40. Zayn - Pillowtalk
איזה ניצחון מיידי לפורש הראשון מלהקת הבנים הסנסציונית והגדולה ביותר של העשור, וואן דיירקשן. סינגל בכורה שמיד מיצב אותו כאמן משמעותי בדומה למה שקרה למוצלחים אחרים לפניו שפסעו בדרך הזו - ג'סטין טימברלייק, רובי וויליאמס, ג'ורג' מייקל. בלדת ארנ'בי מאסיבית ובלתי מתחנפת, שכדרכו של הז'אנר עוסקת בנושא העתיק ביותר שלו - סקס.
(עידו ישעיהו)
39. Stalking Gia - Second Nature
סטוקינג ג'יה, שם הבמה של סטפני ג'יראדינה מניו יורק, הוציאה השנה רק קטע אחד שזכה לתהודה - אבל אם כבר להיות וואן היט וונדר, אז בזכות פלא כזה! "Second Nature" מהרהר על אהבה שכבר הופכת לטבע שני, וכיאה לכך הוא נדבק וממכר. בניגוד לשירים רבים אחרים, שהולכים ונחלשים ככל שהם נמשכים, הקטע רק משתפר ומגיע לשיאו בנקודת האמצע שלו, עם פזמון סוחף, נוגע ופוגע, המזכיר לכולנו שאם דברים מרגישים טוב מכדי להיות אמיתיים, כנראה שהם באמת רק חלום.
(אבנר שביט)
38. Flume feat. Kai - Never Be Like You
כמה מושלם ומבריק הדבר הזה. קולה של הזמרת הקנדית קאי מעביר את מלוא הרגש בלי פילטרים, ומה שבכל זאת מאזן אותו ומונע ממנו להפוך לבלדה מלודרמטית הוא הביטים האפילפטיים ומצעי האלקטרוניקה שנעים בחדות כמו-שרירותית כמו סוכריות קופצות. איכשהו כל זה מצליח להניע את כל הגוף שלנו עם תחינתה אל הבחור, על ברכיה. סלח לה, למען השם, היא רק אנושית ועשתה טעות. משהו בשילוב הזה, בזיקוק של אמוציות צלולות בקולה היפה של קאי לצד מוזיקה הפעימות הבלתי סדירות האלה, יוצר ישות כמעט מובנת מאליה, יפהפיה וכל כך נוגעת ללב. את עוצמת ההשפעה של השיר הזה אפשר לראות בווידאו ששוחרר בספטמבר האחרון, ובמסגרתו הקהל שר את המילים בעל פה, רובו בפרצוף כאוב ונרגש כמתבקש. מרגש.
(עידו ישעיהו)
37. HONNE & Izzy Bizu - Someone That Loves You
איזי ביזו, זמרת לונדונית בת 22, נבחרה לתגלית השנה של ה-BBC, והיא אכן ראויה לתואר. גם בגלל אלבום הבכורה שלה, "A Moment of Sadness", שהיה רצוף ביצועי סולו מעולים, וגם הודות לדואט שלה עם HONNE. השילוב בין קולה, מתוק כדבש ורך כטופו, לעומת החיתוך המחוספס למדי של הצמד, יוצר ניגוד שהולם את הקטע המתעתע: המנגינה נשמעת אופטימית ורומנטית, אך כשצוללים לתוכה ולתוך מילות השיר מגלים כי הוא עוסק למעשה באהבה אסורה, ועל משהו שלא יכול לקרות ואולי גם לא יקרה. הוסיפו את כל זה לקליפ עם הסטייל הבלייד-ראנרי, וקבלו את אחד המעדנים של 2016.
(אבנר שביט)
36. Rihanna - Love On The Brain
ואז הגיע הטקס השנתי של בילבורד. "Anti", שהחוויר ביחס לסינגל מתוכו "Work", הפך מאלבום בינוני לכזה שנושא בתוכו את השיר הכי טוב ברפטואר של ריהאנה. היינו יודעים את זה קודם אם "Love On The Brain" היה מוקלט לאלבום בגרסת הביצוע החי של בילבורד. שם זאת כבר לא ריהאנה הטיזרית, שאמנם מעמיסה בפרובוקציות אבל לא מפרקת, אלא ריהאנה שמפנה מקום לפוסט טראומה ושרה "זה מכה אותי עד סימנים שחורים וכחולים, אבל מזיין אותי כל כך טוב", ריהאנה שמוסיפה ערך אישיותי לכל הברה, ריהאנה ששוחטת את השיר כאילו הוא בהמה וריהאנה שלא נופלת במורכבותה מאגדות רית'ם אנד בלוז. זה ביצוע מדמם, סקסי וחכם לשיר שהוא פסגה מוזיקלית בפופ של 2016. סליחה "Work", במקור אתה אמור היית להיות הנבחר.
