בחודש ינואר האחרון נכנס מנשה לוסטיג להקרנת הבכורה של "מנשה" בפסטיבל סאנדנס שביוטה, וזה היה מעמד מרגש משלוש סיבות: גם כי זה הסרט הראשון בכיכובו, גם כי הוא מבוסס על סיפור חייו, ומעל הכל, כי זו הפעם הראשונה ב-38 שנות חייו בה ישב באולם קולנוע.
כל זאת, כיוון שלוסטיג הוא חרדי יליד ברוקלין, שגדל בקהילה האורתודוקסית ועדיין חי בה. איש מסביבו מעולם לא צפה בסרט כלשהו וכמובן גם לא השתתף באחד, אבל הוא תמיד נחשב עוף מוזר, בין השאר בגלל סירובו להתחתן מחדש לאחר מות רעייתו ואם בנו - דבר שהוליד מתחים רבים בינו למנהיגי קהילתו. אלה עומדים במרכז עלילת הדרמה האוטוביוגרפית, המתארת את מאבקו של הגבר החרדי לקבל משמורת על בנו ולגדלו כאב חד-הורי.
בהמשך לבכורה הצפון-אמריקאית של "מנשה" בינואר, שהסתיימה בתשואות וסידרה לו ביקורות מהללות וחוזי הפצה בארצות הברית, הוא הוקרן חודש לאחר מכן גם בפסטיבל ברלין. כעת, מגיעה הדרמה הזו גם לישראל, ותזכה לכמה הקרנות במסגרת חגיגת הקולנוע בירושלים, שתצא לדרך מחר (חמישי). אף כי להפקת "מנשה" היו שותפים הישראלים גל גרינשפן ורועי קורלנד, לא בטוח כי הוא יזכה כאן להפצה מסחרית, אז ייתכן וזו תהיה ההזדמנות היחידה לראותו.
מיד לאחר הבכורה האירופאית בפסטיבל ברלין, פגשתי בו את כוכב "מנשה" ואת הבמאי שלו, ג'ושוע וינסטיין, אמריקאי יהודי חילוני. זה סרטו העלילתי הראשון של הקולנוען, שעד כה פעל בעיקר בגזרה הדוקומנטרית, אך גם בסוג העשייה הזה ביקש לתעד את המציאות באופן אותנטי ככל האפשר.
לכן, "מנשה" דובר כמעט כולו יידיש - מה שהופך אותו לאחד הסרטים העלילתיים הארוכים הראשונים בשפה זו מאז מלחמת העולם השנייה, לפחות מבין אלה שהוקרנו בפסטיבלים בינלאומיים והופצו בארצות הברית. כמו כן, כל השחקנים בו לא מקצועיים, ובדומה לכוכבו, גם הם חרדים מברוקלין. נוסף לכך, כמעט מיותר לציין, הצילומים התקיימו בשטח, בתוך הקהילה עצמה.
"שילמנו על זה מחיר, כמובן", מספר הבמאי. "אנשים צרחו עלינו, ירקו עלינו, קראו לנו חיות, גירשו אותנו וכיוצא בכך, אבל היו גם רבים שרצו לעזור לנו. בכל מקרה, חשוב לציין שלא צילמנו שום דבר בסתר. כל מי שמופיעים בסרט לצד מנשה נתנו את הסכמתם וחתמו על כך, אם כי הם ביקשו כמובן שהשם שלהם לא יופיע בקרדיטים".
לוסטיג לא התנגד לכך שהשם המלא והאמיתי שלו יככב בקרדיטים וגם בכרזות הסרט, אבל הציב תנאים כדי שיסכים להשתתף בו. וינסטיין מספר כי מצא אותו לאחר שהחל להתעניין בקהילה החרדית וחיפש דמויות בולטות בה, ואז הגיע לעמוד היוטיוב של האאוטסיידר החייכן, בן 38 כיום, בו העלה רצף של סרטונים משעשעים על חיי היומיום האורתודוכסיים, שזכו לחשיפה מצומצמת בלבד.
כך נוצר הקשר ביניהם, שהוליד גם את התסריט של "מנשה", אותו לוסטיג שיכתב בהתאם לגבולותיו. "אחרי שקראתי את הגרסה הראשונה, אמרתי לג'ושוע - 'מצטער, זה לא כשר'", הוא מספר, "הייתה שם למשל סצנה בה אני נתקל במישהי, ואני לא מוכן לגעת באישה זרה או להיות יותר מדי קרוב אליה. אז שינינו את זה, והיו עוד כמה דברים כאלה. בגלל זה אני לא מרגיש רע שעשיתי את הסרט, כי לא שברתי בו אף איסור".
