האזינו לשירי הטור ברצף
דמיאן ג'וראדו - Over Rainbows and Rainier
"מה טוב בלחיות אם אתה לא יכול לכתוב את הסוף של עצמך?
את כל הזמן מטילה ספק באמיתות שעליהן את מגינה
רואה את עצמך ברעיונות של אחרים
אני אכתוב לך מאיפשהו
ואתקשר אלייך ממאוחר יותר
אני אצטרך קצת כיף
את תצטרכי חלום בהקיץ
חסר ישע בצורה חסרת ישע
אני בחיים, האם אתם יכולים לשמוע אותי?"
בזמן שהעולם עושה סלטות באוויר רק כדי לקבוע האם האלבום החדש של ארקטיק מאנקיז הוא ממש משעמם או רק קצת, דמיאן ג'וראדו מנצל את הסערה כדי להוציא את האלבום היפה של התקופה - "The Horizon Just Laughed". מספר 13 של מוזיקאי הפולק בן ה-45 מסיאטל הוא אחת מהיצירות הכי אישיות ואינטימיות שלו, עמוסה בנוסטלגיה ומלאה גלויות מאמריקה, על מדינותיה, עריה ודמויותיה הססגוניות - מוכרות ומוכרות פחות. יש כאן הרבה ניים דרופינג, בעיקר של שמות נשים שבאו והלכו, או שאולי בכלל היו רק פנטזיות. בראיונות הוא מספר ש-2016 הייתה שנה קשה מאד בשבילו עם הרבה התקפי חרדה, ושהוא ויתר על הסלולרי ובחר לצלול לזכרונות ילדות מוזיקליים, טלוויזיוניים ופרטיים. ההחלטה הזאת הניעה תהליך שבו הוא סוף סוף התחיל לטפל בעצמו קצת יותר ולמד לראשונה גם לאהוב את עצמו. "The Horizon Just Laughed", האלבום הראשון שג'וראדו הפיק לבדו, רזה וכמעט חף מאפקטים, אבל העיבודים הופכים אותו לעשיר וחם. מעבר לבסיס הפולקי שלו הוא מלא בנגיעות עדינות של בלוז ומוטאון וקאנטרי-רוק סבנטיזי. הוא סיפר בריאיון שהשירים הם שירי פרידה לאו דווקא רומנטיים, אלא גם גיאוגרפיים (אחרי שלושים שנה הוא עבר מוושינגטון לקליפורניה) והכתיבה של ג'וראדו, שתמיד היה מספר סיפורים מבריק, מצליחה לשנות את הנוף שאתה רואה מול העיניים כשאתה מקשיב למוזיקה שלו. השיר הכי יפה באלבום הוא "The Last Great Washington State", חפשו אותו, אבל הנה קטע אחר, יפהפה גם הוא, שלדבריו מסמל את נשותיו לשעבר ואת ילדיו. אחריו יש עוד ארבעה ביצועים לשירים חדשים. ואל תשכחו - בספטמבר הוא בבארבי.
ארקטיק מאנקיז - Four Out Of Five
אחרי כל הציניות והשתפכויות האכזבה, כפי שכתבתי בביקורת על האלבום, "Tranquility Base Hotel & Casino" משובץ גם ברגעים ממש יפים. היפה שבהם הוא השיר הזה, גם אלכס טרנר יודע את זה, ולכן הוא הקטע הראשון מתוכו שזוכה לקליפ משלו. וכדי לחמם מחדש את היחסים, הנה גם קאבר פגז של דואה ליפה ל-"Do I Wanna Know?". ניפגש, בע"ה, בפרימוורה.
פרקיי קורטס - Wide Awake
אלבום חדש של הלהקה הניו יורקית החכמה, "!Wide Awake" שמו, והמבקרים עפים, בעיקר בגלל שינוי הכיוון. הכל יחסי כמובן - אנדרו סאבג', אוסטין בראון וחבריהם הם עדיין פאנק ועדיין פוליטיים, אבל הפעם יש גם דיסקו וגם קצת אווירת סיקסטיז, אולי בגלל הפקתו של דיינג'ר מאוס. הסינגל הראשון "Almost Had to Start A Fight/In and Out of Patience" כבר כיכב פה במדור, והנה שיר הנושא, שהוא בכלל טוקינג הדס פינת אל סי די סאונדסיסטם.
