נושאים חמים

אורי גבריאל מדבר על "השוטר הטוב" ועל תקופות רעות

אורי גבריאל הצטרף כשחקן חיזוק לעונה השנייה של "השוטר הטוב", ולרגל עלייתה ב-yes מספר על החיים בינה להוליווד, מתגעגע לרונית אלקבץ ומגלה כמה יצא לו בחידון הטריוויה על "מתחת לאף"

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

(בסרטון: קטע מ"השוטר הטוב", באדיבות yes)/

אורי גבריאל גילם כבר עשרות תפקידים מכל הסוגים, אבל רעמת שיער מצחיקה כמו זו שיש לדמות שהוא מגלם ב"השוטר הטוב", מעולם לא היתה לו. "זו ללא ספק הפאה המוזרה בקריירה שלי", אומר הכוכב הוותיק בריאיון לרגל הצטרפותו כשחקן חיזוק לעונה השנייה של הסדרה, שעלתה לפני כשבוע וחצי ב-yes Comedy.

"הפעם האחרונה שהיה לי משהו מוזר כמעט באותו קנה מידה, היתה ב-1993, בסרט אמריקאי בשם 'American Cyborg: Steel Warrior'", הוא מספר. "גילמתי אז מנהיג כנופיה בעתיד פוסט-אפוקליפיטי שבו כל הדמויות מוטציות שעברו שואה גרעינית, והיה לי שיער מדובלל ואיפור של חצי פנים שרופות. זה הכי מוזר שהיה לי. עד עכשיו".

הסיפור הזה מסמל את האופי המיוחד של הקריירה של גבריאל, שתמיד התקיימה בין ישראל לניכר. שחקנים אחרים בני דורו שעשו חיל מעבר לים, למשל אהרן איפלה ז"ל ויגאל נאור יבדל"א, כמעט ולא כיכבו על המסכים המקומיים, לפחות במשך רוב הקריירה שלהם. הוא, לעומת זאת, תמיד היה גם פה וגם שם, ועל כל "באטמן: האביר האפל" עשה גם "ביקור התזמורת".

"לא חיפשתי קריירה בינלאומית", אומר על כך גבריאל, שפניו מלאות הבעה גם כשהוא יושב בניחותא על כוס תה בחצר ביתו. "סוכן פנה אליי והתחיל את הסיפור הזה. בזמנו גם הפיקו הרבה סרטים בינלאומיים בארץ ויצא לי להשתלב בהם, אבל אני תמיד אמרתי שחשוב לי לעבוד כאן, בארץ, יותר מאשר בחו"ל. זו השפה שלי, ופה אני יכול להביא את המקסימום. חוץ מזה, כאן אני יכול למלא תפקיד מהותי, בתוך הבית, ובניכר זה אחרת. אמנם עשיתי תפקידי אופי פה ושם, אבל בדרך כלל התפקידים שלך בסרטים כאלה הם פונקציונליים לגמרי, מקדמים את העלילה וזהו".

אורי גבריאל ב"השוטר הטוב" (יח"צ , ורד אדיר)
"תמיד אמרתי שחשוב לי יותר לעבוד כאן מאשר בחו"ל". אורי גבריאל ב"השוטר הטוב" (צילום: יח"צ, ורד אדיר)

אך עד כמה שגבריאל מכבד את התרבות המקומית, היא לא בהכרח מחזירה לו את הכבוד הזה בחזרה. אמנם ראינו אותנו בשנים האחרונות מככב בסדרות מצליחות ופורצות דרך כמו "פאודה" ו"הבורר", אבל על הבמה הוא כמעט שלא נמצא. כך גם בקולנוע, ואפילו כשמלהקים אותו לתפקידים, הם בדרך כלל קטנים למדי – ב"שבוע ויום", הסרט האחרון בהשתתפותו, היתה לו סצנה אחת בלבד, למשל.

"אני די לא בקולנוע הישראלי ודי לא בתיאטרון הישראלי", הוא מודה. "ביחס לרמת הפוטנציאל, אני אפילו לא נותן עשרה אחוזים ממה שהייתי יכול לתת. תפקידים ראשיים לא עשיתי בקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, וגם לא בשנים שלפני".

זה מכעיס אותך, מדאיג אותך?

"היו לי הרבה תקופות שלא שיחקתי, הרבה מאוד תקופות אפילו. אם יש לך את הרושם שתמיד הייתי בסביבה, זה בגלל השידורים החוזרים. נקודת המוצא שלי היא שאף אחד לא חייב לי שום דבר וכל מה שאני מקבל זו מתנה מהחיים. לדרוך במקום או ללכת אחורה, זה לא מרתיע אותי".

אולי אחת הסיבות שלא מציעים לך הרבה תפקידים בקולנוע, היא שלמרבה הצער, כמעט אין כאלה בתעשייה שלנו לשחקנים לא צעירים?

"אין ספק, העולם שייך לצעירים. תמיד מחפשים פה את הדבר הבא. זו תופעה בחברה ובתרבות שלנו, וזה קורה גם במוזיקה, גם בקולנוע וכמובן גם בתיאטרון. חבל, כי גם לשחקנים מבוגרים יש מקום".

אולי הפתרון הוא לכתוב תפקידים לעצמך?

"יש לי כמה רעיונות שאני סוחב מקדמת דנא, והם עדיין שם. זה דברים שאני רוצה לכתוב אותם, לשחק בהם ואולי אפילו לביים אותם, ואולי זה יקרה יום אחד. מה מעכב אותי? אני עדיין לא מספיק מגובש עם עצמי, ולהיכנס לפרויקט כזה זו ריצת מרתון. אם אתה לא בטוח שתסיים את המסלול, לא כדאי להתחיל בו".

אורי גבריאל (יח"צ)
"תמיד מחפשים פה את הדבר הבא". אורי גבריאל (צילום: נמרוד סונדרס)

בינתיים, עד שיזניק את המרתון, אפשר לראות את גבריאל עושה ספרינטים קצרים ב"השוטר הטוב". הסדרה, אותה יצרו כזכור ארז ותומר אבירם, עוקבת אחר איש חוק בשם דני קונפינו, אותו מגלם יובל סמו. בעונה הראשונה, שיחק משה איבגי את אביו, אך בהמשך להקפאה המקצועית שלו, שבאה בעקבות החשדות נגדו בעוון הטרדה מינית, הוא לא המשיך לעונה השנייה.

כדי להסביר זאת, מצא התסריט פתרון עלילתי נוח: מתברר שאביו של השוטר נסע לאמריקה ונעלם שם, ובניסיון להבין מה קרה לו, פונה דני למי שהיה אחד מחבריו הטובים של האב – טיפוס צבעוני למדי בשם אייזיק, אותו מגלם גבריאל עם הרבה חן וממזריות.

"ארז ותומר פנו אליי שאעשה את התפקיד הזה, והיתה לי הסתייגות, בגלל הנסיבות" מספר גבריאל. "החלטתי לרדת מהעניין, אבל מרוב שלא רציתי לעשות את זה, החלטתי שדווקא בשל כך כן אעשה את זה, כי אנחנו צריכים ללמוד להתגבר על ההתנגדויות בתוכנו. הייתי שותף לבנייה של הדמות, והיה לי איזשהו חזון לגביה, וגם זה מה שבסופו של דבר שיכנע אותי לגלם אותה.

"זו דמות שהיא מעין צללית. היא מין נווד כזה שמחפש כל הזמן פינות של חום ויחס. היא קצת כמו כלבלב או חתלתול שמחפש חום, אחרת הוא לא קיים. היא קיימת רק בזכות ההתייחסות אליה. אני נהניתי מכל סצנה שלי שם. היה לי משעשע עד מאוד לגלם את הדמות".

גם הנכדים שלך השתעשעו מלראות אותך מגלם מעין היפי שטותניק כזה?

"האמת שעוד אין לי נכדים, והילדים שלי כבר כמעט בגיל שלי, אבל הם בהחלט נהנים ואני נהנה לראות אותם נהנים ממה שאני עושה".

אורי גבריאל ב"השוטר הטוב" (יח"צ , ורד אדיר)
"הוא כמו כלבלב שמחפש יחס". אורי גבריאל ב"השוטר הטוב" (צילום: יח"צ, ורד אדיר)

כשרואים את "השוטר הטוב", או כל יצירה ישראלית אחרת עם שוטרים וגנבים, אי אפשר כמובן שלא לחשוב על "מתחת לאף", קלאסיקת הפשע בה כיכב גבריאל בצד איבגי ב-1982. "זו היתה נקודת המפנה בקריירה שלי", משחזר השחקן, שהיה בן 27 כשיצא סרט הפולחן לאקרנים. "זה התפקיד הקולנועי הגדול הראשון שלי והוא שהביא אותי לתודעה. יחד עם זאת, הוא הביא אותי אל התודעה כעבריין. לא הכירו אותי מתפקידים אחרים, וההתרשמות הזו השפיעה לאורך הקריירה שלי, לתקופה ארוכה".