(שי סגל)
35. Billie Marten - Milk & Honey
בערך כל שנה מגיעה זמרת מינורית חדשה ושובת לב. בילי מרטין הבריטית המוכשרת וצחת הפנים הגיחה כבר ב-2015 עם כמה שירים נוגים שקשה לא להתאהב בהם, והשנה חזרה עם שיר יפהפה חדש נוסף, מתוק ועדין כמו צוף, שהמשיך את הרצף הזה ובישר על אלבום בכורה כן שיצא בספטמבר האחרון. ההישג שלה מרשים אף יותר כאשר מתברר כי למרות שיריה המרשימים-בבגרותם, היא רק בת 17. ילידת 1999. אלוהים.
(עידו ישעיהו)
34. Santigold - Banshee
השיר הכי שמח של השנה? לגמרי השיר הכי שמח של השנה, ואלוהים יודע עד כמה היינו זקוקים לכאלה. בהמנון מקפיץ ועולץ מדרבנת סנטיגולד את עצמה ואותנו לשחרר קצת מהלחץ, מהמקובעות, ובמקום זה להתנסות, לדחוף את הגבולות ולרקוד (על פי הקצב ושם השיר, מן הראוי שזה יהיה ריקוד אירי). מסתמן שלא ישנים הלילה.
(עידו ישעיהו)
33. Justice - Safe and Sound
אוטוטו מציינים עשור לאלבום הבכורה של צמד האלקטרו הצרפתי ג'אסטיס. הזמן עובר, האופנה המוזיקלית משתנה תמידית ומה שפעם היה צעיר ומרענן מקבל פתאום גוון נוסטלגי. אבל אלו תובנות אישיות של אדם שנעוריו מתרחקים ממנו. ג'אסטיס פשוט באו לעבוד. הסינגל הראשון מאלבומם האחרון "Woman" הוא יצירת דיסקו-פסיכדלי סוחפת עם הו?ק המנוני שלא מבייש את להיטיהם הגדולים מהאלבום הראשון. אם יש צדק בעולם (הבנתם מה עשיתי כאן?) הם יזכו לגאולה מסחרית כמו אחיהם הגדולים דאפט פאנק. כל עוד ימשיכו לנפק שירים כמו זה, תכלס זה לא באמת משנה.
(ניר גורלי)
32. OneRepublic - Wherever I Go
בשיר שהיה צריך להיט גדול בהרבה, ריאן טדר מפגין שוב את יכולותיו המרשימות לכתוב המנוני פופ מושלמים. הפעם מדובר בנימה קצת שונה מהדברים שהכרנו מהם, ושיר המובל על ידי פסנתר שאפשר אפילו לקרוא לו פאנקי. כיוון מצוין ומסקרן שדווקא לא זוכה להמשך ביתר האלבום.
(עידו ישעיהו)
31. Carly Rae Jepsen - Higher
"Call Me Maybe" של קרלי ריי ג'פסן ממשיך להיות הלהיט הכי טחון ובלתי נמנע בעולם, גם כארבע שנים לאחר צאתו, ועכשיו אפשר לשמוע אותו גם בפסקול של סרט האנימציה הסתמי "לשיר". לעומת זאת, את השירים מגלגולה החדש כזמרת הפופ שעיתונאים היפסטרים הכי אוהבים לאהוב, אפשר היה לשבץ בפסקולים מעניינים יותר. "Higher" למשל אידיאלי לכל מחווה קולנועית לאייטיז. הוא כאילו נולד כדי ללוות קומדיית רטרו-פמיניסטית על בלשית שעושה את צעדיה המקצועיים הראשונים בניו יורק של שנות השמונים, עם או בלי אוליביה ניוטון ג'ון בתפקיד אורח.
(אבנר שביט)
30. Band Of Horses - Casual Party
איך אני אוהב את באנד אוף הורסס, והשנה הם נתנו לא מעט סיבות לאהוב אותם עוד קצת, למשל השיר הזה, מתוך האלבום "Why Are You OK". אין הרבה דברים יותר שנואים מאירועים חברתיים שאתה ממש לא רוצה אבל חייב להיות בהם, התכנסויות של סמול טוק שמדכא את הנשמה וגורם לך לחלום על עצמך שוכב על הספה מול עוד פרק של "המתים המהלכים". בן ברידוול הפך את זה לשיר קינה.
