עד לפני שנתיים, רוב העולם לא שמע על קבוצת הכדורגל הברזילאית צ'אפקואנסה, אבל אז התרחש האסון שגרם לכל העולם לבכות על גורלה.
זה קרה בשלהי נובמבר 2016: הקבוצה, המגיעה מעיר קטנה ואת רוב שנותיה בילתה בליגות הנמוכות, חוללה סנסציה מטורפת והצליחה לטפס עד גמר גביע הסודאמריקנה, השני בחשיבותו ביבשת. בדרכה למדיין שבקולומביה, שם היתה אמורה לשחק נגד הקבוצה המקומית על התואר, התרסק מטוסה בשל שילוב של רשלנות ותאוות בצע מצד חברת התעופה.
מתוך 81 איש שהיו על המטוס, רק חמישה שרדו. שבעים ושש קיפחו את חייהם, ובהם רוב שחקני הקבוצה, מאמנה, אנשי צוות והנהלה ו-21 עיתונאים שליוו אותה.
למרות האסון הזה, צ'אפקואנסה נשבעה שלא להתפרק. גם בעזרת הניצולים המעטים, היא קמה מחדש על הרגליים. התהליך הזה תועד בסרט "צ'אפה שלי", שיזכה השבוע להקרנת בכורה מקומית במסגרת פסטיבל דוקאביב גליל, שנפתח מחר (כאן זה המקום לציין כי המהדרין מתעתקים את שם הקבוצה כך - שאפקואנסה. אך בפסטיבל הלכו על כתיב אחר, בצ', אז נצמדנו לגרסה שלהם).
את "צ'אפה שלי", המוקרן בפסטיבל באדיבות בתי קולנוע לב, ביימו ג'ף ומייקל צימבליסט. השניים מתמחים ביצירת סרטים מוערכים על כדורגל לטיני - למשל "האסקוברים", שעקב אחר שני הקולומביאנים האגדיים בשם הזה: פבלו, ברון הסמים המפורסם ביותר שלה, ואנדראס, הכדורגלן שהבקיע שער עצמי במדי הנבחרת במונדיאל 94' ובשובו למדינה נרצח. התוצאה נחשבת לאחד מסרטי הדוקו הספורטיביים הטובים של השנים האחרונות.
