נושאים חמים

עובדת במה 18: הפרויקט שהופך אסירים כבדים לשחקני תיאטרון

מחזמר חדש על סיפורו של פיטר פן משנה סדרי עולם ומציב את וונדי בתור הדמות הראשית, ההצגה שנולדה כולה מפתקאות מצחיקים שהושארו בפומבי, מחזה של שייקספיר שכוכביו הם מצרכים ביתיים ופרויקט התיאטרון המהפכני בבתי כלא שהפך להצלחה מסחררת. טור חדשות התיאטרון

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

המחזאית שהפכה את וונדי לדמות הראשית במחזמר "פיטר פן"

הבמאית סלי קוקסון ידועה בהפיכת מופעים משפחתיים על פיהם, בעיקר מכיוון שהיא קוראת תיגר על סטראוטיפים מגדריים שקיימים בסיפורי האגדות עליהם גדלנו. למשל, כאשר ביימה לאחרונה את "היפהפייה הנרדמת" כמופע קריסטמס ב"אולד ויק" בבריסטול, היא הפכה את היפהפייה ל"יפהפה", הלא הוא הנסיך, אותו הצילה הנסיכה מידי המכשפה המרשעת והעירה משנתו. ולמה לא בעצם? קוקסון כבר הייתה מועמדת לפרס אוליבייה עבור שתי הפקות שביימה.

בימים אלו מביימת קוקסון את המחזמר "פיטר פן" לתיאטרון הלאומי בלונדון ובו טוויסט מקורי – וונדי, הנערה השברירית והשקטה שעסוקה בדרך כלל בתפעול הבית וטיפול בילדים האבודים, תהפוך לדמות הראשית בעלילה. "בספר וונדי היא דמות פסיבית, דבר שאינו שימושי במיוחד בימינו ולכן, מבלי לשנות באופן מוחלט את גרסת הספר של מתיו ברי, אנחנו רוצים להפוך אותה לאקטיבית יותר" מסבירה קוקסון. "אנחנו שואפים להפוך אותה לדמות עגולה, שלוקחת חלק גדול יותר בהרפתקה בדומה לשאר הדמויות, דבר שדורש המון תכנון ומאמץ". וונדי של קוקסון כבר קיבלה סצנה של מאבק בשודד הים הוק, אבל לדברי הבמאית החלק הייחודי והמרתק בדמות המשוכתבת ומה שגורם לסיפור לסבוב סביבה, בא לידי ביטוי בעיקר בנקודה בה היא מבינה שפיטר פן משלה אותה, כמו את כל שאר הדמויות. הרגע הזה, בו היא מבינה שהוא אינו יכול להעניק לה את הזוגיות האמיתית לה היא זקוקה - מכיוון שאינו יכול לאהוב ועל כן מחליטה לחזור הביתה ולהתבגר למרות הרגשות העזים שלה כלפיו - הפך להיות נקודת התפנית בעלילה המשוכתבת.

המחזמר שנוצר כולו מפתקים אישיים

הכל התחיל באחד הלילות הקודרים של פברואר 1999. דיווי רוטברט היה בדרכו לעסק שלו כאשר הוא נתקל בפתק על שמשת מכוניתו ובו רשום בכתב יד: "מריו, אני שונאת אותך. אמרת שאתה בעבודה, אז למה המכונית שלך חונה כאן ליד הדירה שלה?? אתה שקרן! אני שונאת אותך! אני שונאת אותך! אמבר".

את הפתק שמצא, הראה רוטברט לשותפיו לחדר, דבר שהוביל לבסוף ליצירת המגזין "Found", שמרכז פתקים מצחיקים, מוזרים, מרגשים, מסעירים, קריפיים או פרועים, שנמצאו באופן רנדומלי במקומות שונים בבית או ברחוב. הצלחתו של המגזין צברה תאוצה עד שבשלב מסוים הוא התפתח לסיבוב הופעות של הקראת הפתקים בברים ובמועדונים ברחבי ארה"ב, ולאחר מכן אף עובד לפודקאסט ולספרים.

