נושאים חמים

אדם סנדרסון: "אני מחויב לקולנוע יותר משאני מחויב לשפה העברית"

הילדות בצל האבא דני סנדרסון, הניסיון למצוא איזון בין מסחריות לאמנות בקולנוע, והעבודה המרתקת עם מגי אזרזר. במאי "בתולות 2" (HOT) אדם סנדרסון מתוודה בריאיון לוואלה! תרבות כמה קשה לעשות קולנוע בישראל, אך גם חושף כי הוא ואחותו דינה עובדים על סרט משותף

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

אדם סנדרסון הוא כנראה הבמאי הישראלי עם הפער הגדול ביותר בכמות הצופים שהגיעו לסרטים שביים. מעל 550 אלף איש, לפי הערכות, צפו בסרט הקומי "זוהי סדום" שביים עם מולי שגב (שיחסית חטף ביקורות רעות). מנגד, פחות מ-5,000 צופים צפו בסרט שהוא כתב וביים, "לוויה בצהריים" (שזכה לביקורות טובות). "זה מורכב, כל הקטע הזה של מסחריות ואמנותיות", נאנח סנדרסון בריאיון לוואלה! תרבות. "במקור, 'לוויה בצהריים' היה הסרט הראשון שרציתי לעשות. אבל הוא מאוד התעכב, לקח מלא זמן לגייס לו כסף, בגלל שזה סרט מאוד מאוד קטן וספציפי. יצא שבזמן הזה מולי הגיע עם ההצעה שאצטרף אליו לבימוי של 'זוהי סדום'. הרגשתי שאין באמת סיבה שאני אתנגד לזה. ואז יצא הדבר הזה. אני לא יכול להגיד שבא לי לבחור בין הצד של המסחריות לצד של האמנותית. אני מרגיש ששניהם נכונים באיזשהו אופן. אני לא רואה את עצמי עושה משהו שהוא רק מסחרי ואני מרגיש שהוא ריק באיזשהו אופן. מצד שני, אני גם לא רואה את עצמי עושה משהו שהוא יותר מדי אמנותי. אולי זה עניין של בגרות".

אדם סנדרסון (ראובן קסטרו)
"עניין של בגרות". אדם סנדרסון (צילום: ראובן קסטרו)

"פגשתי באיזה פסטיבל את הבמאי האיטלקי המדהים מתאו גארונה, שעשה את 'ריאליטי' ואת 'גומורה'. שאלתי אותו המון דברים, כחלק מהערפדיות שלי על במאים שאני אוהב. סיפרתי לו שעשיתי סרט מאוד מצחיק וסרט מאוד רציני. שאלתי אותו, איפה אני? מי אני? ואז הוא אמר לי שהדבר הכי קשה בחיים זה בעצם האיזון. וזה הדבר שרוכשים עם השנים. שם הכל נמצא. זאת אומרת שאין אמת אחת".

ומהו האיזון מבחינתך?

"בעיני הסדרה 'בתולות' היא יותר מאוזנת. מצד אחד היא קומוניקטיבית, מצד שני היא אמנותית. מבחינתי זאת דרך המלך, או גשר טוב שאני מבסוט ממנו. הייתי רוצה להמשיך לשמור על דבר כזה. זו סדרה עם תמהיל נכון. זה כמו שכשאתה צעיר, אז נורא נורא חשוב לך לאהוב להקה אחת ולשנוא להקה אחרת' כשאתה מתבגר אתה מבין מה טוב בזה ומה טוב בזה, אתה נהיה פחות בנאדם של מחנות ופחות שונא ממה ששנאת. נראה לי שגם ביצירה זה ככה. זה לקבל משהו גדול יותר, להבין איך לחבר בין הדברים".

אדם סנדרסון (ראובן קסטרו)
"אין אמת אחת". אדם סנדרסון (צילום: ראובן קסטרו)

הממונה על ההגבלים העסקיים שוקלת להכריז על אדם ודינה סנדרסון כמונופול בתחום סדרות המקור האיכותיות המשודרות בהוט 3 בתקופה של חצי שנה. הסדרה "אורי ואלה", בה דינה סנדרסון מככבת ואותה היא יצרה עם עפר סקר ויובל שפרמן, שודרה בערוץ מנובמבר האחרון ועד לסוף ינואר. בפברואר החליפה אותה בהוט 3 העונה השניה של "בתולות" שאחיה אדם סנדרסון ביים ויצר עם שחר מגן. היא תשודר עד אפריל ובכך ייווצר רצף של כמעט חצי שנה של שליטה ביד רמה של האח והאחות המוכשרים בטבלת השידורים. אבא שלהם, אחד דני סנדרסון, יכול היה לשיר על כך: לא יפריד דבר ביניהם.

בסדרה "אורי ואלה", שסיפור המסגרת שלה קיבל השראה מסויימת מחייה האישיים של דינה סנדרסון, יש סצנה אדירה של ריאיון עיתונאי עם דמותו של שמוליק נוימן (גל תורן), אחיה של אלה. התקשורת מתייגת אותו כבן-של ופחות כאמן בזכות עצמו. המראיין אומר לשמוליק: "אתה יודע, זו תופעה מעניינת שילדים הולכים אחרי המקצוע של ההורה. אתה יכול לנסות להסביר את זה?". שמוליק עונה: "לא יודע, אולי נשאל את הבן של פרויד". אני מזכיר את סצנת הריאיון עם הבן-של בתחילת הריאיון שלי עם אדם סנדרסון, שואל אותו עד כמה הוא מרגיש שהיא משקפת את חייו, ועד כמה מטרידה אותו העובדה שבראיונות עמו התקשורת מזכירה את שמו של אביו כמעט באותה תדירות ששרה נתניהו מזכירה את העובדה שהיא פסיכולוגית ילדים. "עכשיו העיסוק הזה בלהיות בן-של בווליום מאוד חזק, בעקבות הסדרה. תיארתי לעצמי שעכשיו השאלות האלה יגיעו. כמעט כל ריאיון יש את זה. אבל אני כבר זקן מדי מכדי להתרגש מזה. הבנתי בגיל צעיר שזה חלק מהמוזיקה של הראיונות. את ההיסטוריה שלי אני לא יכול למחוק. אין לי כל כך מה לעשות עם זה. אני יכול להביט ולהגיד, זה לא באמת קשור אליי".

מגי אזרזר וצחי הלוי בסדרה "בתולות" (יח"צ)
"איזון נכון". מגי אזרזר וצחי הלוי מתוך "בתולות 2" (צילום: יח"צ, באדיבות HOT)

אבל עם כל הכבוד להתמודדות עם ניג'וסים מהתקשורת הישראלית, לסנדרסון היו באחרונה כמה אתגרים רציניים יותר, במסגרת צילומי העונה השניה של "בתולות", שהערב (חמישי) ישודר הפרק השישי שלה בהוט 3. אחד מהם היה אתגר גיאוגרפי - לשחזר את סיני. "סיני זה לא מקום שאפשר לצלם בו, וכדי לתאר את המקום הזה היינו צריכים ליצור דברים שקיימים בה כמו החושות. מה שנותן את התחושה של סיני הוא ים המלח. יצרנו שם סט, והיינו צריכים בזוויות מאוד מסוימות לתת את התחושה הזאת, שחצינו את הגבול". זה כמובן לא היה האתגר היחיד בחזית הלוקיישנים ובכלל. "לא היתה סצינה אחת פשוטה בעונה הזאת, כל דבר היה מלווה באש ובגופרית", מוסיף סנדרסון. "צילמנו בים, מתחת למים, צילמנו על ההרים, צילמנו במדבר, צילמנו במחסנים של בית חולים, צילמנו בחדרי מתים, צילמנו מלמעלה למטה ובאמצע. האתגר הגדול הוא הורסטיליות הזאת של לעבור מסט לסט וכל הזמן לשמור על האנרגיה הנכונה של הסדרה ולא לאבד אותה, אפילו כשאנחנו עובדים במקום עם ריח של גופות".

