וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הספר על כהנמן וטברסקי ישנה את כל מה שאתם חושבים על ספרי עיון

22.12.2017 / 0:10

מייקל לואיס, אולי גדול סופרי העיון של זמננו, מתאר בשקיקה ובאופן מרהיב כיצד עלו הפסיכולוגים הישראלים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי על התנהגויות אנושיות והוכיחו פעם אחר פעם כי כל מה שידענו, או שחשבנו שאנחנו יודעים, לא בהכרח נכון

מייקל לואיס. AP
מייקל לואיס/AP

באוקטובר 1973 שהו דניאל כהנמן ועמוס טברסקי בארצות הברית. כשהמצרים תקפו בתעלה, השניים דהרו לנמל התעופה ועלו על הטיסה הראשונה לפריס. לשניהם היה ברור כי אפילו בימים שבהם מפעל חייהם משגשג במיוחד, הם, שעברו כבר את מלחמת ששת הימים, יעמדו גם הפעם לצד צה"ל.

אולי בלי משים (אבל כנראה שעם), מלחמת יום הכיפורים הייתה התגשמות חזונם של כהנמן וטברסקי, לימים שניים מהפסיכולוגים החשובים ביותר במאה ה-20: היא הוכיחה שלא משנה באיזה דרג של מקבלי החלטות אתה נמצא, הסתמכות על אינטואיציה תפיל אותך בפח ועלולה לגרום למדינה שלמה לשלם מחיר כבד. ומהי התפישה, אותה קונספציה מפורסמת, לפיה המצרים לא יתקפו כל עוד הם בנחיתות אווירית, אם לא הישענות על אינטואיציה והתבססות שגויה על ניתוחי העבר?

עבור הסופר האמריקאי מייקל לואיס, מלחמת יום הכיפורים הייתה נדבך אחד מני רבים שלמד בדיעבד, אפשר לומר שאפילו במקרה, על פועלם של כהנמן וטברסקי. לואיס מעיד כי על טברסקי כלל לא שמע עד תחילת שנות ה-2000 ואת כהנמן פגש רק ב-2007 וכי "אז לא הייתה לי שאיפה לכתוב עליו". אבל רוח הסקרנות גברה עליו, הוא שקע במחקרים וגילה עולם ומלואו. משבר הסאב-פריים, בעקבותיו כתב מאוחר יותר את "מכונת הכסף", היה כנראה הטריגר שלואיס היה צריך. לאחר שנים של מחקרים, ראיונות ונבירה במסמכים, הוא כתב את "ענן של אפשרויות", סיפורם של שני הפסיכולוגים ששינו את האופן שבו אנחנו חושבים.

יש שני דברים שלואיס מאוד אוהב: ספורט ומעקב אחרי קבלת החלטות. על בסיס השילוב בין השניים הוא כתב ב-2003 את "מאניבול", שכעשור מאוחר יותר הפך לסרט קולנוע מצליח. ב"מאניבול" מתאר לואיס את החלטותיו של מנג'ר קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס בילי בין, שהיה, לדידו, הראשון שהשתמש נכון במודלים סטטיסטיים כדי לבנות קבוצה תחרותית עם תקציב נמוך. לואיס שמט מהספר כמה פרטים חשובים שקצת ממוטטים את התאוריה שלו (כמו, למשל, שלאוקלנד היו אז שלושה מגישים סופרסטארים שלא נבחרו על ידי בין אלא על ידי קודמו בתפקיד. בכלל, בראי ההיסטוריה ההצלחה של אוקלנד הייתה מינורית ונשכחת ללא הספר). הוא עצמו מודה בפתיח של "ענן של אפשרויות" כי לימים התברר שהתאוריה שלו לוקה בשטחיות. עם זאת, בראייה לאחור ואולי מבלי שבין עצמו ידע על כך, היה קשר ברור בין פריצת הדרך שלו לתאוריות ההטיות הקוגניטיביות של כהנמן וטברסקי.

