נושאים חמים

לזייף: "לשיר" הוא סרט אנימציה מאכזב וסתמי

השילוב בין חיות ומוזיקה הבטיח רבות, אבל "לשיר" לא עונה על הציפיות ומתגלה כסרט משעמם, שלכל היותר יגייס עוד מועמדים עתידיים לתוכניות ריאליטי מוזיקליות

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

כתשעה חודשים לאחר להיט הענק "זוטרופוליס", עלה כאן לאקרנים בסוף השבוע האחרון סרט אנימציה נוסף המתרחש במעין מציאות אלטרנטיבית בה אין בני אדם אלא רק חיות. הפעם מדובר ב"לשיר", ובמקרה שלו הגיבור מתגלה כאמרגן הכושל בתולדות דובי הקואלה, שמנסה להציל את התיאטרון שלו מסגירה. לשם כך הוא מכריז על תחרות חובבים המונית ונושאת פרסים – וכל הקיפודות, הפילות והחזירות שחולמות להיות האדם למברט והנינט טייב הבאות מסתערות על הבמה, אך אז מגלים כולם שהדרך לתהילה ולהיחלצות מפשיטת רגל אינה קלה.

שילוב זה בין שני הדברים הכי נשגבים בעולם, חיות שאינן בני אדם ומוזיקה, מבטיח רבות. כך גם העובדה כי "לשיר" הוא תוצר של אילומיניישן, אולפני האנימציה שהיו אחראים בעבר לכמה סרטים נפלאים, למשל "המיניונים", "הופ ארנב" ולאחרונה "החיים הסודיים של חיות המחמד". אך למרבה האכזבה, התוצאה מזייפת.

בעיה ראשונה: "לשיר" לא מצליח להצדיק את השימוש בחיות. ב"זוטרופוליס", העובדה שהגיבורים היו שועל וארנבת איפשרו לסרט ליצור משל אלגורי על גזענות וקבלת האחר, ולהנגיש את הנושאים הטעונים הללו לקהל הילדים. כאן, לעומת זאת, דב הקואלה יכול היה באותה מידה להיות גם בן אדם, או דב גריזלי לצורך העניין. כנ"ל לגבי היצורים האחרים. עוד הרבה לפני המצאת הקולנוע, האנשת בעלי חיים היתה מכרה זהב אמנותי, אם רק משתמשים בה כהלכה, אך כאן הפוטנציאל לא ממומש.

הסרט לשיר (יח"צ)
דמויות צפויות ולא מעניינות. מתוך "לשיר" (יח"צ)

בעיה נוספת: אף אחת מן הדמויות לא מעניינת. רובן צפויות ומעושות, ועונות לסטריאוטיפ המקובל. הגורילות בריונים, הדורבנים מסוגננים והעכברים עכברוניים. בגרסה המקורית, מדבב אותן צוות איכותי של כוכבים, ובהם מתיו מקונוהיי, סקרלט ג'והנסן, סת' מקפרלן, ריס וויתרספון, ג'ניפר הדסון ואחרים (בגרסה המדובבת, צביקה הדר מדבר בקולו של הגיבור). אפשר למלא גן חיות שלם בפסלונים השונים בהם כל אלה זכו לאורך הקריירה, אבל הכישרון שלהם מתבזבז כאן על חומרי גלם שאין מה לעשות איתם.

והבעייתי מכל: הפסקול של "לשיר" משעמם. הוא מורכב משיר מקורי אחד, "Faith" - שאמנם מועמד לגלובוס הזהב, אך אינו מוצלח או זכיר במיוחד - ומשרשרת לעוסה וצפויה של הקלאסיקות הכי מתבקשות, כולל כמובן קאבר פילוני ל"הללויה", וזאת עוד בלי שהיוצרים ידעו כי הסרט יגיע לאקרנים מעט לאחר מותו של לאונרד כהן. גם כאן, הפספוס ניכר: יכול היה להיות משעשע ומרתק לצפות בקופים מזמרים את הארטיק מנקיז ובגורילות שרות את הגורילז, למשל, אבל לחזות בהם טוחנות את בננהרמה ואת פול אנקה זה לא מלהיב במיוחד.

השיר המקורי הכושל מתוך הסרט

במאי הסרט, גארת' ג'נינגס, דווקא מבין דבר או שניים במוזיקה, במקוריות ובאיכות. הוא היה שותף לבימוי כמה מן הקליפים הבריטיים המפורסמים של שנות התשעים, וכן ביים את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ואת "הבן של רמבו" המוערכים למדי, אבל הפעם מבריק הרבה פחות. נוסף לכל מה שציינו, "לשיר" גם מתארך יתר על המידה, וב-108 דקותיו יש הרבה רגעים מתים ופיתולי עלילה מיותרים, אבל כמעט ואין קטעים מרגשים או בדיחות מצחיקות.

מה שכן, "לשיר" לפחות מצליח להישאר נאמן לשם שלו, ולשכנע בסופו כי זמרה היא הפתרון הכי טוב למצוקות החיים. כסרט זה לא משהו, אבל בתור תשדיר גיוס של מועמדים עתידיים לתוכניות ריאליטי מוזיקליות, הוא בהחלט עושה את עבודתו כהלכה.

הסרט לשיר (יח"צ)
גם פילים שרים לאונרד כהן. מתוך "לשיר"
הסרט לשיר (יח"צ)
לא מצחיק ולא מרגש. מתוך "לשיר"