The Beatles Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band
הכל התחיל עם הביטלס. כל האלבומים של הביטלס. סרג'נט פפר היה רק הדובדבן שעל הקצפת. היינו עדיין בשנות ה-60, כמה מאתנו היו בני חמש, שש, שבע, ואיכות החיים ביוגוסלביה הסוציאליסטית הלכה והשתפרה. סחרנו עם המזרח, המערב, הדרום והצפון (יוגוסלביה בשנות ה-60 פתחה את גבולותיה גם למערב). אנשים רבים נסעו לעבוד בגרמניה, אוסטריה, שווייץ וחזרו עם סחורות מערביות, מכוניות גדולות, בגדים מהודרים, מגזינים, תקליטים. התחלנו להשיג מגזינים מיוחדים בחנויות, ספרי קומיקס, מגזינים למבוגרים, מגזינים המוקדשים אך ורק למוזיקה ולתרבות הפופ. יכולנו לצפות בסדרות טלוויזיה זרות ומופעי מוסיקה בטלוויזיה וכך התחילו החיים עבורנו, עוד לפני שהלכנו לבית הספר היסודי.
הביטלס היו סמלים לכל ההתרגשות הגוברת. הם היו בכל מקום וכולם אהבו אותם. אפילו הורינו אהבו אותם. השירים שלהם היו כל הזמן ברדיו ובטלוויזיה והאלבומים שלהם נמכרו בחנויות תקליטים רשמיות, אפילו בערים קטנות כמו טרבובליה. כל הילדים רצו להיות ג'ון, פול, ג'ורג' או רינגו, מסתובבים במכנסיים קצרים אבל עם תסרוקות ארוכות וארוכות יותר. עד מהרה היתה גם חבורה שלמה של להקות חשמלית במדים בכל רחבי יוגוסלביה שנראו כמו הביטלס, אבל לבושות במדים שונים וקראו לעצמן ילדים אדומים, בלו בויז, כוכבים כחולים, אלקטרונים, הוריקנים, ציפורים, זיקיות, פרעונים, דינמיטים, אריות צעירים, צלליות וכו '. פסטיבלי מוסיקה החלו לצוץ בכל מקום, לא בדיוק כמו אלה במערב, אבל בכל זאת הם היו פסטיבלי מוסיקה. וכך הכל התחיל - עם הביטלס.
The Rolling Stones - Let It Bleed
למען האמת, במבט לאחור, האלבומים שקדמו לאלבום הזה כבר זרעו את זרעי המהפכה, אבל אנחנו היינו בסה"כ ילדים ולא ממש הבנו את זה בזמנו. כשהאלבום הזה יצא, כבר היינו בוגרים מספיק כדי להבין ולהעריך את האנרגיות, העוצמה והחשיבות של הלהקה המופלאה הזאת. אני זוכר היטב את הרגע שבו הוצאתי לראשונה את הוויניל מהשרוול והנחתי אותו על הגרמופון הראשון של טוסקה, שנעשה ביוגוסלביה. המחט נמשכה, ונאלצתי לחכות כמה שניות עד שתמצא את השביל הנכון, ואז החל הקול הנפלא והאפוקליפטי של של מיק ג'אגר, וזה היה נוק-אאוט מוחלט. וכאשר התקליט הגיע לסוף ושמענו את מקהלת באך בלונדון פותחת 'אתה לא יכול תמיד להשיג את מה שאתה רוצה', היינו ממש בהיי, ורציתי להישאר בהיי כדי להיות מסוגל להבין את כל הסיפורים האלה ואת הרגשות שהם הציפו.
