לפני שבוע ניסיתי לעניין קודקוד מוזיקלי כלשהו במחווה להרכב הלבנוני משרוע לילא, שתתקיים היום (רביעי) ומחר בתל אביב. זה היה נראה לי נושא מספיק חשוב כדי לחלטר בהתנדבות ביחסי ציבור שלו, אם כי הנחתי שהדבר יהיה לשווא ואפול על אוזניים ערלות. אכן, כך קרה: "מה לנו וללהקה לבנונית?" נעניתי בבוז, שהיה בסך הכל המשך טבעי וצפוי להדרה של תרבות ערבית בכלל ומוזיקה ערבית בפרט מן המרחב התקשורתי שלנו.
אך למרבה המזל, יש כאלה הפועלים באופן עצמאי כדי בכל זאת להשמיע את הקולות של שכנינו מן הצפון. למשל, כמה מעריצים מקומיים של הלהקה שהחליטו באופן פרטי לחלוטין לארגן את ערבי המחווה, גם מתוך אהבה להרכב שאינה תלויה בנסיבות מיוחדות, וגם כרצון להביע סולידריות עם המוזיקאים הלבנונים ועם חסידיהם בירדן ובמצרים, שנרדפים בשל הזיהוי של משרוע לילא עם הקהילה הלהט"בית.
בישראל, אם כן, לא רודפים את משרוע לילא אלא סתם מדירים אותה, ובכל זאת התברר שיש לה כאן מספיק מעריצים כדי למלא את שני ערבי המחווה, שגם בלי כמעט שום יחסי ציבור, קיבלו חיש-קל את החותמת "סולד אאוט", משהו שנטלי אימברוליה וכדומה רק יכולות לחלום עליו.
מתברר כי במשך העשור בו היא פעילה, הספיקה הלהקה לצבור לא מעט מעריצים ישראלים. אלה אולי לא זכו לשמוע ממנה יותר מדי בתחנות רדיו מקומיות, אבל בימינו אפשר להסתדר גם בלעדיהן, וכשכרטיסי הטיסה לברלין כל כך זולים, ניתן לטוס לשם ולנצל את ההזדמנות להכיר מקרוב את משרוע לילא, משהו שבחיים כבר לא יקרה אצלנו. כמעט מיותר לציין כי ההרכב הלבנוני לא מכיר בקיומה של ישראל ומחרים אותה ואת כלי התקשורת שלה, וככל הידוע למארגני האירוע ולנו: גם לא מודע לקיומם של ערבי המחווה בארץ ולא בטוח שהיה מברך על כך.
נציין גם שבערבי המחווה ישתתפו שורה ארוכה של מוזיקאים יהודים וערבים, בהם מירה עוואד, יהוא ירון, שלום גד, אליוט, חיים צ'ינוביץ' ואחרים, שיבצעו משירי הלהקה. ועכשיו, אחרי פריקת התסכול והפרטים הטכניים, כדאי אולי ללכת אחורה ולנסות להבין למה מלכתחילה יש התלהבות כה גדולה סביב משרוע לילא.
נתחיל מהדבר הבסיסי ביותר: השם. לנו יש את הפרויקט של רביבו ובלבנון יש את "הפרויקט של לילא", (مشروع ليلى), שם שאפשר להבין בשתי דרכים, שכן "לילא'" משמעו לילא, אבל יכול להיות גם שם של בחורה.
כך או כך, הלהקה נוסדה ב-2008, והבסיס שלה היה האוניברסיטה האמריקאית של ביירות, שם למדו כמה מחבריה המייסדים. שנה בלבד לאחר שקרמה עור וגידים, יצא אלבום האולפן הראשון שלה, ולאחר מכן הגיעו שלושה נוספים.
כבר בשנות פעילותה הראשונות הספיקה הלהקה לשחרר לאוויר העולם להיטים משובחים שזכו לתהודה בינלאומית והפכו לקלאסיקות. אחד הבולטים שבהם, "Lil Watan" היה מבחינתי ומבחינת רבים אחרים שיר השנה ב-2014, והוא מסמל את הייחוד ואת האיכות של הלהקה במישורים שונים.
במישור המוזיקלי, משרוע לילא משלבת בין שני סגנונות שונים. מצד אחד, יש בצליל שלה משהו מערבי, שמהדהד רוק בריטי עכשווי, המוני ומחוספס. בלהיט המדובר ובהרבה שירים אחרים, הם מזכירים לעתים כמו האלבומים הראשונים של הפואלס. מצד אחר, יש מן הסתם במוזיקה של הלהקה הלבנונית גם הרבה נגיעות של צלילים אוריינטלים, וההרכב גם נהנה להשתעשע עם הקלישאות המערביות לגבי המזרח התיכון: בקליפ של"Lil Watan" מככבת רקדנית בטן ובקליפ האחרון שהוציאו, ל-"Roman", מככבות רעלות.
