נושאים חמים

שחקן נשמה: מתחת לבעיות של "נבסו" מסתתרת סדרה נפלאה

קל מאוד למתוח קו בין מה שעובד בקומדיה החדשה של רשת לבין מה שלא. כל מה שקשור לתרבות האתיופית בישראל מוצלח בהרבה מאשר כל היתר, שהוא בעצם קומדיה משפחתית מהזן ההמוני והנדוש ביותר. מתחת לדברים הגרועים יש סדרה מעולה, מגיע לנו לקבל אותה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

הסצנה הפותחת של "נֵבסוּ", הסדרה הקומית החדשה של רשת, מציגה את הגיבור גילי צ'לצ'או (יוסי ואסה, אחד מיוצרי הסדרה), בחור אתיופי, שיוצא מפתח ביתו אל הרכב החונה ליד המדרכה, ומיד זוכה ליחס מחפיר מצד שוטר שעובר שם במקרה. גילי, בעליל מורגל בסיטואציה, מפציר באיש החוק להניח לו לפני שרעייתו האשכנזיה תמר (מירב פלדמן) תצא מהבית ותדאג להיכנס בו. כשזה אכן קורה, בעוד אזיקים מושמים על ידיו ואשתו עסוקה בטלפון לפני שתצלם את כל ההתרחשות, מפציר גילי בשוטר הגזען לנצל את ההזדמנות להימלט מהמקום.

הסצנה הזו היא "נבסו" - נשמה באמהרית - במיטבה. ביקורת חברתית ללא כחל ושרק שעטופה בהומור טוב-לב ונינוח. תגובתו השלווה והמבדחת של גילי מהווה משקל נגד שמצד אחד משכך את הזעף לנוכח מה שקורה לעינינו, ומצד שני מחדד את עליבותו של השוטר. יש בכך משהו מאוד יהודי, מסורת עתיקת יומין של הומור מצוקות. למעשה, רוח הסיטואציה הזו הזכירה לי את המעשייה על הרשלי האוסטרופולי, שכאשר גנב פרץ לביתו הדל באישון לילה, הצטרף אליו כדי שאולי יצליחו למצוא משהו בכוחות מאוחדים.

נבסו, יוסי ואסה, מירב פלדמן (צילום מסך)
יוסי ואסה ומירב פלדמן מתוך "נבסו" (צילום מסך)

למרבה הצער, התמונה הזו מייצגת רק פן אחד של "נבסו". רגיש, מעודן, מחוכם, אבל כזה שרוב הזמן נאלץ להיאבק על מקומו מול קומדיה מוגזמת, מיושנת וצפויה. זה אירוני, כי במידה רבה בכך הסדרה עוסקת - עולמות חדשים לעומת ישנים, כאן בין היתר באמתלה של המשפחה הישראלית החדשה וההיתוך החורק בין קרוביהם של בני זוג אתיופי ואשכנזיה. נכון לשלושת הפרקים הראשונים, העולם החדש עוד נלחם על מקומו.

קל מאוד למתוח קו בין מה שעובד ב"נבסו" לבין מה שלא. כל מה שקשור לתרבות האתיופית בישראל מוצלח בהרבה מאשר כל היתר, שהוא בעצם קומדיה משפחתית מהזן ההמוני והנדוש ביותר. הוריה של תמר - ניצה ויעקב (חנה לסלאו וגדי יגיל) - ובעיקר אמה, כמו נגזרו מספר ההדרכה על שם "סברי מרנן". בדיחות על אוכל אשכנזי תפל, שימוש לא אמין במילים מליציות כמו "רזה ככלונס", "אללי" ו"בכדֵי" - וסיטואציות גיחי גיחי גמלוניות שאפשר להריח את סופן רגע אחרי שהתחילו.

נבסו, מסקי שיברו, סולומון מרשה (צילום מסך)
באמת רצים מהר. מסקי שיברו וסולומון מרשה מתוך "נבסו" (צילום מסך)

בעיות דומות קיימות לפעמים גם בעלילות האתיופיות - נקרא להן כך - אבל מטבען הן רעננות בהרבה ולפיכך מצחיקות בהרבה. חלק ניכר מכוחן נובע מכך שהן פוסעות בדרך לא סלולה וחושפות אותנו לתרבות מעניינת, והן עושות זאת בשנינות, קלילות וללא מורא. זאת אומרת, היעדר התקינות הפוליטית שלהן לבדו מוציא בהפתעה צחוקים רמים פעם אחר פעם. "זה נכון מה שאומרים עלינו", אומר דודו של גילי בעודו מביט באחייניתו הנמלטת מאמה, "אנחנו באמת רצים מהר" (סולומון מרשה שמגלם אותו גונב את ההצגה כמעט כל אימת שהוא על המסך). או רגע מפתיע בהרבה - קובי אריאלי, שמגלם קולגה של גילי במשרד הפרסום, מסביר לו מדוע העובדה שבעל הבית שלו מתכוון להשכיר דווקא לו, אתיופי, דירה במרכז תל אביב, משמעה שהוא נוכל, דברים שגילי מקבל באדישות הורסת.

אפשר להבין מדוע דברים כאלה מרוככים באמצעות קומדיה בנאלית שאמורה להיבלע בקלות בגרון של צופה ערוץ מסחרי, אבל כבר קיבלנו הוכחות לכך שאפשר להצליח עם סיטקום אינטליגנטי ונועז גם בערוץ 2 (למשל "הפרלמנט", "פולישוק" ו"עבודה ערבית"). הפער האדיר בין שני מרכיביה של "נבסו" מעורר תחושת החמצה גדולה מצד אחד, אבל מצד שני גם תקווה שהסדרה תמצא דרך להשיל מעליה במהרה את האלמנטים הגרועים ולהישאר עם מה שטוב. מתחת לסרחים העודפים מסתתרת סדרה נפלאה ונשמה מפעמת, אין סיבה שלא נקבל אותן.

נבסו, חנה לסלאו, גדי יגיל (צילום מסך)
חלקים מקומדיה מיושנת. חנה לסלאו וגדי יגיל מתוך "נבסו" (צילום מסך)

"נבסו", ערוץ 2, ימי חמישי ב-22:40.