עד לפרמיירה שלו בפסטיבל ונציה, התהדר "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" בתואר אחד בלבד: הסרט האמריקאי עם השם הכי ארוך ומוזר שיצא השנה. אך מאז בכורתו העולמית, הוא אוסף עוד ועוד עיטורים: פרס התסריט באותו פסטיבל; ארבעה פרסי גלובוס הזהב, כולל בקטגוריות הדרמה הטובה ביותר, התסריט המקורי, השחקנית הראשית ושחקן המשנה; שמונה מועמדויות לפרסי האקדמיה הבריטית ועוד.
בהמשך לכך, ביום שלישי הקרוב הוא גם אמור לקטוף שלל מועמדויות לאוסקר, ונחשב פייבוריט לקטוף את מרביתן. אם אכן יתכבד בפסלון לסרט הטוב ביותר, יעקוף את "שר הטבעות: שיבת המלך" כתוצר עם השם הכי ארוך ומסורבל שזכה בו בעשורים האחרונים.
הישג מרשים, בהתחשב בעובדה שמעבר לאריזה הלא מזמינה, מדובר גם בדרמה דלת תקציב יחסית, עם צוות שחקנים שאינו דווקא מן השורה הראשונה של הכוכבים בהוליווד, ומעל הכל, עם סיפור קשה לעיכול: סיפורה של אשה (פרנסס מקדורמנד), תושבת אבינג שבמיזורי כמובן, המתייאשת מאוזלת ידן של הרשויות בכל הקשור לטיפול בחקירת הרצח והאונס של בתה. היא יוצאת למלחמה חורמה במשטרה, בין השאר תוך שימוש בשלטי החוצות שבשמם נקרא הסרט, ותוך כדי כך מתחברת עם שוטר אלים וגזען (סם רוקוול).
את הסרט כתב וביים המחזאי והקולנוען הבריטי-אירי מרטין מקדונה, בן 47. כשאני פוגש אותו יום לאחר אותה בכורה עולמית בוונציה ומחמיא לו על האומץ לבחור בשם כל כך לא קליט, הוא מגניב את החיוך הביישני שאופייני לו ומודה לי בצניעות. "אם הייתי יכול להאריך עוד יותר את השם, הייתי עושה זאת", הוא מוסיף. "אני אוהב את זה שהשם כל כך ארוך, מסורבל וקצת מטופש. אולי דווקא בגלל זה הוא בולט לעומת השאר, וקל יותר לזכור אותו. ל'ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן' היה שם ארוך עוד יותר. אולי בגלל זה אף אחד לא הלך לראותו".
את "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", לעומת זאת, דווקא כן הולכים לראות. בזכות התהודה סביבו והביקורות המעולות שהוא מקבל, נהנה הסרט מהישגים קופתיים מרשימים יחסית בארצות הברית. בסוף השבוע האחרון הוא הגיע לאקרנים אצלנו, וינסה לשחזר את הצלחתו גם כאן.
ההיסטריה העולמית סביב הסרט היא קפיצת מדרגה נוספת בקריירה הקולנועית של מקדונה, אותה הוא בנה באופן הכי הדרגתי ויסודי שיש. היוצר החל את דרכו בתיאטרון, ובכובעו כמחזאי חתום על כמה מחזות מהוללים שהוצגו גם בארץ, למשל "איש הכריות" ו"הנכה מאינישמאן" המופתי, שעלה כאן בשם המטופש "כולם רוצים להוליווד". ב-2004 עבר מאחורי המצלמה וביים את "Six Shooter" שאורכו 27 דקות בלבד, זוכה האוסקר לסרט הקצר ביותר - דבר ההופך את הקולנוען לאחד היחידים שזכו בפרס זה והתקדמו משם לקריירה מצליחה ביצירת סרטים ארוכים.
לאחר מכן הגיע "ברוז'", סרטו העלילתי הארוך הראשון והמצוין של מקדונה, שעלה ב-2007 ועורר תהודה רבה, כולל מועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי. ארבע שנים לאחר מכן הוא כתב וביים סרט ארוך נוסף, מוצלח ומצליח הרבה פחות, "שבעה פסיכופתים", אבל רוחו של היוצר לא נפלה, והוא התאושש מן השפל הזה בצורה מרשימה שהובילה אותו לפסגות עליהם חולם כל קולנוען.
למרות ההצלחה, מקדונה לא עבר לארצות הברית וגם לא מתכנן לעשות זאת. "אני לא אהיה חלק מהוליווד אף פעם, לא אכפת לי מזה", הוא אומר. "הדירה שלי עדיין בלונדון, ואני חי על המזוודות וכל פעם מחדש טס לאמריקה".
מקדונה מגדיר את עצמו כאירי גאה ומספר כי הוא מתלבט בין צפייה באחד מסרטי הפסטיבל או במשחקה של נבחרת אירלנד, שבאותו ערב ציפה לה משחק גורלי נגד סרביה במסגרת מוקדמות המונדיאל. עם זאת, אף אחד מסרטיו לא בחר במולדתו או בעיר מגוריו כזירת ההתרחשות. "ברוז'" התרחש מן הסתם בעיר הבלגית באותו שם; "שבעה פסיכופתים" בלוס אנג'לס וסרטו החדש, כמשתמע משמו, לוקח אותנו למסע בצדדים האפלים של מיזורי.
