האמירה "הם לא נחמדים" התפרסמה כמובן כתגובה של גולדה מאיר לפנתרים השחורים, אך יכולה גם להתאים גם ל"הפנתר השחור" - אחד התוצרים המדוברים של החורף, וסרט גיבורי-העל הראשון בתור הזהב של מארוול המציג במרכזו גיבור שאינו לבן. למרות שהופקה כדי לשבור קופות ולפיכך כדי להגיע לקהל רחב ככל האפשר, פנטזיית הפעולה הזו לא מנסה להיות נחמדה אפילו לרגע. היא שמה את סוגיית הגזע במרכז, ומתגלה כפוליטית, פוסט-קולוניאליסטית ולפרקים גם רדיקלית.
אז נכון, אמנם הסרט מרכך בסופו של דבר את האמירות שעולות ממנו - ועדיין, ראוי להעריך את עצם העובדה שהפקה כה הוליוודית, מסחרית והמונית באופייה בכלל מעזה לשים את הדברים על השולחן. ככה זה כשאתה לא נחמד.
כמשתמע משמו, עוקב הסרט אחר מעלליו של הפנתר השחור, גיבור על שהופיע לראשונה על דפי קומיקס בשלהי שנות השישים: תקופה משמעותית בהיסטוריה של התרבות השחורה, כמובן. אך אף שהדמות עצמה קיימת מזה עידן ועידנים, היא הודרה מן המסכים במשך זמן רב. באופן כללי, הוליווד הקפידה בעשורים האחרונים שרוב הסופר-הירוז שלה יהיו לבנים (וגברים). ראינו פה ושם שחורים עם כוחות-על, אבל אלה היו היוצאים מן הכלל שהעידו על הכלל, ובכל מקרה הזירה נשלטה בידי שלושת הטנורים הלבנבנים: ספיידרמן, סופרמן ובאטמן.
השינוי היה הדרגתי: מארוול החלו לשלב דמויות שחורות בסרטיהם, וב"קפטן אמריקה: חייל החורף" צצו להם לפני שנתיים בהופעת בכורה קולנועית, בתפקיד משני ביותר, בני משפחת המלוכה של ווקאנדה הדמיונית, הבסיס לעלילת "הפנתר השחור". מדובר בממלכה אפריקאית, שכפי שכבר כתבו בתקשורת האמריקאית, מאפשרת לנו לדמיין איך כל היבשת הזו היתה נראית לולא שדד המערב את אוצרותיה. תושביה יושבים על מצבור של ויברניום, מינרל נדיר ועתיר פוטנציאל פלאי, כלכלי וצבאי, שאפשר להשתמש בו לטוב אבל כמובן גם לרע, וזה בדיוק מה שהמלך שלה, טצ'אקה, ניסה לדאוג לו.
ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", כזכור, היינו עדים להתנקשות בחייו של אותו מלך, וגם ערכנו היכרות קצרה עם יורשו, טצ'אלה, השליט החדש, שכאן מקבל את מלוא הבמה. כמו שלברוס ווין יש את באטמן, לו יש את הפנתר-השחור, האלטר-אגו רב הכוח שלו, בו הוא משתמש כדי להגן על ממלכתו מפני שלל סכנות פנימיות וחיצוניות.
הסרט משתמש בממלכה כדי להציג את אפריקה במלוא תפארתה. אף פעם לא ראינו את ווקאנדה על המסך הגדול, וגם לא משהו דומה, ולכן "הפנתר השחור" נדרש לבנות יקום שלם מאפס (קולנועי). הוא עושה זאת על הצד הטוב ביותר, ומשכיל לבנות עולם מרשים, מרהיב וצבעוני, ולעצב אותו באופן מפורט ומדוקדק עד הרזולוציות הנמוכות ביותר. רייצ'ל מוריסון הייתה השנה הצלמת הראשונה המועמדת לפרסי האקדמיה האמריקאית לקולנוע, וזאת בזכות עבודתה ב"פרחים בבוץ", ציון דרך היסטורי נוסף בייצוג ההוליוודי של ההיסטוריה השחורה. גם כאן היא מפליאה להשתמש במצלמתה ולברוא עמה עושר ויזואלי מענג. גם עיצוב התלבושות היסטרי והיסטורי, בשני מובנים: גם מפרספקטיבה של אופנה אפריקאית וגם כיוון שלפי התקשורת האמריקאית, היא עשויה להביא למארוול את הזכייה הראשונה שלה באוסקר.
ערכי ההפקה והאפקטים החזותיים עומדים גם הם בסטנדרטים גבוהים ביותר, ותמיד תענוג להסתכל ב"הפנתר השחור". לעתים גם כיף להקשיב לו. מי שהקשיבו לאלבום שאצר סביבו קנדריק לאמאר יתאכזבו אולי לגלות כי רוב השירים לא מופיעים בסרט עצמו, אבל אלה שכן בהחלט מעצימים את האפקט שלו. דבש לאוזניים.
את כל זה מנווט ריאן קוגלר, מן היוצרים השחורים הבולטים בקולנוע האמריקאי העכשווי. הוא התחיל בסרט האינדי "תחנת פרוטוויל", המשיך ב"קריד", גלגול חדש ומחוספס של סדרת "רוקי", ועכשיו משלים את כניסתו לתוך לב המיינסטרים. מסביבו קיבץ קאדר מפואר של שחקנים, רק שניים מהם לבנים: אנדי סירקיס כאחד הנבלים ומרטין פרימן כדמות מהצד השני של המתרס.
