ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב, וביגון עמוק על מותה של מלכת "פאודה", החאליסי של שכם, מנתצת השלשלאות של קפטן איוב, נסיכת האקדמיה של פריז, הבלתי נשברת בחקירות של דנה, אם הדרכונים הממוכנים - שירין אל-עבד, אשר לקחה את חייה בחדר אמבטיה, הערב בגבעתיים. יהי זכרה ברוך. נפלה עטרת ראשנו. בתוך פרק אחד יוצרי "פאודה" נפרדים משתי דמויות מפתח, ועל הדרך מוציאים לפנסיה מוקדמת שניים מהשחקנים הכי טובים בסדרה. התוצאה, הכמעט בלתי נמנעת, היא אחד הפרקים הכי מדהימים של הסדרה (ולכל הפחות הפרק הכי טוב בעונה השנייה) - אבל המחיר כבד. מאוד.
קשה שלא להשוות את המהלך המפתיע של "פאודה" ל"חתונה האדומה" ולשאר סצנות קטל זכורות של "משחקי הכס". אלא שבעוד במשחקי הכס יש אלף דמויות וכיווני עלילה - ב"פאודה" קטלו בתוך שבע דקות שתיים מהדמויות הכי קריטיות בסדרה, שגילמו במהותם את הקוטביות הפלסטינית: מצד אחד הטרוריסט הרצחני שרק מעוניין בדם ציוני, ומצד שני הרופאה המתקדמת שרק רוצה לחיות את חייה בשלווה (ואם אפשר, כמה שיותר רחוק מפה). בסוף, שניהם גומרים באותה דרך, עמוק באדמה.
שאדי מרעי, שמגלם את וואליד, התפתח מול עינינו עם הדמות שהכרנו מתחילת הסדרה כשוליה של אבו-אחמד, ועד למונולוג הבגידה חוצב הלהבות שהוא נותן בפני אשתו בפרק האחרון. קשה לדמיין את הסדרה בלעדיו. וזה עוד כלום לעומת לטיסיה איידו, השחקנית הצרפתייה שרק בשבילה היה שווה לעשות ל"פאודה" "הקלט כסדרה". שירין הצליחה לגלם בגופה ובמבטיה החודרים עד כמה מטורף הסכסוך במזרח התיכון, וגם הסוף שלה משקף לא מעט מהטראגיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אבל לפני שמדברים על ההרוגים בצד הפלסטיני, צריך להיזכר שהפרק בכלל נפתח ב"פיגוע על רקע אישי" כפי שאומר איש החדשות בסדרה. אחרי שנידאל הוציא להורג את אבא של דורון א-לה דאעש בסוף הפרק הקודם, אנחנו רואים את דורון מגיע יחד עם שירין לביתו, כאשר אלי ושאר החברים לצוות מנסים למנוע ממנו להיכנס לבית אך לא מצליחים. המבט המבעית על הפנים של דורון כשהוא מביט אל תוך הבית ורואה את אביו יקפיא את הדם של כל בן אנוש, ובכלל, המשחק של ליאור רז לאורך כל הפרק מזכיר למה התאהבנו ב"פאודה" מלכתחילה. הסצנה הפותחת גם חושפת את התשובה לשאלה "לאן נעלמו השומרים שהיו על הבית של אבא של דורון?" והתשובה היא: גם הם נשחטו על ידי נידאל וחבורתו.
התגובה הראשונית של דורון היא להאשים את שירין, מה שכנראה עזר לשירין לקבל את ההחלטה שתהפוך לסצנת הסיום העצובה של הפרק. מכל סיפור האהבה, עליו קבלתי לא מעט בבלוג הזה, נשארה סצנת פרידה בה האהוב מאשים את האהובה ברצח אביו. זה גם היה הרגע הכי אמין בסיפור האהבה הזה, וגם הכי קורע לב. העימות המבריק בין וואליד לשירין בחדר החקירות הישראלי, בו וואליד מאיים על שירין אבל בעצם חוזה בעצם את מותו שלו ("יזרקו את הגופה שלך בכפר ויכתבו בדם את המילה 'בוגדת'"), גם דחף את שירין לקבל את ההחלטה שתסיים את הפרק.
אלא שלמרות מפגש הפסגה הזה, הסצנה המרכזית בפרק הייתה ללא ספק החטיפה וההוצאה להורג של וואליד. בואו נשים לרגע את כובע הצופה הבינלאומי בסדרה, וננסה להבין איך הסצנה הזאת נראית מנקודת מבט של חובב טלוויזיה נייטרלי מהולנד, למשל. אז מה היה לנו שם? עציר ביטחוני, שעבר חקירה מלאה בעינויים פיזיים ומנטליים, מועבר אחר כבוד לבית כלא ישראלי. כל זה, כמובן, ללא ייעוץ משפטי או משפט חלילה. ההולנדי לא מת על הדרך בה עושים צדק בישראל, אבל הוא מבין שהעציר הוא מחבל מסוכן ומחליט לקבל את זה. ואז, בדרך לבית הכלא, הסוהרים הישראלים מותקפים על ידי אנשי כוחות הביטחון הישראליים, כדי לביים חטיפה של העציר. אחרי שבפרק הקודם הצבעתי על דמיון לסצנה מסרט של טרנטינו, שוב זכינו להומאז' מבריק לקוונטין הגדול עם פתיחת הבגאז' וצילום החוטפים מנקודת המבט של הנחטף, שהגיע בינתיים לכפר בדואי בו ראשי השבט משתפים פעולה עם הלוחמים הישראליים (כי אבא של אחד מהם היה אחלה גבר). העציר שסירב "לזמר" עד כה עובר כעת חקירת אינסטנט: זה מתחיל בירייה ברגל מדורון, ממשיך בנוגרה מסטיב, ונגמר בשפיכת בנזין ואיום ברצח. וואלה, מתברר שמה שעשרות שעות חקירה ועינוי במרתפי שב"כ לא עשו, הצליחה נורית לעשות בדקה וחצי - והנה, וואליד משתף פעולה ומספר את כל מה שהוא יודע על נידאל.