ומה לגבי לעבוד בחו"ל? יש לך שאיפות בינלאומיות?

"הפקות בינלאומיות? זה תמיד תלוי בהצעה. ברור שתמיד יש שאיפות. אני אוהב מה שאני עושה מאוד, ואני חושב שזה מדיום אוניברסלי. אני אוהב עברית אבל אני לא מרגיש שאני מחויב לה. אני מחויב לקולנוע יותר".

תיקי דיין ומגי אזרזר בסדרה "בתולות" (יח"צ)
מגי אזרזר ותיקי דיין בסדרה "בתולות 2" (צילום: יח"צ, באדיבות HOT)

שחקנים שעבדו עם סנדרסון מספרים כי בנוסף לכישרונו ולייחודיותו של סנדרסון ישנה בו תכונה יפה נוספת: הוא משרה עליהם ביטחון ומעניק להם חופש יצירתי. "בעונה הראשונה, כשהבת שלי טבעה והייתי בטירוף, לא ידעתי בדיוק כמה אני צריכה לתת", אומרת לוואלה! תרבות מגי אזרזר, כוכבת "בתולות". "באתי לאדם ואמרתי לו: 'אדם, מה עכשיו? הכל?'. הוא אמר לי במבט עמוק בעיניים: 'מרגרט, הכל', והלך. זה היה עוצמתי באותו רגע. או שהייתי שואלת אותו רגע לפני האקשן: 'אדם, מה לעשות עכשיו?', ומרוב שהוא סמך עליי הוא אמר לי: 'את כבר יודעת, את מכירה אותה, את ילדת אותה'. זה דברים שלא כל אחד אומר. יש אחרים שנורא מכוונים אותך ואומרים תעשי ככה ותעשי ככה. הוא אפילו היה נותן לי להפתיע אותו. זה לא במאי רגיל. הוא השרה בי ביטחון. ותמיד היה נורא רגיש לסיטואציה".

"הכל מתחיל בעיני מהחופש של השחקנים", אומר סנדרסון לאחר שאני מצטט בדבריו את המחמאות מפי אזרזר. "זה בסופו של דבר הפתיל שמדליק את הפצצה. כשאנחנו עובדים ומצלמים מה שמנחה אותי זה קודם כל לתת לשחקנים לעשות את הסצנה איך שהם רואים, בצורה הכי טבעית שלהם והכי פשוטה, ואנחנו - הצלם ואני – בעצם רוקדים מסביבם. כתוצאה מזה, המקום שאני הכי שואף אליו זה לתת לשחקן את המרחב והחופש להרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. ולא לתת את התחושה שיש פה הגבלה של טוב טעם. כי טוב טעם זה סירוס גדול בעיני. אני לא מפחד ממשחק גדול או מוגזם, כי אני חושב שאם נתחיל לשים כובע כזה, הדברים נהיים נורא שכלתניים ומצומקים, וזה יוצר אווירה מאוד לא קריאטיבית. מגי מאוד מודעת לעצמה. היא שחקנית עם המון ווליומים וגוונים. היא תמיד בודקת מולי אם היא קצת מוגזמת מדי, או באיזה סוג של קרקסיות מסוימת במשחק. אני מנסה להגיד לה, מגי תעשי, תעופי, ותמיד יש עוד טייק. יש לנו את המקום לנסות את הגוונים האלה. וזה המקום שאני הכי שואף אליו בעבודה עם שחקנים, לשמור להם על החופש".