(מני אבירם)
29. David Bowie - Lazarus
לפי הברית החדשה, לזרוס מת במשך ארבעה ימים לפני שישו הקים אותו לתחייה. במובנים רבים, דיוויד בואי הוא הלזרוס של המוזיקה הפופולרית, אמן פנומנל שנאבק בסכנות המוות של הזמנים המודרניים והקים עצמו לתחייה פעם אחר פעם. בואי הבין את זה הרבה לפני שיצא "Blackstar", הרבה לפני שחלה. הוא הספיד את עצמו לפני שידענו לפצח את האלבום האחרון. ללא חרב דמוקלס מעל ראשו, בחופש מוחלט, בלי סכנת מוות ממשית וגם לא מטאפורית, הוא השאיר אחריו שירים שהם שיעור נוסף על המפגש הנדיר והעוצמתי של פופ עם אוונגרד. "Lazarus", כמו "Dollar Days" וכמו "I Can't Give Everything Away" הם מחוות פרידה חסרת תקדים מהעולם.
(שי סגל)
28. Sue the Night - The World Below
סליחה על מראית העין של ההיפסטריות, אבל הלהקה ההולנדית העלומה הזו סיפקה את אחד מהשירים היפים של השנה, מתוך אלבום שני שצפוי להגיע בתחילת 2017. "The World Below" כולו מתיקות עוטפת ומנחמת ואוורירית ושטופת שמש, כאילו פליטווד מאק התנגשה במכונת שיערות סבתא, ובאורח פלא לא נשאר שום משקע דביק. קסם.
(עידו ישעיהו)
27. LCD Soundsystem - Christmas Will Break Your Heart
ג'יימס מרפי כבר הוכיח שהוא נמצא בכושר שיא בטור האחרון של LCD Soundsystem, שחזרה לפעילות אחרי ארבע שנים של פירוק (מי כאן לא זוכר את "אנחנו פורשים מהמשחק"?). בחג המולד הקודם הוציאה הלהקה את השיר שמרפי זמזם בראשו בשמונה השנים האחרונות ועשתה את מה שעמיר לב כבר עשה בעבר, זיקקה את הדיכאון המנוון והמנכר של החגים לרצועת אודיו ("חג המולד ירסק את נשמתך"). התוצאה היא עוד אבחנה בנאלית אך מדויקת על החיים, ומרפי פוגע כמו משורר. LCD Soundsystem היא המשקולת הכבדה הראשונה שמונחת על 2017, עם אלבום בשם "TBA" שצפוי לצאת במהלך השנה. עכשיו תשננו: 'אנחנו היינו שם כש-LCD Soundsystem הפכו דיכאון לזהב טהור (שוב)'.
(שי סגל)
26. Kungs vs Cookin' on 3 Burners - This Girl
כשם שקורה מעת לעת באקלים המוזיקלי של ימינו, יום אחד מגיע די ג'יי ויוצר אלקטרוני, שולף שיר נידח מהשנים האחרונות, משפצר אותו והופך אותו ללהיט ענק. זה מה שקרה ל-"This Girl" של שלישיית פאנק אוסטרלית בשם Cookin' on 3 Burners שאירח את הזמרת קיילי אולדיסט. שיר שיצא ב-2009 ולא ממש עשה משהו, עד שהגיע המפיק הצרפתי הצעיר קונגז, שפרץ ביוטיוב בשנתיים האחרונות בזכות רמיקסים מהסוג הזה, וגאל גם את "This Girl". מדובר בשיר חמוד גם במקור, אי אפשר לטעון שלא, אבל קצת סתמי והרבה מיושן. העבודה של קונגז עליו הפכה אותו ליהלום בוהק, קלאסיקת פאנק-דאנס רעננה, מקפיצה ומענגת, ובעיקר ללהיט גדול.