ריי למונטיין - Such A Simple Thing / Paper Man
עוד אלבום חדש וממש ממש יפה הוא "Part Of The Light", מספר שבע של איש הפולק הוותיק, שהולך כאן עוד צעד לכיוון המיינסטרים. הפעם יותר מתמיד השירים שלו הם כמעט מחווה לגיבורים שלו, מואן מוריסון דרך פינק פלויד ועד ניק דרייק, אבל עם טוויסטים פופיים והצהרות אהבה שגם ההורים שלכם יאהבו. מדובר בחגיגת רטרו סבנטיזית שקמרון קרואו היה בכיף מאמץ כפסקול לעוד סרט מסע מפוספס שלו, ואותי הוא קנה עם המשפט "הלב שלי הוא כמו נייר, שלך כמו להבה". אמן.
סטיבן מלקמוס והג'יקס - Middle America
ללהקה של איש פייבמנט לשעבר יש אלבום חדש, "Sparkle Hard", מספר שבע שלהם ביחד, והוא נגיש יותר - שלא לומר פייבמנטי יותר - משני האלבומים האחרונים שלה. זה עדיין לא "Toy", אבל אם מישהו התגעגע לקול ולנקודת המבט המיוחדים של מלקמוס, ייתכן שהוא ימצא כאן את מבוקשו. הנה שיר יפה, חפשו גם את "Shiggy".
סם אוויאן - Country / You, Forever
סם אוויאן הוא מוזיקאי ניו יורקי ששווה לסמן והוא מוציא את אלבום הבכורה שלו, "You, Forever", השבוע. הנה שני קטעים ממש מוצלחים מתוכו.
Rolling Blackouts Coastal Fever - Mainland/ Talking Straight
רולינג בלאקאאוטס קוסטל פיבר הם אוסטרלים שמוציאים בקרוב את אלבום הבכורה שלהם, "Hope Downs" בלייבל סאב פופ ומעוררים לא מעט עניין. בשורה אחת: החיבור בין אינדי אמריקאי ניינטיזי לבריטפופ מזמן לא היה כל כך מוצלח.
ניקו קייס - Curse of the I-5 Corridor
לניקו קייס יש אלבום חדש, "Hell-On", ראשון אחרי חמש שנים, והוא מלא בשיתופי פעולה כמו למשל שבע הדקות הממש יפות ביחד עם מארק לאנגן.
Matty - Clear
שיר יפה גם למתי (מתיו טאווארס), אקס BADBADNOTGOOD, שמוציא אלבום סולו בשם "Déjàvu"באמצע יוני. האווירה, ובכן, קייצית ופסיכדלית.
ליאם גאלאגר - Paper Crown
אחרי ההצלחה הענקית של אלבום הסולו הראשון שלו "As You Were", ליאם כבר עובד על האלבום הבא שלו עם אותו צוות מנצח בהובלת גרג קורסטין. עד שזה יקרה הנה קליפ חדש לאחד מהשירים היותר טובים מהבכורה.
דייב, ויולט והרפר גרוהל - The Sky Is a Neighborhood/ When We Were Young
קבלו את דייב גרוהל והבנות שלו באירוע גיוס כספים לבית חולים של ילדים בקליפורניה: ויולט בת ה-12 מבצעת בצורה מושלמת את "When We Were Young" של אדל כשאבא על הגיטרה, ואז מצטרפת אליהם הרפר בת ה-8 לביצוע משותף של "The Sky Is a Neighborhood" המעולה של הפו פייטרז.
אינטרפול - Turn on the Bright Lights XV
הלהקה הניו יורקית נמצאת בעיצומן של חגיגות ה-15 לאלבום הבכורה שלה, והוציאה סרטון דוקומנטרי קצר בן 8 דקות שמספר את סיפורו. אלבום חדש צפוי להגיע בהמשך השנה.
shame בהופעה
בתחילת השנה הוציאה הלהקה מבריקסטון את אלבום הבכורה שלה "Songs of Praise" והבטיחה את מקומה גבוה ברשימות הסיכום של 2018. גם ההופעות שלה כבר זכו לקטגוריה משלהן, והנה הצצה: חמישה שירים שצ'ארלי סטין והחברים ביצעו בשביל תחנת הרדיו הסיאטלית KEXP.
