נושאים חמים

קשוב מאוד 154: נסרין קדרי עדיין ממתינה לפריצה הגדולה

האלבום החדש של נסרין קדרי מציב אותה בדרך הנכונה אולם סובל ממעטפת מוזיקלית מיושנת ואילו האלבום החדש של בלקן ביט בוקס הוא העייף ביותר של ההרכב. וגם: דואט הלדינו החדש של אהוד בנאי וברי סחרוף מסקרן

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

(בסרטון: נסרין קדרי שרה "קצת שונה")


נסרין קדרי - בנאדיק

כשנסרין קדרי הוציאה את "קצת שונה", הסינגל השני והשיר הפותח מהאלבום החדש שלה, "בנאדיק", זה היה כבר לפני למעלה משנה. הזמן: אוקטובר 2015, תקופה מתוחה במיוחד ביחסים העגומים ממילא בין יהודים וערבים בישראל ובין יהודים לבין עצמם. זה היה אחרי קיץ של אירועי דקירה וירי, ההצתה של בית משפחת דוואבשה בדומא - ומצד שלישי רצח שירה בנקי במצעד הגאווה. הפוליטיקאים, כרגיל, טיפחו פחד ושנאה, והרוחות ברחוב היו סוערות אף יותר מבדרך כלל.

באווירה הזאת, באומץ ששמור למתי מעט בארץ המוזיקאים הפחדנים, החליטה הזמרת הערבייה להוציא את "קצת שונה" - שיר עם מסר אחד פשוט: "רוצה לחיות, רוצה לקוות - גם לי מגיע לא פחות". קדרי סוף סוף דיברה, במילים שכתב לה הפזמונאי המוכשר אסף צרויה, על הפיל שבחדר: "נשבר לי מדעות קדומות... יודעת מה עלי לרוב חושבים, מתי תבינו לי זה לא מתאים". בלי טון דידקטי, באה מבצעת מהז'אנר הכי פופולרי בישראל, ושרה את מה שיכול היה להיות קריאת הזדהות עם אפליה וגזענות נגד אתיופים, נגד מזרחים, נגד נשים, נגד להט"בים, וכן, גם נגד ערבים. זה לא רק אמיץ ונדיר בשלל האגפים של המוזיקה הישראלית, זה היה כל כך חשוב באותה נקודת זמן, ולו רק על זה היא זכאית להערכה רבה. אגב, זה גם שיר לא רע בכלל.

"בנאדיק" נפתח עם "קצת שונה", וממשיך אותו ברוחו. 14 שירים, רובם בעברית ומיעוטם בערבית, בעיקר בלדות ומעט שירים קצביים. בולט כאן במיוחד סינגל נוסף, דואט עם הראל סקעת בשם "מילים שקטות" שכתב אבי אוחיון, כנראה הביצוע המוצלח ביותר של סקעת בשנים האחרונות ולהיט רדיו פוטנציאלי. יש עוד כמה שיתופי פעולה מעניינים, כמו "העזתי" שיצרו יחד הצמד גלעד כהנא ודודו טסה (שכתבו כזכור ביחד גם שירים ליובל דיין), או "דוד מאמריקה" שכתבו לה דיקלה ואלירן אביטל, ויש גם שיר מצחיק בשם "אמא שלך", שמתאר באופן משעשע את המשולש אשה-בעל-חמות. גם ההחלטה לשלב בכל זאת כמה שירים בערבית באלבום מרעננת, ומעניין לשמוע את נסרין מדייקת בעברית בשיר אחד ומלהטטת בערבית בזה שאחריו, למשל ב"אחאב אל חיאה (אוהבת את החיים)", בדרך קצת שונה.

אפשר להרחיב ולהזכיר עוד שירים, כי יש כאן בהחלט מגוון של חומרים טובים, אבל היריעה קצרה. עם זאת, המעטפת המוזיקלית שנרקחה לרוב השירים כאן מעט מיושנת, וקצת מזכירה לפעמים פופ מסולסל ותיק יותר. ייתכן שזה חלק מהניסיון להעמיד את נסרין כזמרת עם איכויות של "פעם". על כל פנים, לפעמים נדמה שזה קצת מעכב אותה. אף שהיא לא צריכה להתחרות במגרש של עדן בן זקן, היה מעניין לשמוע את נסרין בהפקות חדשניות יותר. שיתופי הפעולה באלבום הזה הם בהחלט צעד בדרך לשם. בעיה נוספת היא שהאלבום ארוך למדי, ולכן למרבה הצער מכיל גם פילרים לא הכרחיים (למשל "בת הסולטן" עם אבי מסיקה, שסוגר את האלבום).