(עידו ישעיהו)
25. !M83 feat Mai Lan - Go
עד כמה אייטיז השיר שלך מאחד ועד סטיב ואי מנגן בסופו סולו צוקים? אנתוני גונזלס, האיש מאחורי M83, לא בחל באמצעים בדרך למימוש חזונו האמנותי המתפרץ בשיר "Go!" מתוך אלבומו האחרון "Junk", ועוד לא אמרנו כלום על סקסופון הירוסלב יעקובוביץ' בתחילתו (ירוסלב לא באמת מנגן בשיר. סטיב ואי דווקא כן). יחד עם הזמרת הצרפתייה מאי לן רקח גונזלס את אחת מבלדות-הכוח הגדולות של השנה, כזו שתגרום לקלאברי EDM ולרוקרים מזדקנים להתחבק ולהרים יחדיו טלפונים סלולריים ומציתים כל הדרך לקתרזיס הבלתי נמנע (כולל ספירה לאחור דרמטית לפזמון).
(ניר גורלי)
24. !Metallica - Atlas, Rise
מי העלה על דעתו שב-2016 שיר של מטאליקה ייכנס לרשימת שירי השנה, אבל הנה זה קורה. באלבום הכי טוב שלהם מאז האלבום השחור ג'יימס הטפילד והחברים חזרו לבסיס שהפך אותם ללהקת המטאל הגדולה בהיסטוריה והצליחו להפגיז עם כמה שירים פשוט אדירים, כמו זה. כבד, מצליף ויותר משש דקות, ככה שיש מספיק לכולם.
(מני אבירם)
23. Kate Tempest - Europe Is Lost
הסיקור של התרבות העולמית מוטה אצלנו לחלוטין לטובת ארצות הברית. לכן מדברים ללא הרף על התגובות התרבותיות לדונלד טראמפ ולכל מה שהוא מייצג, ונוטים לשכוח שגם באירופה ובאי הבריטי התרחשו דרמות לא פחות גדולות, שיצרו תגובה מוזיקלית לא פחות מרשימה. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא קייט טמפסט. אפשר לקרוא לה משוררת, אפשר לקרוא לה אמנית ספוקן וורד, אפשר לקרוא לה ראפרית ואפשר לקרוא לה מה שרוצים, אבל דבר אחד בטוח: היא מביאה לידי ביטוי באופן חכם ומלא עוצמה את קולו של הדור שנולד לתוך האיחוד האירופאי ומתבגר לתוך מציאות אחרת לגמרי. מיותר לציין עד כמה שיר שנקרא "Europe Is Lost" רלוונטי ואקטואלי. לפחות מבחינת היבשת הקלאסית, זה המנון השנה.
(אבנר שביט)
22. LP - Lost on You
לא ממש ברור איך בעידן שבו גוגל יכול לבנות או להרוס עסק/מותג/אמן, זמרת בוחרת לעצמה כינוי כה גנרי ומזוהה עם משהו אחר (LP זה ראשי תיבות של "אריך נגן", כלומר אלבום), אבל זה כנראה חלק מהאופי העצמאי של הזמרת האמריקאית לורה פרגוליזי, שבחרה בראשי התיבות של שמה כדי להציע את עצמה לעולם, ובכל זאת זכתה לצוף על פני השטח. זה קרה השנה בזכות השיר הזה. אל תטעו, מדובר בזמרת ותיקה עם מספר אלבומים מאחוריה וקרדיטים בכתיבת שירים (לא להיטים) לריהאנה, באקסטריט בויס וכריסטינה אגילרה. אבל "Lost on You" הוא שיר שמגיע אחת לקריירה. בארץ השיר כיכב שבועות ארוכים במצעדי ההשמעות ברדיו וגם במצעד של שאזאם. ככה זה כששיר לופת את האוזן אבל הזמרת אלמונית. פרגוזילי היא לא כוכבת הפופ "הרגילה", לא בסגנון, לא במראה ולא בגישה. השיר הזה הפך ללהיט באירופה ובישראל אבל לא ממש פרץ בארצות הברית. למרות שעל השיר מתנוסס באותיות ענק התיוג 'One Hit Wonder', אין ספק שמי שיקרא על הזמרת ויאזין לחומרים קודמים יגלה אישיות מרתקת. כזו שבהחלט יכולה לצבור אחריה קהל נאמן.
(ניר גורלי)
21. Leonard Cohen - You Want It Darker
שיר הנושא שפותח את אלבום הפרידה של לאונרד כהן היה סודק לב עוד לפני שהוא מת, ובדיעבד הסדקים הפכו שברים. אם אתה הדילר, תשחרר אותי מהמשחק, שר כהן בקול חרוך מתמיד, וקיבל את מבוקשו. אנחנו לא רצינו את זה אפל יותר, אבל בכל זאת זה מה שקיבלנו. לפחות כהן השאיר פסקול לאפלה הזאת.
(מני אבירם)