Frank Zappa Hot Rats
לעולם לא אשכח את התגובות המזועזעות של אנשים לתמונת האסלה המפורסמת של פרנק זאפה. הורי היו סובלניים למדי, אבל כאשר תליתי את הפוסטר הזה על הדלת של השירותים בבית, הם איבדו את סובלנותם והפוסטר היה חייב ללכת. פרנק זאפה היה עבורנו אבן דרך חשובה במוזיקה והלמידה התרבותית שלנו. הוא היה רדיקלי ואינטליגנטי, מלא הומור וסרקזם, וזה היה חידוש במוסיקת רוק. האלבום הזה והמיזוג הקוסמי המוזר של רוק פרוגרסיבי, היה לעתים קרובות נושא לכמה דיונים אינטלקטואליים כבדים, שבדרך כלל הסתיימו בכאב ראש גדול.
David Bowie The Rise And Fall Of Ziggy Stardust And The Spiders From Mars
לדייויד בואי היה תוכן, היה לו סגנון והיה לו חזון. הוא היה סוג אחר של גיבור פופ בכל המובנים, והוא הגדיר את העידן החדש הרבה יותר טוב מכל אחד אחר בזמנו. ספייס אודיטי וזיגי סטארדסט היו צעדים כה חשובים שזה כמעט בלתי נתפס. עם זיגי, הוא איחד מחדש את תחושת הרוק אנד רול הישנה עם קול קוסמי חדש לחלוטין. אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר על בואי ועל החשיבות שלו למוסיקה שכבר לא נאמר, אז פשוט לא נאמר. בואי נתן השראה לכולנו.
Kraftwerk Radio-Activity
פינק פלויד היו רק ההקדמה, קראפטוורק היו המהפכה האמיתית בשדה הקרב המוסיקלי. עולם המלודיות, המילים והנושאים של קראפטוורק הוא לכאורה פשוט, אפילו ילדותי, אבל לגמרי מורכב. יש להם הומור מבריק, אבל גם עצב ומלנכוליה. קראפטוורק ממש הפכו לקנה המידה שעל פיו ניתחנו כל מה ששמענו אחריהם. תומש הוסטניק, שהיה הפרונטמן הראשון של לייבך, לא הקשיב למוסיקה בכלל, אבל על האלבום הזה הוא היה משוגע. הוא התאבד באוגוסט 1982 והשתמשנו בקטע "הום סוויט הום" בהספד מיוחד שהכנו עבור תחנות הרדיו המקומיות.
Joy Division Unknown Pleasures
אחרי שגילינו את קראפטוורק, היה קשה מאד לחזור ולהקשיב למוסיקת גיטרה, בס, תופים. אבל עדיין היינו צעירים וסקרנים, וספגנו מוסיקה כמו ספוגים. הפאנק פרץ במחצית השנייה של שנות ה-70, ובסיוע קטן של מרגרט תאצ'ר יצר פיצוץ בסצינת המוזיקה העצמאית, ואת אחד הרגעים המשחררים ביותר בהיסטוריה התרבותית. ניתן אפילו לומר כי נפילת חומת ברלין וסיומה של המלחמה הקרה היו תוצאה ישירה של השינויים החברתיים והפוליטיים שנגרמו על ידי הפאנק והגל החדש.
כולם הקשיבו לסקס פיסטולס, לקלאש, לדד קנדיז ולכל שאר להקות הפאנק שהצלחנו להשיג בסוף שנות השבעים, אבל גם הסטרנגלר'ז, סוזי והבאנשיז, איגי והסטוג'יס, פאטי סמית ', באוהאוס, פופ גרופ, קברט וולטייר, ט'רובין גריסטל... כל זה היה מרומם מאוד ומעורר השראה, אבל אז ג'וי דיוויז'ן שחררו את האלבום הזה שבמהרה הפך לאבן הדרך של שנות ה-80, בזכות הפשטות, האלגנטיות, הסגנון והקסם. האלבום הזה היה האלבום הגדול והמשמעותי האחרון ששמענו והשפיע עלינו, לפני שהחלטנו להקים את לייבך.
לייבאך תופיע בישראל ב-12 במאי, ברידינג 3, תל אביב. פתיחת דלתות ב-21:00, תחילת ההופעה ב-22:00. לרכישת כרטיסים.