מנשה, תאמר לי בבקשה: רמה בורשטיין, במאית "למלא את החלל" ו"לעבור את הקיר", ביקשה במידת האפשר כי סרטיה לא יוקרנו בשבת. גם אתה היית מבקש דבר דומה?
"היא היתה יכולה לבקש דבר כזה, כי היא הבוס. אני לא הבוס. אני לא התסריטאי, לא הבמאי, לא המפיק. זה כמו שאתה עובד פשוט במכולת - אתה לא יכול להחליט בשביל המנהל מתי הוא יפתח או יסגור אותה".
אגב, ראית את "למלא את החלל", "האושפיזין" ושאר הסרטים שנעשו בישראל בשנים האחרונות על הקהילה החרדית?
"כן, ואני לא חושב שהם מדגדגים את רמת האותנטיות שלנו. אצלנו, החרדים אמיתיים והזקנים אמיתיים, שום דבר לא מזויף. 'שטיסל' כבר קצת קרוב יותר לדרגת האותנטיות שלנו, ואם לא הייתי יודע שדוב'לה גליקמן חילוני, הייתי בטוח שהוא חרדי במציאות, ועדיין אני חושב ש'מנשה' הרבה יותר אותנטי גם מהסדרה הזו".
בין כל הכוכבים שמסתובבים במתחמי הפסטיבל בחליפות נוצצות ובלורית מתנופפת ברוח, בולט לוסטיג עם כיפתו וציציותיו. גם הרקע שלו, כמובן, שונה עד מאוד מאשר של שאר שחקני הקולנוע מסביבו. וינסטיין מספר כי השחקן חי בניו סקוור, אחת השכונות העניות באמריקה, ומתקיים בעיקר מקצבת סעד. בעברו, כמתואר בסרט, עבד בצרכנייה, וכיום מחלק את זמנו בין שלל עבודות מזדמנות, בצד המשך עשייתו היצירתית.
לוסטיג משוחח עמי באנגלית אך מתבל את השיחה ביידיש, שפה שווינסטיין לא דובר כלל, מה שכמובן הפך את הצילומים למאתגרים מבחינתו. "היינו מצלמים את הסצנה באנגלית קודם, כדי שג'ושוע יבין, ואחרי שהוא היה אומר 'זה נשמע טוב', היינו מתרגמים אותה לידייש", מספר השחקן. "כמובן, שמלאכת התרגום לא היתה קלה. היו איתנו מתרגמים מקצועיים ומומחים ולא פעם התחבטנו ארוכות איך לתרגם מילה מסוימת. רבים מן השחקנים גם מדברים ידייש אחרת ממני. רובן ניבורסקי, שמשחק את הבן שלי, משתמש בשפה הרבה יותר נקייה משלי, כי הוא למד אותה בצורה מסודרת יותר".
הסצנה האהובה עליי בסרט מתארת את הדרמה סביב הניסיון שלך להכין קיגל. אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה דרמה סביב קיגל.
"כמו 95 אחוז מן הדברים שמתוארים כאן, גם זה בא מתוך החיים שלי. אחרי שאשתי נפטרה, ניסיתי לבשל בעצמי, והמתכון הכי פשוט שרווק יכול להתחיל איתו - זה קיגל. אך למרבה הצער, פישלתי גם עם זה, ותאונת הקיגל שמתוארת בסרט קרתה לבושתי גם במציאות".
איך אתה רואה את המשך העתיד שלך?
"יש לי המון רעיונות, אני רק צריך למצוא את האדם המתאים שיעזור לי להוציא אותם לפועל. חיכיתי המון שנים למישהו כמו ג'ושוע שיגיח לפתע בחיי. אני אשמח לעשות עוד סרטים, גם בשפה האנגלית. חשוב לי לנסות לחבר בין העולם שממנו אני בא לבין העולם שבחוץ. יש זכוכית שמפרידה בינינו, אבל אני חושב כי עם כל יום שעובר, היא יותר ויותר נסדקת".
"מנשה" יוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים ארבע פעמים: בשישי 14.7 ב-13:00, בראשון 16.7 ב-17:30, ובחמישי 20.7 ב-21:45. כמו כן בשלישי 18.7 ב-20:30 תתקיים הקרנה חינם אין כסף שלו במושבה הגרמנית. לפרטים נוספים ראו האתר הרשמי