"המציאות האנגלית אפרורית מדי בשבילי, אז את כל התסריטים שלי וגם את רוב המחזות מיקמתי מחוץ למדינתי. אולי זה סתם כי אני מחפש תירוץ לטייל", אומר מקדונה. "גדלתי כילד על הקולנוע שעשו בארצות הברית בשנות השבעים, ותמיד חלמתי לעשות בעצמי סרט אמריקאי אחד, או שניים. יש בחיים האמריקאים משהו מאוד קולנועי: הנופים, המכוניות, העיירות והדמויות. אני לא חושב שדמות כמו הגיבורה של הסרט הזה הייתה יכולה להיות קיימת במנצ'סטר. יש בגישה שלה משהו אמריקאי מאוד".
מהללים את ההופעה של פרנסס מקדורמנד כאחת מתצוגות המשחק הטובות של השנים האחרונות. כתבת את הדמות הזו במחשבה עליה?
"לחלוטין, ואני לא חושב שמישהי אחרת הייתה מסוגלת לעשות את התפקיד הזה ככה, אז אם היא הייתה מסרבת לי חלילה - זה היה דופק אותי. אין עוד שחקנית כזו, בגיל הזה, שיכולה להיות מצחיקה בלי להתאמץ יותר מדי, ולשכנע אותנו שאנשים יפחדו מן הדמות שלה כשהיא נכנסת לחדר ועומדת על שלה".
אנחנו לא רואים מספיק דמויות נשיות חזקות כמוה על המסך.
"אנחנו צריכים עוד מאות דמויות כאלה. כשכתבתי את התסריט חשבתי על זה שכילד גדלתי על אייקונים כמו ג'יימס דין הצעיר, מרלון ברנדו הצעיר, הדמות של דה-נירו ב'נהג מונית' וכדומה, אבל איזה אייקונים נשיים היו לי, או לכל ילדה קטנה שצפתה בסרטים וחיפשה מישהי לשאת אליה את עיניה? לאורך ההיסטוריה, הקולנוע כמעט לא טרח ליצור גיבורות נשיות שהקהל מזדהה עמן ומחקה אותן. שוחרי קולנוע צעירים לאורך השנים למדו איך ללכת כמו ברנדו ולעמוד כמו טראוויס ביקל ב'נהג מונית', אבל לא היה לזה מקבילה נשית. אני מקווה כי הדמות שפרנסס מגלמת כאן תמלא במעט את החלל הזה, ותעורר השראה בצופות ובצופים כמוהו, שיעמדו כמוה ויילכו כמוה. בזכות הדמות הזו, היה לי קל מאוד לכתוב את התסריט, כי לא הרגשתי שאני טוחן מים ולועס קלישאות אלא שאני עובד על משהו חדש ומרענן, וזה הפך את תהליך הכתיבה להרבה יותר זורם ונלהב".
בצד ההערכה כלפי הממד הפמיניסטי של הסרט, הוא מעורר מחלוקת סוערת בארצות הברית בגלל אספקט אחר: דמותו של השוטר הגזען, שהופכת אט-אט לאחד הגיבורים המרכזיים כאן. מבקריו של מקדונה טוענים כי הוא מנרמל את הדמות הזו במקום להציג את קורבנותיה, ובכך מפגין יחס סלחני כלפי גזענות ואלימות משטרתיות.
הטוויטר רותח בשבועות האחרונים סביב הסוגיה, אבל הסערה התחילה רק לקראת עלייתו של הסרט לאקרנים בארצות הברית ואחרי שהתחיל למשוך כל כך הרבה תשומת לב ואש סביבו. לעומת זאת, בזמן המפגש שלי עם מקדונה, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" עוד נהנה מסטטוס האנדרדוג וכל הפריבילגיות שמתלוות אליו, כך שבאותה תקופה טרם נשמעו רינונים סביבו.
ובכל זאת, כבר במפגש הזה הספיק מקדונה להתייחס לנושא. "זה לא סרט דידקטי, והוא גם לא מתיימר להיות תגובה אקטואלית לעידן טראמפ", הוא מודה. "ניסיתי לראות את הממד האנושי בכל הדמויות, לא סתם להציג אותם כנבלים. אם אתה מתייחס לכל הגיבורים בתור בני אדם, זה מאפשר לך הרבה יותר מרחב תמרון בתור כותב".
בכל מדריכי כתיבת התסריט למיניהם, תמיד כתוב שכל סרט צריך נבל. אצלך אין כזה.
"למזלי, אף פעם לא קראתי את הספרים הללו אז אני לא מכיר את החוקים. בכל מקרה, אני לא מאמין במתכונים למיניהם. אם אתה נשאר נאמן להם, יוצא לך משהו קונבנציונלי ונדוש".
עד כמה היה קשה למצוא את הטון של הסרט הזה? הוא בטח לא קומדיה, אבל גם לא בדיוק טרגדיה.
"כמה מהביקורות על 'ברוז' טענו בזמנו: 'הסרט לא החליט אם הוא רוצה להיות קומי או טרגי'. אני מקווה שכך יכתבו גם הפעם, כי בדיוק לזה כיוונתי. הטון של הסרט זהה לדרך בה אני תופס את העולם: החיים לפעמים מצחיקים ולפעמים עצובים, וכאלה גם כל התסריטים והמחזות שלי. בשלב כתיבת התסריט, הדברים היו לי ברורים ולא היה לי קשה למצוא את הטון, אבל בתום הצילומים הייתה לא מעט עבודת עריכה, כי הסרט יצא מצחיק מדי. הורדנו לא מעט סצנות משעשעות שהיו טובות כשלעצמן, אבל קצת הוציאו את העוקץ מן הממדים העצובים והטרגיים של הסרט, והפכו את הדמות של השוטר למטופשת מדי, במידה כזו שלא תאמין לשינוי שהוא עובר עם הזמן. חתכתי משהו כמו עשרים דקות מהסרט, ולפחות חצי מהן תוכל למצוא בתוספות של הדיוידי לכשייצא, כי הן באמת כיפיות ומצחיקות. עם זאת, אני לא מתחרט שחתכתי אותן".
האם הניסיון שלך בכתיבת מחזות שיפר אותך כתסריטאי, ולהפך?
"כתיבת מחזות מחדדת את יכולת כתיבת הדיאלוגים שלך. כשאני כותב תסריטים, הדיאלוגים זורמים לי בטבעיות. מן הצד השני, בזכות הניסיון שלי כקולנוען, השתפרתי כעורך. בעבר, היה לי קשה לזרוק לפח עמודים שלמים שכתבתי במחזה, אבל היום אני כבר עושה זאת בקלות. ברגע שאני מבין שמשהו פוגע בטון של היצירה כולה, או שאני קולט שהוא פשוט לא מקדם את העלילה - אני משליך אותו לסל, ולא משנה עד כמה אני מחבב אותו".
כמה דראפטים (גרסאות) היו לתסריט של "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"?
"כתבתי רק אחת, כרגיל. אני עצלן".
אתה כותב לעצמך, או לקהל?
"אני כותב לעצמי, אבל לעצמי כצופה. אני מדמיין את עצמי יושב באולם ומסתכל בסרט. אסור לחשוב על הקהל כולו כשאתה כותב משהו. אסור לכתוב דיאלוגים במחשבה 'זה בטח יצחיק את כולם'. ההומור בסרט בא מתוך הדמויות עצמן, לא מתוך רצון שלי להצחיק".
היו הרבה צחוקים בהקרנת הבכורה. היה קטע בו הופתעת שכולם צוחקים?
"כן, מהקטעים בכיכובה של החברה החדשה של האקס של הגיבורה. חשבתי שזה מצחיק, אבל לא תיארתי לעצמי שכולם יתפוצצו ככה מצחוק".
בצד השילוב בין קומדיה לדרמה, מערבב "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" השפעות של עוד שלל ז'אנרים, ובראשם המערבון. "אני חושב שאנשי צוות אחרים הבינו את הממד הזה יותר ממני", הוא אומר. "פרנסס מקדורמנד, למשל, עיצבה את הדמות שלה כמעין גרסה נשית לג'ון וויין. היא ממש הולכת כמוהו. גם קרטר בורוול, המלחין הקבוע שלי שכתב את המוזיקה גם הפעם, הלך בכיוון הזה. שלחתי לו גרסה גולמית של הסרט בתום הצילומים, והוא חשב על זה קצת ואז התחיל לנגן לי את מה שכתב ואמר לי 'זה קצת משוגע, אבל יצא לי מערבון ספגטי'. זה היה מעולה. המוזיקה שלו חידדה לי את העובדה שבאמת יש פה הרבה אלמנטים של מערבון, למשל כל הדרך בה אני מציג את העיירה או את הגיבורה. עד אז, לא בהכרח חשבתי על הסרט כך".
חוץ מהמוזיקה של בורוול, הסרט משתמש ב-"Chiquitita" של אבבא באחד הרגעים המרכזיים שלו. זה אחד השימושים הקולנועיים הטובים שנראו במוזיקה של הלהקה השוודית.
"בשביל להשתמש בשירים של אבבא צריך בדרך כלל המון כסף, אבל באמת המון המון כסף. התעריף הרגיל היה יותר מכל תקציב המוזיקה שהיה לנו. אז כתבתי לבני אנדרסון ולביורן אולבאוס, שאחראים על זה בלהקה, וביקשתי מהם את הזכויות בהנחה. הם ביקשו ממני לשלוח להם את הסצנה בה אני צריך את המוזיקה, והאמת ששלחתי להם סצנה אחרת בכלל, כי חשבתי שהיא תעשה עליהם יותר רושם. בכל מקרה, הם התלהבו לשמחתי, ונתנו לי את המחיר הכי זול שנתנו אי פעם. אם אתה כותב על זה בכתבה שלך, בבקשה תוסיף שאני מודה להם מקרב לב".