כמי ששמע את הקול הענק של קדרי בהופעה חיה, נשאר רק לתהות מתי תגיע, אם בכלל, הפריצה של הזמרת הגדולה הזאת קדימה. על פניו, מוזיקאים מהז'אנר שלה מתקשים למצוא מקום בתוך המיינסטרים הישראלי, אלא אם כן הם פונים לכיוונים עדינים יותר. בכלל, ספק אם הרדיו הישראלי מוכן לזמרת ערבייה - רדיו שלא פירגן במיוחד למירה עווד, וגם לא מהכיוון השני, ללונא אבו נסאר. אגב, בכלל לא בטוח, שהקהל לא בשל לנושא הזה הרבה יותר מהתקשורת.

בלקן ביט בוקס - "Shout it Out"

הבלקן ביט בוקס, יותר מאשר הרכב מוזיקלי, היא כבר מוסד. היא סופרגרופ שכולל כמה מהמוזיקאים הכי מוכשרים בישראל - המפיק הבכיר והמשפיע ביותר בארץ תמיר מוסקט, מפיק בינלאומי כמו אורי קפלן ומוזיקאים כמו תומר יוסף ואיתמר ציגלר שבחצר האחורית ובאלבומי הסולו שלהם כבשו לעצמו מקום מיוחד ונפלא במוזיקה הישראלית. ביחד יש להם ארבעה אלבומים. אלבומים שהיו לתו תקן לרמת הפקה, ליכולת לקחת ניגון כליזמר נידח ולהפוך אותו לפנינת גרוב וללהיט הופעות ורדיו, לכריזמה.

אבל הם כבר לא תו תקן לרעננות. האלבום החדש (החמישי) של הבלקן הוא האלבום העייף ביותר של חברי ההרכב, וגם ביקור של A-Wa לא מציל אותם מעצמם. כלומר, שלא תבינו לא נכון: כל מי שאוהב את ה-BBB, וזה בעצם כמעט כולם, ימצא כאן את המנה הקבועה שלו, שכוללת כמה שירים משובחים עם אותו המרשם הקבוע, כמו "I'll watch yourself" או "I trusted you" שהאנרגיות של יוסף בהם מדבקת עבור כל מי שבסביבה. אבל שאר הפרויקט הנוכחי נשמע קצת קר, קצת מנוכר, ובעיקר משעמם וחוזר על עצמו. אז נכון, הכל דופק ומתוקתק, כל חצוצרה במקום, אבל משהו בהתלהבות, בהומור ובשמחה האותנטית כמו דהה באלבום החדש. חבל, כי אנחנו זקוקים מאוד עכשיו ללהקה שהפגיזה עם "Political Fuck".

שיר השבוע: ברי סחרוף ואהוד בנאי - פתחי לי את דלתך

שני המאורות המוזיקלים הענקים האלה חברו יחד לפרויקט תרגומים לשירי לדינו, שמחכה כבר המון זמן במגירה. כמה המון זמן? כבר למעלה מעשור מתרוצצות שמועות עליו. הסנונית הראשונה מתוכו הוא שיר מוכר יחסית, שזכה כבר לביצועים של אמנים ישראלים בעבר - בין היתר הפרברים ויהורם גאון. בכלל, יש פריחה מסוימת של שירת לדינו בישראל, בין היתר על ידי יסמין לוי או האחים גיא ורועי זוארץ. הסגנון של הדואט הנוכחי רחוק מעט מהסגנונות הנפרדים של השניים בשנים האחרונות, ומעניין לראות איך הוא יתגשם באלבום מלא, ואף שיש משהו חינני בשירה המשותפת של השניים, כמו ממחיש שמדובר בפרויקט של חברים חסרי אגו, הייתי שמח גם לשמוע את סחרוף מלווה את בנאי, ולהיפך, ולשמוע את הפרשנויות האישיות שלהם בביצועים.