"יד על הדופק"

עוד לא ברור אם "בתולות" תגיע לעונה 72, ונקווה שכך יקרה כי אז ניתן יהיה להגיד שאדם הגיע ל-72 בתולות, אבל סנדרסון אומר כי צפויה עונה שלישית. "תהיה עונה נוספת, שחר (מגן, הכותב ושותפו ליצירת הסדרה – ש"ב) ואני עובדים על זה עכשיו. עוד מוקדם לדבר על זה. האסימון תמיד נופל רק אחרי שהעונה נגמרת, בתחושה של לאן ממשיכים. זו עבודה מאוד אינטואיטבית. אני חושב שהגדולה של שחר שהוא תסריטאי בשטח. הוא תמיד כותב עם יד על הדופק, עם איך שדברים עובדים. הוא בא לחזרות, רואה שחקנים, והרבה פעמים מעצב את הדמויות לפי איך שהוא רואה המשחק שלהם".


בטרם הפיכתך לבמאי מוערך, היית לזמן קצר שחקן טוב, בסרטו של מיכאל הנגבי, "כת השטן", ובסרט שביימת, "מי מנוחות", וגם פעלת כמוזיקאי בלהקת ההיפ הופ "פיזדה פמילי". יש סיכוי לראות אותך חוזר לפרונט, כשחקן ו/או כמוזיקאי?

"אני לא רואה את עצמי מסוגל לעשות את הדברים האלה היום. נהייתי מודע מדי לעצמי. עברתי את השלב המשוחרר. אני הרבה יותר קפוץ היום וחושב על איך אני נראה וכל הדברים האלה. התרגלתי להיות מאחורי המצלמה. להקת ההיפ הופ שהייתי בה היא באמת אחת החוויות היפות שהיו לי בחיים. בזיכרון נשארה לי תמונה יפה. אחרי שהתפרקנו, חבר הזמין אותי לבוא ולתפוס שוב את המיקרופון, לעלות על הקצב, אבל לא הייתי מסוגל להסתכל על הקהל. עשיתי את זה עם הגב לקהל. מלמלתי. ובאותו רגע הרגשתי שאני לא שם, שאני לא יכול לעשות את זה יותר. שפיזית זה רחוק ממני. אותו דבר עם משחק. זה בא מהרבה מאמץ כבר, מה שאומר שזה לא טוב. לכן אני מעדיף להיות איפה שאני. המקום שאני חווה בו ביצירה, לביים ולפעמים לכתוב, זה מפגש עם כל כך הרבה אנשים, שבאיזשהו מקום זה נורא ממלא אותי. תסריטאי שיושב הרבה פעמים לבד עם עצמו, אולי מתגעגע למפגש יותר פרונטלי. אבל כבמאי אתה סוג של שחקן גם באיזשהו אופן. אורסון וולס אמר שבמאי צריך לדעת קצת לערוך, קצת לשחק וקצת לצלם, ואז הוא במאי".

מכאן הדרך – דני סנדרסון (יח"צ)
"לימד אותי". דני סנדרסון (צילום יח"צ)

קשה לעשות קולנוע בארץ?

"מאוד קשה. קולנוע קשה לעשות בכלל בעולם. קח את זה ותכפיל את זה פי 10 בארץ. משהו בכלל בצורך של אנשים לצאת מהבית ולראות סרטים בקולנוע כל הזמן מתרחק. זה באמת אחד הדברים הכי עצובים שקורים בעיני. הקהל הולך ומצטמצם. הפסטיבלים נותנים את המפגש עם מה שניתן להגדיר כגיקים של קולנוע. הדיאלוג בין סרט שהוא גם מסחרי וגם חכם קצת נעלם. היום דברים באיזשהו מקום מסתיימים בפלזמות בחדר שינה. אז מהמקום הזה קשה, מבחינת לאן הסרט מגיע בסופו של דבר. ולעשות אותו כמובן קשה. מצד אחד, יש כאן צמיחה קולנועית וטלוויזיונית מדהימה, יש פה איזה וולקאנו כזה. מצד שני, התמיכה נשארה אותה תמיכה ואולי אפילו קצת הצטמצמה. איך שומרים על כל הדבר היפה הזה? הרבה קולנוענים, ובהם אני, מוצאים את עצמם מחכים הרבה בין סרט לסרט זה ממש קשה. נגיד את כך, אי אפשר לעשות פה קריירה מקולנוע. אפשר לעשות קולנוע אבל אתה צריך עוד דברים ליד. זה ברמה הפרקטית".

