נושאים חמים

אין אדם בעולם שבאמת יודע מה מנחם הורוביץ חושב

גם אם תתאמצו ותצפו שוב ושוב בפינותיו של מנחם הורוביץ ב"תכנית חיסכון" לא תצליחו לגלות מה דעתו על השירותים או המוצרים שנסקרים בהן. וכשמדובר בפינת צרכנות, זאת בעיה. כי אם בסוף האייטם הצופה לא מצליח לקבל חוות דעת, אז זו לא פינת צרכנות. זה תשדיר שירות

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
התמונות מהפינה של מנחם הורוביץ בתוכנית חסכון היום (צילום מסך)
מנסה להיות מצחיק (צילום: מתוך "תכנית חיסכון")

קבלו נוסחה לפינתו של מנחם הורוביץ "שווה בדיקה" במסגרת התכנית היומית "תכנית חיסכון" המשודרת מדי ערב בערוץ 2: פותחים בספק-שאלה צרכנית ספק-כותרת לקבוצת צרכנים סהרוריים (ע"ע: "האנשים שקונים מתצוגה", "האנשים שרוקדים על עמוד" ו"האנשים שקונים תכשיטים ליולדת"), מגייסים קומץ בעלי עסקים ובעלי אינטרס שיווקי שמקבלים צ'ק פתוח לקדם את עסקיהם ללא הפרעה רגע לפני מהדורת החדשות עתירת הרייטינג, מתבלים במונטאז' גמלוני של מנחם מתנסה, כמה בדיחות עם זקן, קריצה לרעייתו תחיה ומקנחים בסגיר חף מכל אמירה משמעותית או חוות-דעת רצינית על הסוגיה הצרכנית.

תכנית חיסכון היא תכנית חדשות מגזינית, מהסוג שממלא את משבצות השידור שמקדימות את המהדורה המרכזית. שמה מרמז על מחויבות כזו או אחרת לנושאי כלכלה, כספים וצרכנות. מגישת התכנית, קרן מרציאנו, היא כתבת כלכלית ותיקה ומוערכת. פינתו של היהודי הלץ מנחם הורוביץ המכונה "שווה בדיקה" אמורה אם כן, להיות פינת צרכנות, כזאת שעוסקת בכל פעם בסוגיה צרכנית אחרת, מבצעת סקירה השוואתית של האפשרויות ומסכמת במסקנה או המלצה כלשהי לצופים. פשוט, לכאורה. באים, בודקים, ממליצים. ובכן, איך אומר מנחם (או שמא זו רעייתו תחיה)? יצאנו לבדוק.

התמונות מהפינה של מנחם הורוביץ בתוכנית חסכון היום (צילום מסך)
אולי נשמע את דעתך גם? (צילום: מתוך "תכנית חיסכון")

צחקתם? גם אנחנו לא

צפייה מדגמית בפינתו של הורוביץ במהלך השבוע החולף מעלה שהורוביץ הוא אולי העיתונאי היחיד בנוף העיתונות המקומית כיום שמצליח להיות אובייקטיבי. גם אם תתאמצו ותצפו שוב ושוב בפינותיו לא תצליחו לגלות מה דעתו על השירותים או המוצרים שנסקרים בהן. וכשמדובר בפינת צרכנות, זאת בעיה. כי אם בסוף האייטם הצופה לא מצליח לקבל חוות דעת לכאן או לכאן, אז זו לא פינת צרכנות. זה תשדיר שירות.

במחשבה שנייה עולה בי חשד כבד שהורוביץ בכלל לא שם בשביל לבדוק ולחזור אל הצופה עם איזו שורה תחתונה או לכל הפחות ערך מוסף. הוא עושה את הפינה כי הוא מה שתחיה מכנה "חברמן". אמרו לו "בוא", אז הוא בא. בפינה אחת הוא מתבדח על משקלו וקובע כי אם ינסה לרקוד על עמוד יקרוס הסטודיו על הרחוב, ובפינה אחרת הוא עונד שרשרת ליולדת ומעפעף למצלמה. ביום אחר הוא מבקר בביתו של אדם שקנה מקרר מתצוגה, מציץ אל המקרר ואז מפנה את מבטו למצלמה ומודיע שהוא נשאר לצהריים. צחקתם? גם אני לא.

מנחם הורוביץ עובר מן המסך כאיש חביב בסך הכול, אחד כזה שאם הייתם פוגשים ברחוב הייתם רוצים ללחוץ את ידו בחום. אבל הצפייה בפינתו מעוררת אי נוחות הגובלת במבוכה. אם אני לא טועה, נדמה לי שהוא מנסה להיות מצחיק. ובכן, הוא לא מצליח וניסיונותיו מדיפים מאמץ, ולא חן. נוצר רושם שהפינה בנויה בעצם סביב הורוביץ עצמו ודמות הבדיחמין לשבת שהוא סיגל לעצמו. ככזאת, היא אינה מצדיקה את קיומה.

ההמלצה הצרכנית הכי ברורה שיכולה לעלות לאחר צפייה ב"שווה בדיקה" היא שאפשר לוותר. אפשר לוותר על הצפייה ואפשר לוותר על הפינה.