בימים אלו ניתן לשמוע את הטקסט מהפתק של אמבר מולחן ומושר על במות אוף ברודווי במחזמר חדש "Found: The Musical". העלילה עוקבת אחר סיפורם של רוטבלט ושותפיו לחדר עוד מאותם ימים בהם יצרו את המגזין ועד לסיבוב ההופעות שביצעו, אך כמובן הלב והנשמה של המחזמר הם הפתקים. "הפתקים הם חלונות קטנים לחיים, לחולשות ולבעיות של אנשים", מסביר רוטברט. "ככל שאנחנו קוראים אותם, אנחנו מקבלים יותר תובנות על עצמינו ועל האנושות".

פתקים על הלוח (GettyImages)
הפתקים הופכים להצגה. אילוסטרציה (צילום: GettyImages)

20 נזירי שאולין נוחתים היישר מסין במרכז סוזן דלל

אגדה עתיקה מספרת כי בשנת 520 לספירה הגיע נזיר בודהיסטי בשם בודהידהרמה מהודו למנזר השאולין בסין, במטרה להפיץ את הבודהיזם ברחבי סין. שם קיבלו את פניו נזירים סינים, שעסקו בתרגום כתבים הודים עתיקים. הנזיר, ששם לב לבעיותיהם הנפשיות של הנזירים שנבעו ממצב בריאותי ופיזי ירוד, נכנס למדיטציה עמוקה במערה במשך תשע שנים וכשיצא ממנה החל לפתח וללמד את הנזירים תרגילי צ'י קונג מיוחדים, וכך פיתח את אסכולת השאולין בתורת הלחימה "קונג פו".

בחודש הקרוב יגיעו להופעה במרכז סוזן דלל 20 לוחמי שאולין, קבוצה שהוקמה בשנת 1987 ומתמחה בהצגה ובקידום המסורת הסינית של אומנויות הלחימה. היצירה אותה יציגו היא מופע אנרגטי ועכשווי בליווי מוזיקלי ותמונות מחיי הלוחמים במנזר שאולין. במופע מבצעים הלוחמים באופן וירטואוזי את אומנות הקונג פו שאולין, המבוססת על האמונה בכוחו העל טבעי של הצ'אן בודהיזם.

המופע מגיע לישראל במסגרת ציון 25 שנים לקיום היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה העממית של סין למדינת ישראל, ויתקיים במרכז סוזן דלל בין התאריכים 16-21 לינואר.

מה קרה כשהכניסו אסירים תחת אבטחה כבדה לשיעור אימפרוביזציה?

לפני כעשר שנים חברה שחקנית בריטית עקשנית, סברה וויליאמס, לזוכה פרס האוסקר טים רובינס, במטרה לקיים שיעורי משחק לאסירים עם אבטחה מרבית. אלו לא היו סתם שיעורי משחק – אלא אימפרוביזציות, שמביאות רוצחים, חברי כנופיות פשע, חברי כתות גזעניות וכו' לשבת יחד בכיתה אחת, להתאפר או לעטות מסכות ואולי אפילו להתחזות לנשים, להיכנס לדמויות שנוהגות בדרמטיות, רגשנות, תוקפנות, ציניות, חיבה והומור. נשמע מאתגר ואולי אפילו מעט מסוכן, אבל מטרת שמונת השבועות האינטנסיביים של הפרויקט הייתה בעצם לסייע לאסירים בבית הסוהר בנורקו שבקליפורניה להתמודד עם הרגשות שלהם ולשלוט בהם בצורה טובה יותר.