ספר לי על רגעים מכוננים מילדותך.

"אנחנו די גדלנו ב'Writers Room'. זה היה ה-Feel בבית. אבא שלי קנה את המצלמה שאיתה התחלתי לצלם סרטים ביתיים. הוא הסביר לי איך להחזיק אותה, לימד אותי דברים, למשל שאם בנאדם יוצא מצד שמאל בפריים הוא צריך להיכנס מימין בפריים הבא. זה היה כשאני בן 9. אני זוכר פעם אחת, בגיל 13, שהוא אומר לי 'תקשיב, אתה הרבה זמן לא עשית סרט'. ואני נכנס לדיכאון. אני ממש הייתי בדאון מזה. גדלנו בהרבה משמעת".

אדם סנדרסון (ראובן קסטרו)
"אי אפשר לעשות פה קריירה מקולנוע". אדם סנדרסון (צילום: ראובן קסטרו)

והיה רגע בלתי נשכח נוסף בילדות, שבו פגשת את סטיבן ספילברג.

"נכון. ספילברג זה הבמאי הראשון שהערצתי. בסופו של דבר זה הבמאי שבזכותו רציתי לעשות סרטים. כשהייתי בן 13, קצת לפני הבר מצווה שלי, אורי אברהמי, אבא של חבר טוב שלי יונתן, שיחק ב'רשימת שינדלר'. אורי סידר לנו כניסה לסט שהוא צילם בו בירושלים את סוף הסרט, שבו הניצולים מגיעים ומניחים אבן על הקבר של שינדלר. הגעתי לשם. הוא באמת היה ברמה של אלוהים בשבילי. ראיתי אותו עובד שם. בין הטייקים ניגשתי אליו עם החבר, וסיפרתי לו על ההערצה שלי אליו, על זה שראיתי את כל הסרטים שלו ועל זה שאני עושה סרטים ביתיים. הוא היה באמת הבנאדם הכי נחמד בעולם. בתחושה, הוא עצר הכל ודיבר איתי, במין נדיבות כזאת ואהבה. היתה לי שם ההזמנה לבר מצווה שלי, וביקשתי שיחתום לי על זה. הוא חתם על ההזמנה: 'For Adam, Be a Director. Steven Spielberg'. ההזמנה ממוסגרת, ברמה הכי אינפנטילית".

בנוסף לעבודה על עונה שלישית של "בתולות", סנדרסון מגלה לנו כי בימים אלה הוא ואחותו דינה עובדים על תסריט לסרט, שיהיה מותחן פסיכולוגי. "אני אוהב מאוד מותחנים פסיכולוגיים. אנחנו כותבים אותו ביחד. דינה יותר על הדיאלוגים עצמם, ואני יותר על התסריט, על הסיפור, על המבנה ועל האווירה, מה שנקרא. זה עוד בחיתולים אז אני לא אכנס יותר מדי לזה ואשמור על פולניות לקונית. גיליתי שותפה מדהימה, אני מאוד מאוד נהנה לעבוד איתה".

אבא ובת זוגו, ענת עצמון, ישתתפו בסרט המשפחתי?

"צריך לבדוק. אבדוק אם אני צריך עוד איזה שחקנית ומוזיקאי. אבל נעשה להם אודישנים. אצלנו זה רק דרך אודישנים".

הסדרה "בתולות 2" משודרת בימי חמישי בשעה 20:15 ב HOT3 וב-HOT VOD