כל השאר הם מעין נבחרת-על של הכוכבים השחורים הבולטים בימינו. בין אלה אפשר למצוא את צ'דוויק בוסמן כגיבור, את לופיטה ניונגו (זוכת האוסקר על "12 שנים של עבדות") כאחת הלוחמות שלו, את פורסט וויטאקר (זוכה האוסקר "המלך האחרון של סקוטלנד") כיועצו, וגם את דניאל קאלויה, שהתגלה בזמנו ב"מראה שחורה" ומועמד השנה לאוסקר על "תברח" - להיט ז'אנרי נוסף, שיחד עם סרט זה ייחשב כאחראי העיקרי לנקודת המפנה שהתחוללה השנה בכל הקשור לייצוג של גזע, ודיון בסוגיות גזעיות בעשייה ההוליוודית.
כל השחקנים עושים עבודה טובה, אך מעל כולם מתבלט אחד שהבמאי מכיר היטב - מייקל בי. ג'ורדן, שכיכב בשני הסרטים הקודמים פרי עטו. השחקן העוצמתי מגלם כאן את אריק, הדמות החזקה והחשובה בסרט. לא נרחיב עליה את הדיבור יתר על המידה כדי לא לגלות תפניות עלילתיות. נאמר רק שמשפחתו של הצעיר נאלצה לגלות מן הממלכה האפריקאית, מסיבות שבגינן הוא עדיין נוטר טינה לה ולשליט לה. הרחק מן המולדת גדל הגולה באוקלנד, העיר בה צמחו הפנתרים השחורים בשנות השישים וסמל לקיפוח ולדיכוי של אוכלוסיות מוחלשות בארצות הברית. שם התפתחה התודעה הפוליטית שלו, והפכה אותו לאקטיביסט רדיקלי, המבקש לנצל את התמורות בווקאנדה כדי לערער את הסדר העולמי - בדיוק מה שהמלך טצ'אלה, המנהיג המתון והמאוזן, מנסה למנוע.
פערי הגישות בין טצ'אלה לאריק מהדהדים מן הסתם את העימות שהיה בזמנו בין שני המנהיגים הבולטים של הקהילה השחורה בארצות הברית, מרטין לותר קינג ומלקולם אקס. קל לנחש במי מהם מצדד כאן הסרט, ועם זאת הוא נותן ביטוי גם לאקטיביסט הרדיקלי, ומאפשר לו להשמיע את דעותיו בקול רם וצלול. וכך, בלהיט שיגיע להמונים ברחבי העולם, אנו שומעים כיצד המוזיאונים באירופה התבססו על הגזל המערבי של שכיות החמדה האפריקאיות, ואיך הממשל האמריקאי השתמש בכליאה ובסמים כדי לדכא את האוכלוסייה השחורה, ואלו הן רק כמה מן הנקודות העולות פה.
כלומר, "הפנתר השחור" חד, אקטואלי, רלוונטי, מעורר מחשבה ולא מתנצל, ולכן גם פורץ דרך ומרתק. הבעיה היא שאת התכונות הללו הוא חייב בעיקר לדמותו המורכבת ומלאת הארס והאופי של אריק, אותו מגלם ג'ורדן בכריזמטיות רבה, וזו למרבה הצער דמות משנית שלא תמיד נוכחת. בכל פעם שהיא כובשת את המסך, הסרט מתרומם, אך היעלמותה התכופה גוררת אותו מיד מטה.
הגיבור, המלך/הפנתר השחור, מתגלה כדמות מלהיבה קצת פחות, ולכן הסרט לא אחיד ברמתו. בעיה נוספת היא שאינו מתקדם לעבר קליימקס מספק, שכן סצנות האקשן שבו אינן מפעימות במיוחד, ורגעי השיא שלו אינם בלתי נשכחים. כל זה לא נועד חלילה לבטל את ערכו או להמעיט בו, אלא רק אולי לצנן מעט את ההתלהבות סביבו, שבארצות הברית שברה שיאים של חוסר פרופורציה ושל צדקנות.
מצד אחר, צריך גם להילחם בציפורני פנתר נגד אלה שהזדעקו נגדו ממש כמו גולדה מאיר בזמנו. עוד לפני צאתו כבר קמה קבוצה המזוהה עם הימין הקיצוני בארצות הברית וניסתה לפגוע בו באמצעות זיוף דירוגים שלילים נגדו ברשת, וזאת כמובן מסיבות פוליטיות וגזעניות בלבד. סביר להניח שבקרוב נראה עוד פעולות שכאלה מאנשים הנמצאים בצד הלא נכון של ההיסטוריה. עם זאת, מסתמן שלמארוול אין סיבה להתרגש מזה.
רוב הקהל, לפחות בארצות הברית, כבר מוכן לקבל סרט שכזה, והצלחתו המשוערת תאפשר לא רק הפקת פרקים נוספים, אלא גם מרחב תמרון גדול מספיק כדי שאף הם יהיו בועטים ונושכים. "הפנתר השחור" לא שלם, לא מופתי ולא אולטימטיבי - הוא רק התחלה, אבל הוא התחלה של משהו מעניין. על משקל השיר המיתולוגי שמתנגן בטריילר שלו, אפשר לומר כי המהפכה אכן לא תועבר בשידור ישיר בטלוויזיה. היא מציגה בקולנוע הקרוב לביתכם.