במישור הפוליטי, הרי ש"Lil Watan" הוא לא סתם שיר יפה להפליא אלא גם חתרני וביקורתי להכאיב, כמו רבים מלהיטי הלהקה, שלא מהססת לצאת נגד הממסד במדינתה. כאן, למשל, היא תוקפת את השלטונות, המשתיקים את הביקורות על המצב הפנימי בלבנון בשתי דרכים: או בשטיפת מוח על תיאוריות קשר למיניהן, או באסקפיזם, ריקודים ושעשועים: "במקום להתלונן, תבוא לרקוד", משחזר כאן הסולן חמאד סינו אמירות שהוא וחבריו שמעו לא פעם.
"Lil Watan" ניחן גם בקליפ מושקע, שלא סתם מלווה את השיר אלא מוסיף לו, וזה דבר שאופייני למשרוע לילא, שהקליפים שלה הם מעין סרטים קצרים כשלעצמם. מאפיין נוסף של הלהקה: גם ההופעות החיות שלה עומדות בפני עצמן, והן לא סתם במה לביצוע השירים, אלא ערב מיוחד וסינרגטי. לא פחות מאשר המוזיקה וגרסאות הלייב שלה, בולטים שני אספקטים אחרים: דברי הקישור של סיני, שמדבר בשטף ובכריזמטיות על הנושאים הקרובים ללבו, ובראשם זכויות הלה"טבים במדינתו ובכלל, והאווירה המתקבלת מן הנוכחים במקום.
הזדמן לי להיות בהופעה של משרוע לילא לפני כשנה במועדון ברלינאי, והתחושה בו הייתה מחשמלת. גם בגלל היותם של חברי הלהקה פרפורמרים מצוינים, גם בגלל התשוקה הגדולה שלהם ושל מעריציהם, אבל גם ובעיקר בגלל הדו-קיום שהתקיים באותו ערב, ובלתי אפשרי כמעט בכל סיטואציה אחרת: למרגלות הבמה פיזזו יחדיו גרמנים נוצרים, מהגרים מוסלמים, ישראלים יהודים וכיוצא בכך. היו בני דתות שונות, סטרייטים ולה"טבים, גברים ונשים, לבנים ולא-לבנים, וכולם מאוחדים בידי אהבתם למוזיקה.
מרשים מכל, משרוע לילא משכילה לאחד כל כך הרבה תחת מטרייתה אפילו שהמסרים שלה אינם פשוטים וצדקניים. כיאה להרכב המגיע מתוך אחת המדינות המורכבות בתבל, גם השירים שלה מורכבים ורבי רבדים. דוגמה מובהקת לכך היא "Roman", הקליפ האחרון שהוציאה, שלא סתם מביא לידי ביטוי מסרים פמיניסטיים כלליים, אלא הולך צעד נוסף ויוצא נגד הייצוג המקובל של פמיניזם, כלומר הניכוס הלבן והמערבי שלו, ומראה שפמיניסטיות יכולות לפעול גם מתחת לרעלות. המחשה נוספת לכך היא שהלהקה מתנכרת במידה שווה לשלטונות במדינתה ולישראל, כך שאין סיכוי כי נזכה לראותה.
עד אז, נאלץ להסתפק בצמד ערבי המחווה, מן האירועים התרבותיים החשובים והיפים שהיו אצלנו לאחרונה. אפשר רק לקנא במי שהשיגו מבעוד מועד כרטיסים אליהם, ולהמליץ לאחרים להגיע בכל זאת לקרבת האולם ולקוות שאולי מישהו נתקע ברגע האחרון עם כרטיס רזרבי. למי שלא בקטע, מותר לייעץ לערוך היכרות עם משרוע לילא ואולי להתאהב בה עד ההצדעה המקומית הבאה. אם לא בשביל המוזיקה אז בשביל מילות השירים, אם לא בגלל איכות ההופעות החיות והקליפים אז למען ההיכרות עם השכנים. ובקיצור, אם לחזור לנקודת ההתחלה ולענות על השאלה המזלזלת "מה לנו וללהקה לבנונית?" התשובה היא פשוט: הכל.
ערבי המחווה יתקיימו היום (רביעי) ומחר ב-20:00. הפקה וניהול האירוע: רועי שניידר ועידו נינבורג.