פרסמו עכשיו ב"בלייזר" חידון "כמה טוב אתה מכיר את 'מתחת לאף'". כמה היה יוצא לך בו, לו היית מנסה לפתור אותו?

"האמת שפתרתי אותו... ויצא לי עשר מעשר, זה הכל בזכות האנשים שאני פוגש ברחוב ומשמיעים לי את הרפליקות משם. כל הזמן, בכל מקום, מישהו זורק לי איזה משפט, וככה אני זוכר את הכל מהסרט הזה".

את "שבוע ויום" הקהל הישראלי עדיין לא מצטט מתוך שינה, אבל גבריאל אחראי בו לאחד הרגעים היפים שנראו לאחרונה בסרטים המקומיים – הסצנה בה אנו רואים את הדמות בגילומו קוראת הספד, ועושה זאת בקולו העמוק והצלול של השחקן, שמטעים כל מילה ומילה במלוא הדיוק והרגישות.

הודות לכך, אף שהוא מגיח לדרמה הזו במשך כמה דקות בלבד, פורום מבקרי הקולנוע בישראל מצא לנכון להעניק לגבריאל את פרס השחקן הטוב ביותר לשנה העברית האחרונה. "לא היו לי שום ציפיות, וזה ממש הפתיע אותי", הוא מודה באשר לכך. "שחקנים פה עובדים קשה מאוד ונושאים תפקידים ראשיים על הכתפיים, אז זה שמצאו לנכון לבחור בי – לא ידעתי איך לעכל את זה. זה לא היה מובן מאליו, אבל מי אני שאבקר את המבקרים".

אגב, "שבוע ויום" יוצא עכשיו בגרמניה, ולפחות הטריילר שיצא ברשת מדובב לגרמנית.

"שמעתי שגם את 'מתחת לאף' דיבבו לגרמנית. לא יצא לי לראות את הגרסה המדובבת, אבל בטח היה מעניין לראות אותי מדבר גרמנית בתור סמי בן טובים".

ואם לחזור לסצנה שלך ב"שבוע ויום", אחת הסיבות שהיא כל כך מרגשת זו היכולת שלה לגעת באופן כל כך אמיתי וכואב בהתמודדות שלנו עם המוות, ואני לא יכול לשבת פה איתך ולדבר על מוות בלי לדבר על רונית אלקבץ, שממש בקרוב נציין שנה למותה.

"רונית היתה רק באמצע הדרך שלה, ולבטח לא היתה נחה על זרי הדפנה, אלא ממשיכה ליצור עוד ועוד. אין לדעת לאן עוד היתה מגיעה. רונית השאירה פה מורשת מסוימת. היא נשאה את הלפיד בכל הקשור לשינוי בנוף של הקולנוע הישראלי, ובהחלט נותרה כאור שאפשר ללכת בדרכו. חבל שלא זכתה ליהנות מפירות השינוי שחוללה".

אורי גבריאל (יח"צ , ורד אדיר)
לפעמים סצנה אחת זה כל מה שצריך. אורי גבריאל ב"שבוע ויום" (צילום: יח"צ, ורד אדיר)

סצנת קריאת ההספד ב"שבוע ויום" היא גם הוכחה נוספת לעומק ולייחוד של הקול שלך ולאייקוניות שלו. אני לא חושב שיש הרבה שחקנים ישראלים, שהקול שלהם כל כך מזוהה איתם. תמיד היה לך קול כזה? כילד, היית מככב בשעת קריאת ההגדה בליל הסדר?

"הייתי שר הרבה בילדותי. עכשיו שאתה מדבר על זה, אני זוכר את עצמי שר, הרבה בערבית וגם קצת בעברית. גדלתי עם מוזיקה ערבית והייתי שר שירים של זמרים ערביים. אמרו לי הרבה פעמים שיש לי קול, אבל לא הבנתי, לא חשבתי שיש לי קול מיוחד, זה לא היה בתודעה שלי. עשיתי גם עבודות דיבוב פה ושם וקריינתי פרסומות, אבל לא עשיתי שום צעד להפוך את זה למקצוע, לא ניסיתי להוציא סינגל".

איך זה שאף פעם לא ניסית?

