ללהקת The Internet יש בוודאי את השם הכי מגוחך באינטרנט. זה שם שלא משאיר חותם, שקשה למצוא בגוגל, והכי גרוע, שאין מאחוריו משמעות. כשנשאלים חברי הלהקה עליו, הם נוהגים לומר שזה היה אמור להיות שם זמני, ומאוחר יותר הם לא הצליחו להמציא משהו שיבוא במקומו. זה מוזר, משום שחבורת הצעירים השחורים מלוס אנג'לס, שבראשם הזמרת והמפיקה האנדרוגנית סיד, רחוקים מלהיות צנועים במטרותיהם. הם רוצים להשיג מטרה כמעט בלתי אפשרית; להתפרנס ממוזיקה. והם גם מאמינים שזה יקרה.
מאז גיל שש עשרה, סיד (סידני), הידועה גם בתור סיד דה קיד, הספיקה לבנות אולפן הקלטות ביחידת הדיור של הוריה, להקים לייבל ששחרר כמה אלבומי היפ הופ מעניינים בתעשיית המוזיקה השחורה, לייסד את להקת האינטרנט ולהקליט שני אלבומים מצליחים - השני שבהם "Ego Death" היה מועמד לגראמי. כל זה מרשים למדי בהתחשב בעובדה שהיא ועוד חברים בלהקה עדיין מתגוררים אצל ההורים או ממש בסמיכות אליהם, עדיין מקליטים באותו סטודיו ביחידת הדיור,
והגיטריסט שלהם, שגם כתב חלק מהשירים, סיים רק השנה בית ספר תיכון. לאחרונה הוציאה סיד אלבום סולו חדש, בעל כיוון פופי יותר מן האלבומים של האינטרנט. ההרכב עדיין פועל ביחד, אך סיד, שהיא בפירוש בעלת הפוטנציאל להיות כוכבת מביניהם, לוקחת כסולנית את הקריירה המוזיקלית שלה לכיוונים שמעניינים אותה.
האלבום המלא של סיד
כיום סיד בת ה-24 היא הפרונטוומן של חבורת הגברים, ובלי ספק כוח המשיכה של הלייבל. נדיר לראות בתעשיית המוזיקה בפרט, ובתרבות הפופולרית בכלל, אישה לסבית צעירה בעלת מגדר נזיל, ועוד שחורה. היחידות שעלו בדעתי היו כמה אסירות בוצ'יות מסדרת הכלא הקשוחה "כתום זה השחור החדש". סיד, עם קול האראנ'בי הרך שלה וכתיבת שירים מלודית וסקסית, מהווה את ההפך הגמור מהן. היא מספקת תשובה לסבית-גברית לגברים שחורים-נשיים שצצו בעולם המוזיקה בשנים האחרונות, כמו סטרומה הצרפתי הקוקטי, או שמיר הצעיר והמחוצף. הדור שלהם מדבר על מיניות בריאיונות כנון אישיו, ואפילו בלב המיינסטרים מיילי סיירוס מתהדרת באנדרוגניות ודו מיניות. המוזיקאים האלה מתאימים היטב לדור החדש בארצות הברית, דור שבו מספר הילדים הלא-לבנים גדול מאי פעם, ודור שעמדותיו כלפי מגדר ומיניות נינוחות יותר. אלה ערכים של ממשל אובמה, כעת טראמפ עוד עלול לשנות את הלך הרוחות הזה.
אלבום הסולו שסיד שחררה נקרא "FIN", ובו היא ממשיכה להדגים את יכולתה בכתיבת שירי פופ טובים. בניגוד לפופ המסחרי שנטחן בלי סוף ברדיו, שסובל מהפקות המנופחות ומזמרות שפוצחות בשאגות עם הפזמון, ניכרת במוזיקה שלה צניעות ההפקה והשירה. זאת הפקה שמשלבת מוזיקה אלקטרונית מינימליסטית וכלי אולפן. למשל, השיר הראשון והמוצלח באלבום, "Shake 'Em Off", אמנם מדבר על אותו נושא כמו הלהיט של טיילור סוויפט בעל השם הכמעט זהה, כלומר שצריך לנער ממך את כל ההייטרים. אבל ההפקה האלקטרונית שלו היא מקורית, עם ברייקים הומוריסטיים בגוון של אורגניות מיד?י והפקות לואו פיי.
לא כל השירים באלבום אחידים ברמתם. בשונה מלהקת האינטרנט, בשירי הסולו של סיד יש מעט פחות היפ הופ וקצת יותר צלילים מסונתזים. גם סיד איננה זמרת גדולה. היא עצמה בכלל לא חלמה להיות זמרת, ולעתים סובלת מפחד במה כשעליה להופיע. היא רצתה להיות מפיקה, כמו פארל, והתחילה לשיר רק לצרכי ההקלטה של ההפקות שלה. אבל על כל חסרונותיה מחפים הכתיבה המעולה שלה והתדמית שלה. היא כותבת על מערכות יחסים עם נשים, על סקס, פרידות וכוחניות. בשיריה היא לרוב אישה מאוד נחשקת בקרב נשים, והיא כותבת על כך במונחים שראפר גבר היה מדבר עליהן, דרך חפצון, הפגנת כוח, ואגו שברירי המסתתר מאחוריהם. בקיצור, כל הרגיל בז'אנר, בגרסה הלסבית.
"If I go to hell, hope my bitches get to visit/ Meet at my hotel, make another bad decision, you with it?
"
אפשר לטעון אוסף של טענות סותרות סביב כתיבה כזאת, לומר שבתור אישה לסבית שחורה מפגן הכוח שלה הוא של פלח מוחלש בחברה. מאידך, אפשר לטעון כנגדה שהיא מאמצת שיח גברי ותורמת לקיבועו. מה שברור, סיד כל הזמן מאוד כנה במטרותיה, גם היא וגם הלהקה מדברים במפורש בריאיונות שהם רוצים לעשות כסף. אין לה שום רצון לשאת דגלים ולייצג משהו מלבד לעצמה. העצמיות הזאת, של אישה לסבית שחורה ואנדרוגנית, מסקרנת אנשים וגם מעוררת הזדהות בקרב נשים כמוה. והיא רוצה לעשות מהסקרנות הזאת כסף. בלי מבוכה. סיד כותבת הרבה על חרדות פרנסה, ועל החלטות חיים הנובעות מנינוחות כלכלית.
בסופו של דבר, מי שאוהב את החומרים של האינטרנט, או שנמשך למוזיקת ארנ'בי סקסית ומחוכמת, ייהנה מהאלבום החדש של סיד גם בלי לראות את פניה. מכיוון שחברי הלהקה תרמו חלק מהכלים בהפקה, ושסיד היא ממילא בראש של ההרכב, לא לחלוטין ברורה הבחירה להקליט את השירים ב-"FIN" תחת פרויקט סולו. אולי סיד והאינטרנט רצו להשתחרר מהציפייה המעיקה לאלבום הבא, אחרי שהשני שלהם היה מועמד לגראמי, ולהמשיך לעשות שירים כרגיל. כפריצה באלבום סולו או כאלבום חדש אחרי הצלחת הקודם, האלבום "FIN" טוב וצנוע, וצריך לחכות ולראות לאן הצעירה המעניינת הזאת תיקח את המוזיקה שלה הלאה.