נושאים חמים

"לצוד את היטלר" מצליחה לערער אמיתות, "היטלר" ממש לא

"לצוד את היטלר" של ערוץ ההיסטוריה ו"היטלר" של ערוץ 8 נוקטות לכאורה בגישות הפוכות - האחת מערערת על המוסכמות והאחרת מחזקת אותן, אבל שתיהן לוקות באותה בעיה: מגמתיות

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

מדהים להיווכח עד כמה אדולף היטלר עדיין מהווה חלק מהותי בחיינו, החל מנוכחותו המתמדת כקנה מידה לרשע, וכלה בסרטים וסדרות חדשים המוקדשים לו לעתים תכופות, אם דוקומנטריים ואם עלילתיים (בכללם בשנתיים האחרונות "האיש במצודה הרמה", "הוא חזר", "כשגבר פוגש אישה" ומיני-סדרת דרמה גרמנית על חייו אחרי מלחמת העולם הראשונה). האיש המפלצתי ממשיך להוות מוקד משיכה ליוצרים ולצופים, פעמים רבות עם הצדקה, כמו חומרים חדשים שמתגלים וזוויות מקוריות.

שתי סדרות על אודותיו שודרו אתמול (ראשון) ממש במקביל זו לזו על מסכי הטלוויזיה העבריים. האחת היא "היטלר" שעלתה בערוץ 8, סדרה בת ששה פרקים בהפקת ערוץ 4 הבריטי המתיימרת לספק את הסיפור הממצה של הצורר, החל מילדותו ועד סוף חייו. היא עושה זאת תוך שהיא משתמשת בחומרי ארכיון נדירים שחושפים אור חדש על התנהלותו וקורותיו, בכללם סרטים עתיקים במיוחד (שאף נצבעו) וקוראי שפתיים שמצליחים לפענח פוטג'ים שבהם לא נשמע קולו.

אדולף היטלר (יח"צ)
סרטים שנצבעו. מתוך "היטלר" (צילום: יח"צ)

מדובר בסדרה שעושה סדר בביוגרפיה של היטלר, אך בלי לרענן במיוחד. למרות כל הדברים החדשים שהיא מתהדרת בהם, אנחנו עדיין מקבלים את אותו סיפור מוכר. כן, פה ושם יש כמה פרטי טריוויה מחכימים ורגעים מרשימים (כמו למשל התמונה הידועה הראשונה של היטלר בן ה-25, צוהל יחד עם ההמונים לנוכח הכרזת המלחמה של גרמניה על צרפת ב-1914), ובכל זאת יש רושם מובהק שכבר ראינו את כל זה בעשרות סדרות קודמות. גם ב"היטלר" אין ניסיון מבריק במיוחד לאתגר את סדר האירועים כפי שאנחנו מכירים אותו, לנסות דווקא לתקוע סיכה בבלון של הדיקטטור. לתת במה למתנגדיו מאותה העת ולאנשים שקלטו בזמן אמת איזו סכנה הוא מהווה לגרמניה ולעולם, אולם בה בעת גם לא סברו שהוא גאון גדול אלא מישהו שבעיקר הסתמך על מזל די מדהים (על כך יעידו הפעמים שחמק מספר פעמים מהכדורים השורקים סביבו, בשעה שאלה שלצדו נפלו).

תחת זאת נדמה ש"היטלר" רק מעצימה את דמותו של הפיהרר. למעשה, לא פעם במהלך הצפייה נדמה שחלק מהמרואיינים מדברים עליו בעיניים נוצצות מדי, מתפעלים יתר על המידה מההברקות הפוליטית שלו ומהתפניות בחייו. סביר להניח שאין להם אהדה יתרה כלפיו, אבל אפשר בקלות לדמיין ניאו-נאצים צופים בסדרה הזו ומתרשמים ממנה באופן שונה בתכלית מאשר האדם הסביר.

