נושאים חמים

עם פמוט, בסלון: "הפרשה המסתורית בסטיילס" מהנה גם מאה שנים לאחר כתיבתו

התרגום החדש לעברית של ספר הביכורים של כריסטי הופך אותו לנגיש ומאפשר לקוראים לצלול בהנאה לעלילת המתח שטוותה הסופרת הנקראת ביותר בהיסטוריה

מישהו בהוצאת עם עובד מאוד אוהב מותחנים בלשיים. אם לפני שנתיים התחילו להוציא שם את ספרי הפקד מגרה של ז'ורז' סימנון (אל תחמיצו את "מגרה טומן מלכודת" המשובח, שראה אור לפני כמה חודשים), כעת מגיע תורה של אגתה כריסטי, הסופרת הנקראת ביותר בהיסטוריה, עם "הפרשה המסתורית בסטיילס". ספר הביכורים של כריסטי משנת 1920, שבגלגול הקודם שלו בעברית נקרא "הרצח המסתורי בסטאייל", עומד היטב במבחן הזמן גם מאה שנים לאחר שנכתב. המהדורה הנוכחית מתקנת את העוול ההיסטורי שנעשה לכריסטי במדינת ישראל, שבה זכו רבים מכתביה לתרגומים איומים ונוראים, בלתי נהירים על גבול הבלתי קריאים, אשר הצליחו לקלקל את ההנאה גם מהטובות שבעלילות המתח פרי עטה. עכשיו, עם תרגום חדש ומוצלח של מיכל אלפון, בפורמט קומפקטי וידידותי, ועם כריכה יפה ומעוצבת היטב, הרבה יותר פשוט, נגיש וכיף לצלול לתוך עולמה של היוצרת הכבירה הזאת.

"הפרשה המסתורית בסטיילס" נכתב בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שבה גם מתרחשת עלילתו. הייסטינגס, המספר, הוא קצין בריטי שנפצע במלחמה ונשלח לחופשת מחלה במולדת, שאותה הוא בוחר לבלות באחוזה כפרית מפוארת ושלווה השייכת למשפחת אחד מידידיו. בעלת האחוזה המבוגרת, אמו החורגת של אותו חבר, נישאה לא מכבר לגבר מפוקפק, צעיר ממנה בעשרים שנה ולא סימפטי בעליל, מאלה שקל לדמיין את סמל הלירה שטרלינג המתנוצץ בעיניהם הפעורות ואת צליל הקא-צ'ינג המתנגן בתוככי ראשם הנכלולי. למרבה ההלם והתדהמה, המטרונה העשירה כקורח מחזירה את נשמתה לבורא כעבור מספר ימים בנסיבות מעוררות חשד. הייסטינגס ההמום פונה לחברו משכבר הימים, שוטר בלגי לשעבר וכיום פליט מלחמה המתאכסן בכפר הסמוך לאחוזה, ומבקש ממנו לסייע בחקירת המקרה. כך מגיח לראשונה אל במת הספרות העולמית הרקול פוארו, הבלש הבידיוני המפורסם ביותר אחרי שרלוק הולמס (כריסטי, אגב, מזכירה את שמו של הולמס בפרק הראשון של הספר, עוד לפני שפוארו נכנס לעלילה, בתור דוגמה לבלש הספרותי האידיאלי). לעומת הולמס הלונדוני, המאופק והשתקן, פוארו מתהדר באישיות ראוותנית למדי, ואף נלעגת מעט: "ברנשון בעל מראה בלתי רגיל. גובהו לא עלה בהרבה על מטר ושישים, אך הוא התהלך בהדרת כבוד. ראשו היה בצורת ביצה מושלמת ותמיד נטה מעט על צדו. שפמו היה צבאי ונוקשה מאוד. הופעתו הייתה מסודרת להפליא: סבורני שגרגיר אבק היה מכאיב לו יותר מפצע ירי" (עמ' 31).


