באחד הרגעים המעניינים הבודדים במשדר התיעודי "נטע, כפרה עליה", המתעד את הניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון במאי האחרון, אמר הבמאי יואב צפיר כי ההשתתפות של נטע בתחרות הייתה אירוע מאחד, לא עניין נפוץ בחברה הישראלית המשוסעת. אכן, זה היה בהחלט אירוע משמח מאין כמותו עבור ישראלים רבים, וגם - דרמטי, מוזר, מאתגר, ומגניב. כלומר, כל מה שהמשדר "נטע, כפרה עליה" אינו. גם הכריזמה, הכישרון והחן של ברזילי עצמה לא יכלו להציל אותו.
המשדר הדל שרטט את השתלשלות האירועים באופן אנמי ומשעמם, ובעיקר חסר ערך מוסף. מרוב רצון למסגר את האירוע כמאחד, כל היבט יוצא דופן או שאלה קשה באמת נדחקו הצידה, וגילו מעט מאוד על גיבורת הסיפור או על מאחורי הקלעים של המתרחש (להוציא תיעוד ההדמיה למופע שבוצעה על ידי כפילה פורטוגלית! ישוחרר התיעוד המלא לאלתר!).
המסע של נטע ברזילי לכיבוש ליסבון ושובה משם כמנצחת - דווקא כלל, על פי שלל פרסומים בתקשורת, לא מעט רגעים מעניינים ואף מעוררי מחלוקת שלא זכו כלל לעיסוק במשדר: לא התסכול הראשוני שלה מהשיר שנבחר, לא פרשת "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", לא "ראיון הסיטואציה", השיחה המוזרה עם נתניהו או חגיגות הניצחון בכיכר רבין על רקע עשרות ההרוגים באותו יום בהפגנות בגבול רצועת עזה. אפילו סתם משברון תחת הלחץ הבלתי אפשרי לא הפציע על המסך. מדי פעם ברזילי אומרת כמה משפטים מעניינים ("דוברים של שרים מדברים איתי פתאום, זה נהיה 'אין' לאהוב אותי"), אבל בפירוש מדובר ברגעים קטנים של אור בין סצינות לא מעניינות.
במקום להציע את הזווית של ברזילי על האירועים האלה, הוגש משדר סטרילי ודל, שליווה את המשלחת רק בהתמודדויות עם רגעים חמודים: הניצחון, החימום, בחירת הבגדים ועיצוב השיער, החזרה הראשונה שהייתה "קטסטרופה" כביכול. רק המעטפת החיצונית, הרשמית והמגוננת ביותר. אפילו מנחי המשדר אסי עזר ורותם סלע הבלתי נלאים נראו כבויים ומותשים. הדברים המעניינים שברזילי אומרת על "Toy" נאמרים בקולאז' ראיונות לתקשורת הזרה, לא למראיינים הישראלים.
אולי מקור החולשות של "נטע, כפרה עליה" זה שהוא לא נראה כמו סרט תיעודי אלא כמו תוצר כלאיים של האינטרסים של שני הגופים שמאחוריו: תאגיד השידור הציבורי וטדי הפקות. הראשונים, המצויים במלחמת התשה מתמדת מול הממשלה כשאירוויזיון 2019 משמש כחזית עיקרית, נלחמים על כל שביב של ממלכתיות ולגיטימיות ולכן המשדר, אנמי ככל שיהיה, דווקא מתאים להם היטב. האחרונים, שהפיקו את המשדר, לא שכחו כאמור את צמד מנחי הכוכב הבא והבמאי הדומיננטי, כללו סצינה שבה ברזילי שרה את "הכל לטובה" של הטאלנטים סטטיק ובן אל, הזכירו את האודישנים של ברזילי לכוכב הבא ואפילו שמה של בעלת הבית טמירה ירדני עלה. מבחינתם, במידה מסוימת של צדק, ההצלחה של ברזילי היא (גם) הצלחה שלהם, אלא שיש משהו מעט לא נעים בתעופה העצמית הזאת. ביחד, הם חברו לתוצר טלוויזיוני פושר ומשעמם, שבו העיקר הוא אינו העיקר.
נטע ברזילי היא דמות מעניינת, חכמה, כריזמטית ומוכשרת, שהצליחה לסחוף אחריה יבשת שלמה. כל כך חבל שחומרי התיעוד של כמה מהשבועות הדרמטיים בחייה התבזבזו על סרט שכל זה לא מספיק מעניין אותו, מעבר למובן מאליו.