"כמו שאף פעם לא ניסיתי להידפק על דלתות התיאטרון או הקולנוע או לדאוג לעצמי לאיזשהו תפקיד, ודברים תמיד באו מעצמם. גם במקרה של 'השוטר הטוב', היוצרים פנו אליי. זו מחשבה נאיבית אמנם, אבל תמיד חשבתי שהטבע יעשה את שלו ואם אני ראוי ושווה משהו אז רק צריך לשים את הסחורה על המדף ומישהו יבוא וייקח אותה. זה מה שהנחה אותי מאז ומעולם, ואף פעם לא נקטתי איזושהי יוזמה כדי לבנות את עצמי".

שמתי לב לעוד משהו שמעולם לא עשית – בניגוד להרבה שחקנים אחרים בארץ ובעולם, אף פעם לא השתתפת בקומדיות מטופשות, כל מיני "שיגעון בחוף אילת" וכדומה.

"זה נכון. את זה אף פעם לא הציעו לי. לא חיברו אותי לדבר הזה. אני גם לא מצפה להצעה מהכיוון, זה לא מדבר אליי. לא מזמן הציעו לי לגלם תפקיד של איש בעל מעמד ציבורי שכל מה שמעניין אותו זה מין. לא עניין אותי. לא מתאים לי. יש פה אמירה שאני לא מוכן לקבל אותה. אני שחקן אופי, אני יכול לגלם כל מיני דמויות, אבל אם אני לא מתחבר למשהו, אני משקר לעצמי ואני סובל. אני לא יכול לעשות דברים רק בשביל כסף".

אורי גבריאל (יח"צ)
"הציעו לי לגלם אדם שמתעניין רק במין - ולא רציתי". אורי גבריאל (צילום: נמרוד סונדרס)

השיחה עם גבריאל מתקיימת במעונו שבשכונת תל גיבורים שבמערב בני ברק – כמעט הכי רחוק מהוליווד שיש. כשאני שואל אותו איך זה לחזור, למשל, מהפקה רועשת של "באטמן" למקום כל כך שקט, הוא צוחק. "אתה קורא למקום הזה שקט?", הוא שואל. "לא, אני מתעורר עם הפטישים. תסתכל, כבר כמה שנים שבונים לי פה בניינים מתחת לאף. מה שכן, האזור פה הולך ומתחרד, אז בשבתות והחגים באמת אין רעש".

אתה גר במרחק הליכה מ-yes planet. אתה מנצל זאת כדי ללכת לסרטים?

"כמעט ולא. מישהו אמר פעם משהו חכם, שיש כמה דברים שאסור לך לשים לב אליהם בקולנוע, וזה המשחק והצילום והמוזיקה והתסריט. הכל צריך להיות אינטגרלי והרמוני, ולא טוב לראות את כל אחד מן המרכיבים בנפרד. הבעיה שלי היא שכשאני צופה בסרט, אני רואה גם את המטבח ואת תהליך הבישול שלו".

את התבשילים שיצאו מהמטבח הקולנועי שלך, אתה רואה? אם אתה יושב ומזפזפ ותיפול על סרט בהשתתפותך, תשב ותצפה בו?

"לא, כי אני לא מזפזפ. אני הולך לפרמיירות של הדברים שאני עושה, אבל לא יושב בבית ועוקב אחריהם. מ'הבורר' ראיתי אולי שלושה פרקים. יש סרטים שהשתתפתי בהם ולא הגיעו להקרנה בארץ, אז מעולם לא ראיתי אותם. אין לי איזה דחף או סקרנות יתרה לראות מה עשיתי".

ואגב מטבח, אנחנו בתקופה של בישולים וסעודות, אז אני חייב לשאול אם אתה מבשל ומה מנת הדגל שלך?

"מנות הדגל הן של אמא שלי. אני כל פסח אצל אמא, אנחנו אף פעם לא פוסחים על זה. אצלה, הכל זה מנות דגל. כל מנה יש לה דגל משלה, למשל תבשיל שהיא עושה עם בשר וירקות. מי שיקרא את זה, בטח יתחיל להזיל ריר".

אורי גבריאל (יח"צ)
כל הזמן מתחת לאף של כולנו. אורי גבריאל (צילום: נמרוד סונדרס)
אורי גבריאל ב"השוטר הטוב" (יח"צ , ורד אדיר)
עכשיו ב-yes comedy. מתוך "השוטר הטוב" (צילום: ורד אדיר)
אורי גבריאל (יח"צ)
חלק בלתי נפרד מן התרבות הישראלית. אורי גבריאל (צילום: נמרוד סונדרס)