וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שנאה חסרת ישע: "השיבה לברלין" נותן ביטוי לתסכול של מי שלא עשה די נגד המשטר הנאצי

25.6.2017 / 0:00

"השיבה לברלין", אחד מספריו הפחות מוכרים של האנס פאלאדה, מבוסס על חוויותיו כמי שראה את הזוועות של המשטר הנאצי, ומציג את גיבורו כמי שאינו יכול לעשות דבר מלבד לשנוא את כל הסובבים אותו. אמנם לא מדובר בחוויה קולחת, אבל המשמעות ההיסטורית שסביבה חשובה ורלוונטית

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

לאחר סוף מלחמת העולם השנייה היה האנס פאלאדה שבר כלי. הרדיפה הנאצית התישה אותו, וכמי שראה את האסון מתחולל בזמן אמת לנגד עיניו, לא היו בו כוחות נפשיים לעשות את מה שידע לא פחות טוב מאף אדם אחר בגרמניה ומחוץ לה – לכתוב ספרים. הרקע שהוביל לכתיבת "לבד בברלין" מוכר. מדוכא ומיואש, פאלאדה קיבל לידיו, בסיועו של המשורר יוהנס בכר, את תיקם של אוטו ואליזה המפל, ובאמצעותו כתב את "לבד בברלין". זה היה ספר פוסט-מלחמה אחד מבין שניים שהספיק להוציא לפני מותו ב-1947. השני והפחות מוכר, שרק אשתקד ראה אור באנגלית והשנה בעברית, היה "Der Alpdruck" - "הסיוט". לאנגלית הוא תורגם כ"הסיוט בברלין" ובעברית הפך ל"השיבה לברלין", בתרגומה של יוסיפיה סימון, האמונה על כל התרגומים החדשים לספריו של פאלאדה.

"השיבה לברלין" מתרחש בשלהי 1945. ד"ר דול מתגורר בעיירה סמוכה לברלין, בחלק המזרחי הנשלט על ידי הסובייטים. שבוי בסיוטים חוזרים על מכתש הפצצה שבו הוא לכוד ורדוף על ידי שכניו הנאצים לשעבר, מהם הוא סולד, ד"ר דול נמלט עם רעייתו הצעירה והחולה לברלין, בה הוא מוצא מפלט בהתמכרות למורפיום. זאת מתוך ניסיון לחמוק מתחושת האשמה ולהציל מה שנותר מרכושו האישי ומנכסיו הרוחניים.

"מחבר הרומן הזה אינו מרוצה כלל וכלל מהמילים שכתב בעמודים הבאים", מספר פאלאדה בפתח הדבר, "העובדה שהוא לא יכול היה להכניס אל הרומן הזה קלילות ועליזות במידה רבה יותר, אינה נובעת אך ורק מדרכו של הסופר לראות את הדברים. מעל לכל היא נובעת ממצבו הכללי של העם הגרמני, שהיום - שנה ורבע לאחר סיום המלחמה - עודנו קודר".

פאלאדה מסביר, אם כן, בעצמו מדוע כל קורלציה בין "לבד בברלין", שלא הושת על יסודות אוטוביוגרפיים, ל"השיבה לברלין" אינה קיימת. מלבד העובדה שנכתבו בסמיכות, הספר הנוכחי מזכיר יותר את "בארצי הזרה לי", לא רק בשל הנימה האישית שבה נכתב, אלא גם משום שבשני הרומנים האישיים הללו הוא מציג את הכלא המוסרי של אזרח פשוט, שלא יכול היה לעשות דבר נגד מפלצת השחור. תגידו שכן היה יכול? ייתכן, הרי זאת בדיוק הנקודה שלו. פאלאדה, הפעם בדמותו של ד"ר דול, אכן סבור שלא עשה דיו. הוא שוטם את שכניו, אך מבין שבתוך עמו הוא חי ושהוא אשם לא פחות. "אני כן ראיתי את התחלות רדיפת היהודים", חושב דול, "מאוחר יותר שמעתי פעמים רבות איך הם התנהגו כלפי השבויים הרוסים. בתוכי הייתי מזועזע, כמובן, אבל מעולם לא עשיתי דבר נגד זה. אילו ידעתי כבר אז את מה שאני יודע היום על כל הזוועה הזאת – ככל הנראה גם אז לא הייתי עושה דבר מעבר לשנאה חסרת הישע שאני חש".

זהו הנשק היחיד שיש לד"ר דול מול אנשי העם הגרמני לאחר המלחמה – השנאה. הוא מתעב אותם על עברם הנאצי, הוא בז להם על כך שהם מתנערים ממנו. אבל יותר מכל הוא מתוסכל מתחושת הדיכוי. "במשך שתים עשרה שנה נרדף דול והוטרד על ידי הנאצים", מספר פאלאדה על עצמו, "הם חקרו אותו, אסרו אותו, החרימו ואישרו את ספריו לסירוגין, ריגלו אחרי חיי המשפחה שלו – בקיצור, הם גזלו ממנו את שמחת החיים כולה". וזה, בסופו של דבר, עיקרו של "השיבה לברלין", הוא עוסק במיוחד במעצור הכתיבה הפנימי של פאלאדה/דול לאחר תום המלחמה, מעצור שקשה לשחרר לאחר 12 שנות דיכוי אומלל.

המעצור הזה מועבר היטב דרך רוח הטקסט. "השיבה לברלין" אינו ספר טוב או קולח. הוא פחות מסוגנן ופחות רציף מספרי טרום מלחמה של פאלאדה כמו "השתיין" או "מי שאכל פעם אחת מצלחת פח". דווקא הבלבול, ובמיוחד חוסר התשוקה שבה נכתב הספר, מוסיפים לרמת האותנטיות שלו ומשרים גם על הקורא את תחושת חוסר האונים, האכזבה והאבדון שחווה פאלאדה לאחר המלחמה. אם רציתם אוטוביוגרפיה, היא מוגשת לא רק ברמה של מילים, אלא גם של תחושות.

עם זאת, מבחינה ספרותית יצאו לאחר המלחמה רומנים טובים בהרבה, ולא רק לפאלאדה עצמו. זמן קצר לפני כן, במקרה או שלא, יצא "ברלין, סוף" המופתי של היינץ ריין. זהו ספר המתעד את ימיה האחרונים של ברלין במלחמה, עיר שלמרות הכניעה המתקרבת עדיין נשלטה על ידי הנאצים. קריסתו של הפולקסשטורם, המיליציה האזרחית של תושבי ברלין, תוארה היטב על ידי ריין בזמן אמת וקיבלה התייחסות משמעותית גם מפאלאדה לאחר שהתמוטטה. במישור הכרונולוגי, "השיבה לברלין" הוא המשך ישיר ל"ברלין, סוף", אך ברמת העניין והשטף שהוא מייצר הוא נופל ממנו לאין שיעור.

חוסר התשוקה של פאלאדה משתלט, אם כן, על הספר. בקרב אלה שמוצאים במשמעות ההיסטורית והרוחנית חשיבות גבוהה לא פחות מחוויית הקריאה, "השיבה לברלין" הוא ספר חובה. ברמת הפרוזה, זהו לא אחד מהרומנים הטובים והבלתי נשכחים של פאלאדה.

עוד באותו נושא

אחרי סוף העולם: "תחנה אחת-עשרה" הוא רומן אפוקליפטי מיוחד ויפהפה

לכתבה המלאה
seperator

פן ספרים, 272 עמודים/ תרגום: יוסיפיה סימון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully