נושאים חמים

מדור גיהנום 16: קומדיית האימה שתפתיע אתכם וזו שתאכזב אתכם

המהתלה המזוויעה "The Greasy Strangler" שמנונית ופולחנית לא פחות מקים קרדישאן. "Fear Inc", לעומת זאת, מעז לזלזל בקהל חובבי האימה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

(בסרטון: הטריילר של "The Greasy Strangler")

דבר אחד בטוח: "The Greasy Strangler", קומדיית האימה של ג'ים הוסקינג לא דומה לשום סרט אחר שראיתם השנה. בימים כאלה, שבהם הנוסחתיות מקודשת והמקוריות היא כמו גדר תיל חשמלית שאסור להתקרב אליה, זו כבר נקודת פתיחה טובה.

סרט הביכורים של הקולנוען הבריטי הצעיר, שזמין כעת לצפייה ביתית, עוקב אחר אבא מזדקן בשם רוני ובנו המבוגר, בריידן. השניים חיים יחד ומנהלים עסק של סיורים רגליים באתרי מורשת של מוזיקת הדיסקו. התיירים המעטים שנרשמים לסיור זכאים לאטרקציות דוגמת המכולת שבה Kool מקול אנד דה גאנג עבד בתור נער, או פיסת המדרכה עליה עמדו הבי ג'יז עת כתבו את המילים ל"נייט פיבר".

במהלך אחד הסיורים, מתאהב בריידן בלקוחה - דבר שאביו אינו רואה בעין יפה, כך שהוא מנסה לפתות אותה בעצמו. אותו אב, כך מתברר לנו, גם נהנה להסתובב ברחובות בלילות עירום לחלוטין, מרוח בשמן ובשומן, לחנוק אנשים למוות עד אשר עיניהם יוצאות מחוריהן, ואז לשטוף את גופו במתקן לשטיפת מכוניות השייך לחברו העיוור. לכל מי שמתעניין, הוא מכריז שאינו החונק השמנוני, ועושה זאת תמיד לאחר הזמנת תוספת שמן לקפה או לנקניקיה. הרמזים הדלים הללו מספיקים לבנו כדי להשתכנע שייתכן וחי בצדו רוצח.

"החונק השמנוני" מתגלה כחגיגה אבסורדית יוצאת דופן השואבת השראה מסרטיו המוקדמים של ג'ון ווטרס ובעיקר מאלו של המלך הבלתי מעורער של הקולנוע ההיפסטרי, ג'רד הס ("נפוליאון דינמיט", "ג'נטלמן ברונקוס"). האסתטיקה ועיצוב התלבושות מזכירות את סרטיו של האחרון, וכך גם גלריית הדמויות הביזאריות, שנדמה כי כולן סובלות מפיגור שכלי ברמה כזאת או אחרת, ומגלמים אותן שחקנים אלמוניים לחלוטין.

מדור גיהנום 4 (יח"צ)
"נפוליאן דינמיט", הגרסה השמנונית. מתוך "The Greasy Strangler" (צילומי מסך)

הקסם, ההומור המוקצן והחתרנות של "החונק השמנוני" עובדים רוב הזמן. עם זאת, הוא סובל מחזרות רפטטיביות, כמעט אובססיביות, על לא מעט בדיחות. בריביהם הבלתי נגמרים, למשל, האב והבן מכנים אחד את השני "אמן הבולשיט" לפחות מאה פעם. בסצנה אחרת, תייר הודי מנסה לומר את המילה "פוטאטו" לתייר סנגלי במשך חמש דקות. אף שהבוטות בחזרות אלו מצביעה על טכניקה קולנועית כמעט אוונגרדית – היא מייגעת ומייאשת.

כל זה לא ימנע מן "החונק השמנוני" לבסס את מעמדו כיצירת פולחן שמחזיקה גם בצפיות חוזרות. אם מתחשק לכם משהו מגוחך ושמנוני שהוא לא קים קרדשיאן, זה הסרט בשבילכם.

Fear, Inc: הטריילר

זוכרים שבעקבות סדרת "צעקה", צצו להם בסוף שנות התשעים עשרות סרטי אימה עם מודעות עצמית שהיו משוכנעים כי הם הדבר השנון והמתוחכם עלי אדמות? "Fear, Inc", קומדיית האימה הטרייה שזמינה כעת לצפייה ביתית, מניחה את הדבר הבא: או שאתם צעירים מדי לזכור זאת, או שעישנתם יותר מדי מהחומר הירוק ואתם כבר לא מבדילים בין "צעקה 3" ל"מת לצעוק 5".

הסרט, הזמין כעת לצפייה ביתית, עוקב אחר סטלן בשם ג'ו. הוא חי עם בת זוג בשם לינדסי, הסובלת אותו אף שהיא שלוש דרגות מעליו ברמת האטרקטיביות וגם נדרשת לפרנס את שניהם. חוץ מהיותו בטלן, הגיבור מתגלה גם כמומחה, בעיני עצמו לפחות, לסרטי אימה בכלל, ולסצנות מוות אכזריות בפרט. חיבתו לנושא מובילה אותו לביקור בבית זוועות בידורי, שם הוא פוגש גבר מוזר שמציע לו את שירותיה של חברת "פחד בע"מ", המספקת שירותי הפחדה בהתאמה אישית ללקוחותיה. אם תרצו, סוג של חדר בריחה שבא אלייך.

חבריו המעצבנים של ג'ו משתמשים בפסיכולוגיה הפוכה ברמת גן חובה וגורמים לו ליצור קשר עם אותה חברה מפוקפקת. וכך מוצאים עצמם הגיבורים לילה אחד בווילה מפנקת, השייכת להוריה של לינדסי שנמצאים מחוץ לעיר. דמות במסכה וגלימה כהה מתחילה להפחיד את קבוצת הצעירים, וג'ו מנסה לשחק אותה קול בעוד הוא מפגין את שליטתו בחוקי ז'אנר הסלשר. חבריו, לעומת זאת, משוכנעים כי מדובר באיום אמיתי שאינו חלק מהמשחק. הסרט סוחט את הספק הזה עד הטיפה האחרונה, ומנפיק טוויסט על גבי טוויסט על גבי טוויסט, עד שתפסיקו לספור - או עד שתירדמו.

מדור גיהנום 4 (יח"צ)
עד שתפסיקו לספור טוויסטים או עד שתירדמו. מתוך "Fear, Inc"

את קומדיית האימה הזו ביים וינסנט מסקיאלה, וזה סרטו העלילתי הארוך הראשון. בסיכומו של דבר, עבודת ביכוריו מסריחה מניסיון להחניף לחובבי סרטי האימה. האזכורים ל"סיוט ברחוב אלם", "יום שישי ה-13 ו"האלווין", תכופים ומשומשים. למקרה שהצופה הצעיר לא בקיא בסרטים מן העבר הרחוק, הדמויות השטוחות דואגות להבהיר לו שהאירועים מזכירים את "המשחק" של דיויד פינצ'ר ואת "צעקה" של ווס קרייבן. המהלכים העלילתיים התפלים והרפלקסיביות הלעוסה מעליבים את הקהל ומזלזלים באינטליגנציה של אוהבי האימה.

בניגוד למקוריות והרעננות של "החונק השמנוני", "פחד בע"מ" הוא קומדיית אימה שממחזרת את הנוסחה בלי לקחת סיכונים, וחבל שכך.