ההולנדי שצופה בפרק מבסוט. הנה, הצליחו להוציא מהאיש הרע את המידע שיוכל לעצור אולי את הפיגוע הבא וכך ימנעו עוד שפיכות דמים - ואז מגיע המפנה שההולנדי לא ציפה לו: נאור דופק לוואליד כדור בראש. תפקידו של המשת"פ נגמר, הוא נתן לישראלים את המידע וחייו הפכו לחסרי משמעות. ההולנדי פתאום לא מבין מי הטובים ומי הרעים פה. מבחינת הצופה הישראלי, הסצנה הזאת מדגימה פרקטיקה קיימת ומוכרת. כשזה קרה בקו 300 לפני 34 שנה זה זעזע את המדינה, עורר ביקורת ציבורית סוערת וגרם לסנקציות ועונשים בצמרת השב"כ - אבל כשזה קרה לפני קצת פחות משנתיים כשאלאור אזריה דפק כדור בראש למחבל מנוטרל, הפולמוס בחברה הישראלית כבר נשמע שונה לחלוטין. ההולנדי שצופה בפרק, כמו הדני, הנורווגי, האמריקאי והבריטי - לא מגיעים עם המטען הזה. הם רואים חבורה של ישראלים חזקים שכופתים עציר, יורים בו למוות כשהוא מנוטרל, וזורקים את הגופה שלו בלב אוכלוסייה אזרחית - כדי שתימצא על ידי ילדים. או כמו שקוראים לזה בהאג: "פשע מלחמה".
אז כמה הפרק הזה היה טוב? אפילו הסצנות שבדרך כלל הח"מ נוהג להתלונן עליהן היו סבירות וסבילות. הריב הסוער בין מרווה לאום נידאל (עוד דוגמה טובה לצדדים הקוטביים ש"פאודה" נוהגת להציג בחברה הפלסטינית), המפגש הסודי בין אבו סמארה לאל-מקדסי, המפגש המחודש בין נאור לגלי ואפילו עוד סצנת מתח מיני מיותרת בין שגיא לנורית לא הצליחו לקלקל הפעם.
יוצא מן הכלל מכל הבחינות היה המפגש בין ענת (אחות-של-מורנו) לסטיב, שלווה בהתקף חרדה קטן שגרם לסטיב לפתוח את הדלת עם אקדח טעון, שמכוון לפניה של אהובתו. זו הדרך של יוצרי "פאודה" להציג את המחיר של השירות ביחידת המסתערבים. במקרה הטוב תהפוך להיות בן שכול (דורון), או אחות שכולה (גלי), או שבן הזוג שלך ימות (נורית), או שהחבר הכי טוב שלך ימות (כולם בערך). שלוש הברירות של הלוחמים ביחידה היא בין למות בעצמך, לחוות שכול, או, במקרה הטוב, כמו אצל אלי וסטיב, אתה תחיה את החיים שלך תוך כדי התבוססות עמוקה בתוך הביצה המסריחה המכונה "פוסט טראומה".
"למה הסתובבת עם אקדח בבית?", שואלת, ובצדק, האחות-של-מורנו את אהובה המדוכא. "ככה זה", הוא עונה, רק כדי לשמוע את אותן מילים מהדהדות אליו בחזרה בשאלה: "ככה זה?". סך הכל שתי מילים, אבל כאלה שאומרות הכל. למדנו את זה כבר ב"בית מטבחיים 5" המופתי של קורט וונגוט, שם צמד המילים הזה מופיע אחרי כל פעם שאדם מת. בספר הקלאסי של וונגוט, השימוש של המילים בא להקטין ולמזער את הדבר הכי בטוח שיש בחיים האלה: המוות. בנוסף, זו הדרך של וונגוט להתמודד עם פשעי המלחמה של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. וונגוט מתאר את בן דמותו בספר עומד יחד עם חבריו ליחידה מול ההריסות של העיר דרזדן הגרמנית, בה מצאו את מותם עשרות אלפי אזרחים, ואומר פשוט: "ככה זה". הספר האוטוביוגרפי-למחצה מסרב לקבוע אם ההפצצה הייתה מוצדקת או לא, והסופר מסרב לתת לדברים ציונים של "טוב" או "רע". הוא פשוט מציב מראה מול המציאות. גם "פאודה" רוצה להציב בפנינו מראה, ולכן, במודע או שלא, צמד המילים המפורסם של וונגוט חוזר בהמשך הפרק, כאשר שירין מנסה להבין למה היא נענשת על פשע שלא היא עשתה. ככה זה", עונה לה קפטן איוב, "לפעמים העולם חרא". איך זה נגמר, בסוף, כולם יודעים. ככה זה.
כמובן שביקום הבלתי-הגיוני ממילא של פאודה הכל יכול עדיין לקרות ואי אפשר לפסול ששירין תתעורר לחיים בפרק הבא א-לה ג'ון סנואו. זה בטוח לא פחות הגיוני מהמעבר החופשי והקל של נידאל מהשטחים אל ישראל וחזרה כל הזמן.
פאודה משודרת בערוץ yes EDGE בימי ראשון ב-22:00.
גילוי נאות: פרשן וואלה! NEWS אבי יששכרוף הוא אחד מיוצרי הסדרה. עורך וואלה! NEWS אבירם אלעד משמש כיועץ לסדרה.