ענן של אפשרויות, מייקל לואיס, כולל קרדיט. יח"צ,
כריכת הספר/יח"צ

שני הפרופסורים, ששיתפו פעולה וקיימו במשך למעלה מ-15 שנה מחקרים מהפכניים, שינו לחלוטין את הצורה שבה אנחנו חושבים. כללי האצבע שאנשים השתמשו בהם הוליכו לטעויות שיפוט, וטברסקי וכהנמן היו שם כדי להוכיח זאת שוב ושוב. מה שהחל בצה"ל עבר לעולם הרפואה, למישור המדיני וגם, כמובן, לכלכלה, תחום שבו זכה כהנמן בפרס נובל ב-2002 (טברסקי כבר לא היה בין החיים) "על אף שמעולם לא לקחתי קורס בכלכלה". הם אפילו הצליחו לשנות את העבר – זאת אומרת, להוכיח שגם היסטוריונים סובלים מהטיה כשהם מתארים את מה שקרה.

לואיס, אולי גדול סופרי העיון של זמננו, מתאר בשקיקה כיצד עלו השניים על התנהגויות אנושיות והוכיחו פעם אחר פעם כי כל מה שידענו, או שחשבנו שאנחנו יודעים, לא בהכרח נכון. הרושם שנוצר לאורך הקריאה הוא שהם היו "סאדיסטים" מדעיים. את ההתעללות שלהם יכול הקורא לחוש בעצמו, כשהוא מבין שהיה עושה את אותן הטעויות של המשיבים למחקריהם של השניים. טברסקי וכהנמן לא סתם עשו דברים גדולים – הם עשו אותם בכיף ועם לא מעט הומור.

אף שהמחשבה על סאדיזם מצטיירת כתגובת חיבה, המהולה גם בגאווה על כך ששניים מהגאונים הגדולים של המאה ה-20 הם משלנו, לקראת סוף הספר מסביר הפילוסוף אבישי מרגלית כי התיאור הזה לא רק הפך למקובל, הוא אף פגע במורשת של השניים: "הם נראו כמו אנשים שעומדים ועושים פרצופים מול הכלוב של הקוף. הייתה שם יותר מדי הנאה. עמוס ודני אמרו 'גם אנחנו קופים'. אבל אף אחד לא האמין להם. התחושה הייתה שהם פשוט נהנים להפיל אנשים בפח. והתדמית הזאת דבקה בהם. זו הייתה בעיה אמיתית עבורם".

ייתכן שהיה בהם גם רצון להוציא את האדם הגולמי קטן (תכונה שבספר מיוחסת בעיקר לטברסקי), אבל קריאת הספר מדגישה כי אין הכרח להסתכל על השאיפות שלהם, מאחר שתרומתם של השניים לעיצוב הכלכלה ההתנהגותית, תחום שהעיסוק בו נראה לנו טריוויאלי כיום, הייתה עצומה. ועם זאת, אף שנדמה ש"ענן של אפשרויות" הוא ספר שעוסק בעיקר בהסברים מדעיים, מתחת לשלל ההסברים והתאוריות יש בו הרבה יותר מזה.

לואיס אוהב לראות את הממד האנושי גם במקום שבו המספרים מדברים. כך עשה ב"פוקר שקרנים", "מאניבול" ו"מכונת הכסף". הוא לא מצליח, וגם לא רוצה, לנתק את הרגש מהמדע. מה שמתחיל כספר עיון הופך לתיאור כמעט רומנטי של יחסי השניים. בין טברסקי לכהנמן עברו 15 שנים של מחקרים ותוצאות, הם היו שני הפכים שיצרו ישות אחת גדולה. המסע שלהם – החיבור, הנסיקה והניתוק - לא היה שונה ממסעם של אוהבים. אפילו הם ראו בעצמם זוג נשוי והקדישו למחקר המשותף זמן כה רב על חשבון בני משפחותיהם, עד שהפכו לישות אחת, לטוב ולרע.

לואיס הוא מידאס ספרותי. בשלושת העשורים האחרונים הוא הצליח להנגיש נושאים מורכבים כמו שוק ההון, מדיניות אשראי וסטטיסטיקה למיליוני קוראים שלמרביתם כלל לא היה עניין בתחום. ב"ענן של אפשרויות", כמו בכל הספרים הקודמים שכתב, הוא משמר את הקסם ומגיש מסמך עשיר, מעמיק ומרתק.

עוד באותו נושא

בלי מטאפורות, בלי דימויים: "מוות הוא שם המשחק" פשוט עובד

לכתבה המלאה
seperator

הוצאת בבל, 375 עמודים,תרגום: יניב פרקש. עריכה מדעית של המהדורה העברית: מיה בר הלל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully