"את רוצה לגנוב ליפסטיק, את רוצה להאזין ללאנה דל ריי על ריפיט בזמן שאת קורעת את כל הטי-שירטס שלך, את רוצה לצרוח על אמא שלך ואז לצחוק על הדמעות שלה! עכשיו בואי נזרוק את עצמנו על המיטה ונבכה כל כך חזק עד שלא יצא שום צליל"
(מפלצת ההורמונים מלמדת את ג'סי על פלאי גיל ההתבגרות)
מאז ומתמיד היוו מבוכות וקסמי שנות ההתבגרות מרכיב מהותי בתפריט הטלוויזיוני, בין אם מתוך ערגה נוסטלגית ובין אם כסדרה שמיועדת לבני הגיל הספציפי הזה. נשיקות ואהבות ראשונות, גשר על השיניים, התעמרויות בבית הספר, חברים ישנים אחד אצל השני, רוכבים על אופניים ברחבי השכונה הפרברית, מתגאים בשערה שצומחת בבית השחי או מתחלחלים מחצ'קון שיצא בעיתוי הכי אומלל שניתן להעלות על הדעת. חשבו על "ילד פוגש עולם", "עולמה הסודי של אלכס", "פריקים וגיקים". היזכרו בסופו של הפרק הראשון של "שנות הקסם", נשיקה ראשונה של שני ילדים בני 13, וויני וקווין.
עכשיו קחו את כל זה והוסיפו זרע. המון המון זרע. בתוך גרביים, בתוך כריות, במכנסיים עקב חיכוך במהלך ריקוד עם מישהי במסיבת כיתה, אפילו בתוך קרקרים. חרמנות תמידית לנוכח דבר אפשרי, כולל עגבניה. פינים שמשחקים כדורסל, רוחו של פרדי מרקורי ששרה על יתרונות ההומוסקסואליות, טמפון שנראה כמו מייקל סטייפ ושר "Everybody Bleeds", מסע מסוכן אל תוככי ארץ הפורנו הקסומה שעלולה ללכוד אתכם בתוכה. מפלץ הורמונים בשם מוריס שכל תכליתו הוא לגרום לגיבור להביא את עצמו לפורקן, גם אם הוא שרוע במיטה ליד חברו הישן. ובחידוש מרענן שלא ברור למה הוא כמעט לא קורה בטלוויזיה, גם הצד של הנערות לא נפקד: מחזור ראשון במכנסיים לבנים במהלך טיול כיתתי, תחושות חרמנות ראשונות עקב ספר אירוטי, האיזון בין הרצון לרכוש חזייה סקסית לבין המבטים שננעצים בך במסדרונות בית הספר. ויש גם מקבילה נשית למפלצת ההורמונים, קוני שמה, שתדריך את הנערה בנבכי גיל ההתבגרות. "השנים הטובות ביותר של חייך!", היא מבטיחה.
אלה הם רק חלק מהדברים שמתרחשים בסדרת האנימציה החדשה של נטפליקס, "פה גדול", שיצרו חברי הילדות ניק קרול ואנדרו גולדברג, האחד שחקן וקומיקאי ("מחלקת גנים ונוף") והשני תסריטאי ("איש משפחה", שהשפעתה כאן נוכחת). הם ביססו את הגיבורים על עצמם - גם הם קרויים ניק ואנדרו, נראים כגרסה מוקטנת של הדבר האמיתי, וקורותיהם הם המחזה בת זמננו של דברים שקרול וגולדברג חוו או עוללו כנערים צעירים שגם היו חברים טובים. יחד איתם יצרו את הסדרה בני הזוג ג'ניפר פלאקט ומארק לווין - היא החלה את דרכה ככותבת ב"בוורלי הילס 90210" והוא עשה את צעדיו הראשונים כתסריטאי באותה "שנות הקסם" תמימה ואהובה.