גיוס התרומות לפרויקט היה תהליך ארוך ומייגע. הציבור ששמע על הפרויקט לא הבין את האינטרס שעומד מאחורי סיוע לאסירים וסיפוק חוגי העשרה עבורם. השוטרים במתקן מחו נגדו, כי היו סבורים שהוא יוביל לקשיים נוספים בעבודתם המורכבת. אך על אף ההתנגדות וחוסר התמיכה "פרויקט הכלא" חגג בחודש שעבר 10 שנים להיווסדותו ומיועד להתרחב לעשרה בתי כלא נוספים בקליפורניה בפברואר 2017.
שיעור ההתדרדרות של אסירים לשעבר וחזרתם לפשע עומד בקליפורניה על כ- 50 אחוזים, בעוד שמחקר מקדמי שנערך לאחרונה על ידי המחלקה לענישה ושיקום בקליפורניה, חשף כי בקרב אסירים בוגרי הפרויקט, נתונים אלה עומדים על כ- 10.76 אחוזים בלבד. כיום קיימת תמיכה אדירה ב"פרויקט הכלא", הן במתקן הכליאה עצמו והן מצד גורמים בממשלת קליפורניה ובממשלת ארה"ב.

הדמות הראשית במחזמר המפורסם "קומפני" עוברת שינוי מין

הבמאית זוכת פרס הטוני, מריאן אליוט, תעלה הפקה של המחזמר המוכר של ג'ורג' פירת וסטיבן סונדהיים "קומפני" עם טוויסט מגדרי. במקור מתאר המחזמר סצנות מחייו של רווק ניו- יורקי בן 35, המתמודד עם שאלות על זוגיות ומחויבות רגשית בחברה שלוחצת עליו למצוא בת זוג ולהינשא. המחזמר הוצג לראשונה בברודווי ב-1970 ונחשב פורץ דרך הן בשל עיסוקו הישיר בבעיות חברתיות רלוונטיות והן בשל המבנה שלו – אוסף סצנות קומיות, שאינן מתארות עלילה בעלת סדר כרונולוגי מוגדר, אלא תהליך נפשי שעובר הגיבור הראשי.

לתפיסתה של אליוט, כיום רווקות מסוג הזה כבר הופכת בעיני החברה לנורמטיבית, לכן היא החליטה לקחת על עצמה לעדכן את המחזמר ולהתאים אותו לימינו, בכך שתהפוך את הדמות הראשית בו לרווקה בעלת אותם מאפיינים. סונדהיים עצמו, שכבר גרף על ההפקה המקורית שישה פרסי טוני, יהיה מעורב בהפקה החדשה, והשחקנית הבריטית רוזלי קרייג (שיש להודות, מעט מזכירה בעיניי את שרה ג'סיקה פארקר מ"סקס והעיר הגדולה") תגלם את הדמות הראשית.

מריאן אליוט (GettyImages)
מריאן אליוט, במאית המחזה (צילום: GettyImages)

המצרכים הביתיים שיצאו לאולם התיאטרון והעלו מחזה של שייקספיר

"להיות או לא להיות בקבוק של קטשופ. זאת השאלה", וזאת באמת השאלה במופע שרץ בחודש האחרון במרכז לאומנויות ומופעים בלוס אנג'לס וכבר הספיק לתור את אירופה במהלך השנה האחרונה.

"שייקספיר על השולחן" הוא פרי יצירתה של קבוצת התיאטרון Forced Entertainment - קבוצה בריטית המונה שישה שחקנים, ששמו לעצמם כמטרה לחקור מה עשויה להיות משמעות התיאטרון עבור הקהל כיום.

באחד מהפרויקטים שלהם יצרו השישה גרסאות מתומצתות למחזותיו של וויליאם שייקספיר. כל אחת מהן מצומצמת לשעה או פחות, כאשר במופע עולה אחד מהשחקנים בקבוצה לבמה ומתיישב מול שולחן שעליו מצרכים ביתיים כמו מנעול, בקבוק של רוטב בלסמי, צנצנת ריבת תות וכדומה, ומציג את המחזה השייקספירי באמצעות הנפשה של המצרכים - מעט כמו בתיאטרון בובות, מה שבאופן אוטומטי הופך לדי משעשע.