אדולף היטלר (יח"צ)
חומרי ארכיון נדירים. מתוך "היטלר" (צילום: יח"צ)

המקרה מעט שונה בסדרה השנייה ששידורה החל אתמול - עונתה השנייה, ליתר דיוק - "לצוד את היטלר" בערוץ ההיסטוריה. במקרה הזה נקודת המוצא היא דווקא לאתגר את האמת (או שמא הטענה) ההיסטורית הגורסת שהיטלר וזוגתו אווה בראון התאבדו בבונקר בברלין ב-1945. גם בעונתה הראשונה הצליחה "לצוד" להעלות סימני שאלה בנוגע למותו של היטלר - מה שהעולם הסתמך עליו, לכאורה, היה הדיווחים של הסובייטים שנכנסו לבונקר ונתקלו שם בגופות שרופות. הקונספירציה לגבי מותו חיה בערך מאז, ובשנים האחרונות לובתה על ידי הפרכה של פתולוגים אמריקאיים כי הגולגולת שנחשבה לזו של היטלר אכן שייכת לו (היא בעצם הייתה של אישה), ובעיקר על ידי שחרור של אלפי מסמכים מסווגים של סוכנויות ביון ברחבי העולם, החושפים כי סוכנים רבים טענו שנתקלו בפיהרר בחיים הרבה אחרי 1945.

אולם גם "לצוד את היטלר" סובלת מבעיה דומה - היעדר משקל נגד של ממש לטענות המרכזיות שלה. בפרק פתיחת העונה השנייה, למשל, אנחנו רואים מומחה גרמני לבונקר של היטלר שבהסתמך על צילומים מהעבר גילה לאחרונה כניסה חמישית לבונקר, נוספת לארבע שהיה ידוע עליהן עד כה. האיש מומחה, אין בכך ספק (ובכן, כנראה), אך האם הגילוי שלו הפך לנתון היסטורי מוסכם? האם גם עמיתיו ההיסטוריונים יקבלו את זה? אנחנו לא יודעים. בדרך אגב זה מוצג בסדרה כמידע חדש שנחשף בנושא לראשונה זה 70 שנה, בלי שום אימפקט שידוע לנו עליו בעולם האמיתי.

לצוד את היטלר (צילום מסך)
דרוש היסטוריון. "לצוד את היטלר" (צילום מסך)

המאפיין הבולט והבעייתי ביותר של הסדרה הוא שהיא מסמנת את המטרה ואז חותרת אליה, תוך שהיא מכפיפה לשם כך את כל מה שניתן. למשל, בג'ונגלים של דרום אמריקה מנסים החוקרים למצוא הוכחות לכך שמבנים נטושים שם היוו למעשה מתחם צבאי מוגן שאיכלס את היטלר, מפקדים נאצים וחיילים שאבטחו את המקום. כדי לאשש זאת הם תרים אחר סימוכין ומחילים עליהן את האפשרות הזו בכל מחיר, במקום לתת לממצאים לצייר את התמונה: "החגורה הזו שמצאתם באדמה נראית כמו החגורה הצבאית שלי!", "למבנה הזה יש דלתות רחבות שאפשר יהיה להעביר דרכן תחמושת!". ומתוך קרוב ל-4,000 פריטים שנחפרו באזור, יש מעט מאוד חפצים צבאיים. האם המשמעות היא שהם טועים ולא מדובר במתחם? לא, דווקא היעדרם מוכיח שהיו שם חיילים נאמנים ויודעי מלאכה שלא הותירו מאחוריהם הוכחות.

הנטייה הזו לא אומרת שהחוקרים טועים בהכרח, אך היא מקנה לפעולות שלהם נופך מאוד מגמתי, כפוי ולפעמים מגוחך. גם כאן חסר היסטוריון סקפטי שיבחן את כל זה וייתן אופציות אחרות למה שהולך שם. מעל הכל הסדרה מוכיחה נוכחות של נאצים ברחבי דרום אמריקה, מה שהיה ידוע גם ככה, אבל לא את היטלר ספציפית. על פי הסצנה שפותחת את הסדרה אולי עוד נזכה לראות פריצת דרך בעונה הזו, אבל קרוב לוודאי שאם היו מגלים משהו, היינו שומעים על זה בחדשות ולא ב"לצוד את היטלר". אף על פי כן, וחרף גלגולי העיניים מדי פעם, מדובר בסופו של דבר בסדרה מעוררת מחשבה ומאוד מסקרנת, שמצליחה שוב ושוב לערער את האמת הכי בסיסית שכולנו למדנו בשיעורי היסטוריה.


"לצוד את היטלר", ערוץ ההיסטוריה בימי ראשון ב-22:30.
"היטלר", ערוץ 8 בימים א'-ו' ב-22:20.