השחקנים שמאחורי הקלעים מסייעים להפוך את "פה גדול" לפארק שעשועים אדיר וכיפי. קרול מדבב את בן דמותו ואת מוריס מפלץ ההורמונים עם הקול העמוק, ונהנה במהלך העונה עם שלל חיקויים לידוענים שונים. חברו ל"או הלו בברודוויי", הקומיקאי צח הפנים ג'ון מלייני, עושה את קולו של חברו אנדרו. ג'ורדן פיל מ"קי ופיל" מתחרפן בעונג עם רוחו של דיוק אלינגטון, וג'ס הארנל מדהים בחיקוי שלו לפרדי מרקורי. מלבדם ישנם גם פרד ארמיסן, קריסטן בל, קריסטין וויג, ג'ון האם עושה את קולה של צדפה, ג'ק מקברייר וקרייג רובינסון הגיעו לתפקיד המכובד של שערות ערווה, ועוד ועוד שמות מרשימים ולצדם קומיקאים מבריקים ופחות מוכרים. אך מעל כולם מתנוססת מאיה רודולף, החדווה הפראית שעמה היא מגלמת את מפלצת ההורמונים הופכת את דמותה הגאונית-גם-ככה לנוכחות רוויית שאר רוח שמתנוססת מעל כל היתר. היינו בקלות מסתפקים בזה, אבל במהלך העונה אנחנו זוכים גם לחיקוי המופלא שלה לוויטני יוסטון לראשונה מאז שעזבה את "סאטרדיי נייט לייב".
לא מעט מהאישים האלה - כמו גם תסריטאי הסדרה כמובן - תרמו לסדרה מחוויות ההתבגרות האישיות והמביכות שלהם עצמם, וכמתבקש התוצאה היא יצירה שעלילתה אמנם מתרחשת בהווה, אולם טביעות האצבע הנוסטלגיות ניכרות בה כל הזמן, כולל בפתיח המקסים. בהתאם, לא מעט מהרפרנסים התרבותיים שלה לא בדיוק ידברו אל מתבגרים בני ימינו. זה בסדר כשמדובר בהומאז' משמח ל"סיינפלד" או ברוחו של דיוק אלינגטון המשיאה בקביעות עצות לניק, אבל מוזר ואנכרוניסטי כשאנדרו משתמש בחוברות כדי לאונן. חרף כל המפלצות והרוחות, קו העלילה המופרך ביותר בסדרה הוא זה שבמסגרתו שני הנערים נאלצים לספוג זוועות מתישות כדי לזכות לצפות בקלטת הפורנו של סילבסטר סטאלון מתחילת דרכו. כאילו לא יוכלו פשוט לגשת איש איש למחשב שלו ולמצוא את הסרט במספר הקלדות קלילות, כמו גם מיליוני אחרים שאינם כוללים אנשים שלא יעניינו כהוא זה ילדים בני 13 בשנת 2017.
יש עוד כמה גליצ'ים במהלך עשרת פרקי העונה הראשונה, בראשם דמותו של המאמן רפה השכל סטיב, שעשוי היה לעבוד בכמות מדודה, אולם הסדרה משתמשת בו הרבה הרבה הרבה יותר מדי (בפרט בפרקים הראשונים). ואף על פי כן, "פה גדול" מרשימה באופן שבו היא מאזנת בין היסודות שלה. הבוטות והגסות השערורייתיות - בכל זאת, סדרה שעוסקת בילדים וכוללת אימג'ים מפורשים של איברי מין - שקולים היטב למתיקות וטוב הלב שהומים בה. יש רעות ואחווה בין הילדים האלה. הם תומכים זה בזה מבעד לחוויות גיל ההתבגרות המחרידות שעוברות עליהם, וגם סתם בחיים. אגב כך מכניסה "פה גדול" בדלת האחורית נושאים כמו יחסים בהסכמה, סלאט שיימינג, התמכרות לפורנו והריונות לא רצויים, ועושה זאת רוב הזמן בערמומיות וללא דידקטיות.
גרוטסקית, דוחה, מופרעת, קיצונית, הזויה ומשולחת רסן ככל שתהיה, כל מי שהיה בן 13 יתקשה להתכחש לאמיתות הצרופות והדביקות ש"פה גדול" משליכה לעברנו. לאורך עשרת הפרקים שלה היא מצליחה לנסח את חוויות גיל ההתבגרות לכדי שלמות חכמה, עמוסת השראה, ומאוד מאוד מצחיקה.
כל פרקי העונה הראשונה של "פה גדול" זמינים בנטפליקס ישראל.