Lord Huron ft. Phoebe Bridgers - The Night We Met
לא, זו לא טעות. השיר הזה, שהיה הלהיט הכי גדול בפסקול העונה הראשונה של "13 סיבות" אחרי שליווה את פרק הנשף וסידר את עתידה של הלהקה האמריקאית לורד היורון, חוזר גם בעונה השניה של הסדרה. אבל בשביל לא להשתין לגמרי מהמקפצה הלהקה הקליטה גרסה חדשה ביחד עם הזמרת העולה פיבי ברידג'רס. זה נשמע בדיוק אותו דבר, רק עם קול נשי, וזה עדיין מאד יפה.
פרידה מסקוט האצ'יסון, הסולן של פרייטנד ראביט
ביום רביעי, ה-9 במאי ב-3:50 בצהריים כתב סקוט האצ'יסון בטוויטר כך: "תהיו כל כך טובים כלפי כל מי שאתם אוהבים. זה לא מובן מאליו. אני כל כך כועס שלא חייתי לפי אמת המידה הזאת וזה הורג אותי. בבקשה, תחבקו את האהובים שלכם". עשרים דקות אחר כך הוא הוסיף: "עזבתי. תודה". ונעלם.
המשפחה והלהקה שלו, פרייטנד ראביט, קראו לציבור לעזור לחפש את הזמר. החששות שלהן היו מוצדקים: האצ'יסון בן ה-36 נאבק בדיכאון כל חייו, וכתב על ההתמודדות הקשה בשירים המטלטלים שלו. הגופה שלו נמצאה למחרת בערב לא רחוק מהמקום שבו הוא נראה לאחרונה, מערב לאדינבורו שבסקוטלנד. האצ'יסון לא יכול היה יותר והתאבד.
המוות שלו השפיע עלי יותר מהמיתות האחרונות של זמרים אחרים שמאד אהבתי, בעיקר כי המוזיקה שלו הייתה מאד רלוונטית בחיי בשנים האחרונות. פרייטנד ראביט בכלל והזמר והמשורר שלה בפרט חתומים על אלבומים נפלאים, כאלו שמשפיעים עליך בצורה הכי עמוקה. את חיי הוא לא הציל, אבל את אלו של רבים אחרים כן, כמו שכל כך הרבה מעריצים כותבים לו ועליו מאז מותו. העובדה שהוא כתב על השעות האפלות של הנפש וההתמודדות עם דיכאון, נתנה תקווה לאחרים. הוא בסוף איבד תקווה והמוזיקה לא הצליחה להציל אותו, אמן בשיאו שעתידו באמת לפניו.
בראיון האחרון שנתן, ממש לאחרונה, דיבר על מצבו הנפשי וסיפר שהוא "6 מתוך 10" ושזה טוב מספיק, הוא לא יכול לצפות ליותר. הוא הזכיר את השיר "Floating in the Forth" שמופיע באלבום השני של הלהקה, "The Midnight Organ Fight" מ-2008: "האם אני מוכן לקפוץ, האם יש שקט מתחת לשאגתו של גשר Forth road לבוש לגמרי, אני צף במורד הנהר, אל הים, אני חושב שאני אדחה את ההתאבדות ליום אחר". ועכשיו כמובן, המילים של כל השירים שלו הופכות למהדהדות יותר. יש את "Death Dream" מהאלבום האחרון "Painting of a Panic Attack": "השחר עלה והאור במטבח עדיין דלק, נכנסתי פנימה, מצאתי את ההתאבדות ישנה על הרצפה, פה פתוח, צרחות נטולות קול... את מתת בחלום שלי אתמול בלילה".
ובשיר "Notes On A Life Not Quite Lived" שמופיע באלבום של פרויקט הצד החדש שלו, מאסרטסיסטם, שבו חברים הוא ואחיו גראנט (המתופף של פרייטנד ראביט) וגיטריסט האדיטורס ג'סטין לוקי: "למילים האלה אין משמעות, תקווה נולדת מחוסר תקווה, המחשבות האלה לא ישנו את השעונים, הערות על חיים שלא באמת זכו לחיות". ויש את המילים "אם לא הייתי בא עכשיו לחוף להיעלם, אולי הייתי מת במפולת של אבנים ותקוות ופחדים", מ- "Swim Until You Cant See Land" ועוד ועוד דוגמאות. והקלישאה נכונה: המוזיקה והמילים של האצ'יסון יחיו לנצח, הוא ברח מוקדם מדי. איזה בזבוז. הנה כמה שירים נפלאים.
והנה מנצ'סטר אורקסטרה האהובים, שעבדו בעבר עם פרייטנד ראביט, עושים בשבוע שעבר את "My Backwards Walk":