דמיינו את הסצנה האחרונה ברומיאו ויוליה כאשר יוליה, שמגולמת באמצעות צנצנת ריבה, מגלה שאהובה רומיאו (חבילת בוטנים) שוכב מת לצידה, מקרבת את בקבוק הרעל בו לא נשארה אף טיפה אל פיה ואז מנשקת את אהובה בתקווה שנשאר מעט רעל על שפתיו. הקהל מביט על צנצנת הריבה, אובייקט דומם, ובכל זאת שותף באופן מוחלט לכאב ולחוסר האונים שהיא חווה. "יש משהו מיוחד בלפשט דברים כל כך מורכבים, דרמטיים ועמוקים לשקית של אגוזים ומפתח שוודי", טוען המנהל האומנותי של הקבוצה טים אשלס, ובהתחשב בסדר הגודל של הצלחת המופע יכול בהחלט להיות שהוא צודק.

וויטני יוסטון, שר, דונה סאמר ועכשיו גם המחזמר על חייה של טינה טרנר

בדצמבר האחרון הודיעה חברת הבידור "Stage Entertainment" שהיא מפתחת מחזמר חדש המבוסס על המוסיקה ועל סיפורה של הדיווה, טינה טרנר. טרנר חוותה בעברה אלימות והתעללות קשה מצד בעלה לשעבר, אייק טרנר, שהפך לנרקומן לאחר התדרדרותו לשימוש בסמים קשים. בשלב מסוים נמלטה ממנו הזמרת חסרת כל, דבר שהוביל אותה לצאת לחיפוש רוחני אותו מצאה בדת הבודהיזם. מי שנבחרה לתאר את סיפורה של טרנר היא הכותבת קטורי האל, שעל פי השמועה עושה זאת באופן מרגש והומוריסטי. הבמאית הידועה, פילידה לויד, נבחרה לעמוד בראש צוות הקריאייטיב.

"אנחנו עובדים על המחזמר כבר במשך שנה שלמה והיום אני נרגשת לשתף את החדשות עם העולם, בעוד אנחנו עומדים לקראת הפרק הבא במסע שלנו" הכריזה טרנר, שמלווה את התהליך ולוקחת בו חלק באופן הדוק ומלא.

טינה טרנר וביונסה (GettyImages)
סיפור חייה על הבמות. טינה טרנר וביונסה בטקס הגראמי (צילום: GettyImages)

היפנים, שבמקום לצאת לפנסיה, מעדיפים לרקוד על במות ולפתח קריירה חדשה במשחק

בגיל 91 תושב העיר סאיטרמה ביפן, איזומי נוגוצ'י, נושא דברים במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כשחקן: "כאשר נתקלתי במודעה בחודש אפריל המזמינה בני שישים ומעלה להשתתף בפרויקט חדש בשם "תיאטרון הזהב 10,000, הרגשתי שאני יכול לאתגר את עצמי לעשות דבר שמעולם לא עשיתי בעבר".

נוגוצ'י, האדם המבוגר ביותר שהצטרף להרכב "תיאטרון הזהב 10,000", עלה יחד עם ההרכב בשביעי בדצמבר האחרון ב"סופר ארנה" בעיר סאיטרמה להופעת בכורה של ההפקה "סימפוניית זהב, החלום שלי, החלום שלך". ההפקה היא מופע גרנדיוזי הכולל 1,600 משתתפים, כולם מתנדבים וברובם חסרי ניסיון בימתי, שמבצעים ריקוד, שירה ומשחק על הבמה בעלילה המבוססת על המחזה "רומיאו ויוליה" של וויליאם שייקספיר.

את הרעיון ל"תיאטרון הזהב 10,000" הגה מקדם האומנות, טנאו קאטו, לפני כארבע שנים כאשר צפה במחזה "המלט" שביים, נוקיו נינגווה, בו הופיעו מבצעים משכבות גיל שונות, בהן צעירים ובני גיל הזהב.

"'תיאטרון הזהב' הוא מקרה נדיר ומיוחד מאוד במסגרת אומנויות המתבצעות על ידי בני גיל הזהב". הסבירה קייט אורגן, יועצת אומנותית בריטית במסיבת העיתונאים. "בהווה בו אנו חיים, אני חושבת שחשוב ביותר לקיים פרויקטים המשלבים בני דורות שונים בעשייה משותפת על מנת למנוע ניתוק אשר עלול להיווצר ביניהם".