מאחורי התנהגותו התימהונית לכאורה של פוארו במהלך החקירה מסתתרים חוש בלשי מפותח ותשומת לב מופלאה לפרטים. לכל עובדה, ולו הקטנה ביותר, ישנה חשיבות מכרעת בעיניו: "עובדה אחת מובילה לעובדה שנייה - כך אנו מתקדמים. העובדה הבאה מתאימה? A merveille - מה טוב! אפשר להמשיך. ועכשיו עוד עובדה קטנה - לא! אה, זה מוזר! משהו חסר - חוליה בשרשרת נעלמה. אנחנו בודקים. אנחנו מחפשים. והעובדה הקטנה המוזרה הזאת, הפרט הזה שהוא אולי פרט קטנטן שלא מתאים, אנחנו שמים אותו כאן! [...] הוא חשוב! הוא כביר!" (עמ' 49). כך מתמצת פוארו את שיטת העבודה שגורמת לו להפריך שוב ושוב את המסקנות שאליהן מגיעים, לאחר מאמצים רבים, הייסטינגס הלא מבריק במיוחד ואנשי הסקוטלנד יארד המבריקים עוד פחות. כריסטי, במה שהפך למאפיין קבוע ביצירתה, מספקת לקוראיה תרשימים מדויקים של בית האחוזה ומקפידה לתאר בפניהם בפרוטרוט אתרים, עצמים, מאורעות ושיחות. אין אצלה פרט קטן מכדי לציין - התאריכים והשעות המדויקים שבהם התרחשו אירועים מסוימים, הנקודה שממנה אפשר לשמוע את נפילתו של שולחן כלשהו, או מראהו של חוט הברזל המלופף סביב מפתח שנמצא נעוץ בתיבת מסמכים - לכולם יש משמעות, בין אם כרמזים מהותיים לפיתרון התעלומה או בתור מסך עשן שמפזרים מבצעי הפשע או כריסטי עצמה במטרה לבלבל את הבלש ואת הקוראים ולהסיח את דעתם מהרמזים המכריעים באמת.

כך, לכאורה, מקבל הקורא בדיוק את אותו מידע שמקבל פוארו, וכך הוא מסוגל, באופן תיאורטי, להגיע לאותן מסקנות שאליהן מגיע הבלש הבלגי המהולל. אלא שזו, כמובן, אחיזת עיניים. כפי שקורה פעמים רבות בז'אנר ה-whodunnit, שכריסטי היא מהאימהות המייסדות שלו, פוארו מחזיק בכמה פיסות מידע מכריעות שאותן הוא שומר לעצמו בקנאות עד לסצנת ההתרה המסורתית, שבה הוא מכנס בחגיגיות את יתר הדמויות וחושף בפניהן את הרוצח. במקרה של "הפרשה המסתורית בסטיילס", החשיפה הזאת מלווה בטוויסט מרעיש שגם כעבור מאה שנה יכול להיחשב מקורי וחדשני, לפחות עבור מי שאינו בקי בביבליוגרפיה של כריסטי. ואם כבר מקוריות וחדשנות, המהדורה הנוכחית של הספר כוללת אחרית דבר מצוינת מאת דרור משעני, חוקר ספרות וסופר בלשי בפני עצמו והיוצר של אברהם אברהם, כנראה הבלש הספרותי המוצלח ביותר שנכתב כאן בשנים האחרונות. משעני מבצע ניתוח מבריק של עלילת הנובלה, ומציע פרשנות פוסטמודרנית (וחייבים להודות, משכנעת למדי), שלפיה הפיתרון האמיתי של התעלומה שונה באופן מהותי מזה שמציג פוארו, שמצטייר, לדבריו, בתור חולירע לא קטן.

בצירוף מקרים משמח, "הפרשה המסתורית בסטיילס" יוצא במקביל ל"מאחורי ההר", ספרה החדש של מאיה ערד (בהוצאות חרגול ומודן) שכולו מחווה לספרי הבלשים של כריסטי, ובייחוד לאלה שכמו ספרה הראשון, שגם מוזכר בו במפורש, מתרחשים בבית אחוזה כפרי שבו מתכנסים מספר מצומצם של אנשים שכעבור זמן הופכים לחשודים בפשע. כחלק מעלילת ספרה של ערד מעביר הגיבור, מרצה כושל לספרות המתמחה בסוגה הבלשית, סדרה של הרצאות על הז'אנר, עם דגש מיוחד על כריסטי (וספוילרים למכביר ליצירותיה הידועות והידועות פחות – הישמרו לנפשותיכם הזכות!). במסגרת הרצאות אלה הוא גם מספק תשובה ניצחת לכל אותם מלעיזים שמתייחסים לספרי הבלשים כאל ספרי טיסה נטולי ערך מוסף המשמשים להעברת הזמן ותו לא. אמנם לא כל הרומנים של כריסטי טובים באותה מידה, וגם מעריציה המושבעים חייבים להודות שבין עשרות היצירות שהיא חיברה בקצב מסחרר ישנן גם כמה וכמה נפילות, אבל אפילו אם "הפרשה המסתורית בסטיילס" לא ממריא לשיאים שהציבו יצירות מופת כמו "רצח באוריינט אקספרס" ו"עשרה כושים קטנים", הוא בהחלט מהנה, מותח, ומהווה סיפתח ראוי לקריירה ספרותית מזהירה שנמשכה יותר מחמישה עשורים. אחרי עשרות שנים של הזנחה ישראלית פושעת, התרגום החדש מעניק סופסוף את הכבוד הראוי לסופרת הגדולה הזאת.


"הפרשה המסתורית בסטיילס" / אגתה כריסטי. מאנגלית: מיכל אלפון. אחרית דבר: דרור משעני. עם עובד. 264 עמודים, 68 ש"ח.