גאלה קוגן: "הטלטלות שעברתי בחיים הן אלו שגרמו לי לחפש קרקע"

"זו התכלית של החיים שלי. אם אין לי אהבה, אני במוות. אני חייבת להיות כל הזמן להיות מאוהבת".

איך שומרים על ניצוץ אחרי כל כך הרבה שנות זוגיות?

"אנשים מתבלבלים בין אהבה לבין תאווה. בן הזוג שלי מעביר אותי שיעור במה זו אהבה. כשאתה אוהב מישהו, אתה רוצה שיהיה לו טוב כל הזמן, ולא שיגרום לי להרגיש טוב. בעלי ניחן ביכולת של גדלות נפש שבה הוא גורם לי להרגיש שהוא רוצה בטובתי. זה מרגש אותי. זה גורם לי לאהוב אותו כל הזמן יותר. זוגיות זו עבודה מאוד קשה. יש ילדים, קשיי פרנסה, תקופות קשות, ולפעמים אני נעלמת כי אני לומדת או עוברת סדנה. ובן הזוג שלי נותן לי את המרחב. חשוב גם לי לכבד אותו, לפנק אותו ולתמוך בו כמה שיותר".

"עליתי לישראל בגיל 5 וחצי מאוקראינה. אני זוכרת שלסבתא שלי היו המון עצי פרי ושהיא תמיד הכינה מלא ריבות. הייתי נכנסת אליה הביתה ותמיד הידיים שלה היו מפוצצות בתותים, ידיים אדומות. היה לה שיח ורדים והיינו אוכלים את הוורדים. אני גם זוכרת את הטפט בבית שלי. וכמובן שאני זוכרת אירועים אנטישמיים. אחד מהם קרה כשהלכתי עם אמא שלי למכולת. הייתי בת 5. מישהו ירק עליה, זרק עליה בקבוק זכוכית וצעק לעברה: 'יהודייה מסריחה'. ההורים שלי כל הזמן רצו לברוח משם. הם רצו מסגרת יהודית עבורנו".

"עברתי המון חוויות מטלטלות בחיים שלי, ואני מאמינה בלב שלם שכל החוויות שעברתי נבחרו עבורי בקפידה כמו שכל מסלול נשמתי נבחר עבור כל אחד".

אז את לא מתחרטת על כלום?

"למה שאתחרט?"

כי אולי קיבלת החלטה גרועה פה ושם.

"אנחנו בני אדם, כולנו טועים. אני מתחרטת על מצבים שבהם הייתי רעה אל עצמי, פחות לאחרים. אני מרגישה שטעויות קורות שאתה אבוד ומחפש תשובות ולא יודע. אז הרבה פעמים אתה בחשיכה ושוכח את עצמך. במהלך המסע האישי שלי ב-12 השנים האחרונות, הדבר שהכי מעסיק אותי זה לימוד, העמקה וגילי מי אני באמת. מתוך זה - גם לימוד. עברתי הרבה טלטלות אבל הן גרמו לי לחפש קרקע ומתוך זה לעזור לאנשים. לכן הכנסתי לחיי הרבה ערכים של יציבות, בית ומשפחה".

"רשף לוי, תומר שני הבמאי ואני היינו מדברים על הדמות שלי, דנה חן ב'נחמה' (ימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3 וב-NEXT TV), המון. היא הדליקה אותי כי היא מאוד שונה. דרכה הכרתי גם עוד רובד בעצמי. היא מאוד שונה ממני בכך שהיא רווקה, הייטקיסטית, היא לא רוחנית בזמן שאני אדם חופר מיסודי ומה שמעסיק אותי זה רק רוח, נפש ונשמה. אותה לא. היא פחות מאמינה בטוב של החיים. היא גם בחורה שמסוגלת ללכת עם גבר נשוי. זה לא קו אדום מבחינתה. אנחנו מאוד שונות. עם הזמן, כשדיברתי עליה עם רשף ותומר, חוויתי אותה והרגשתי אותה יותר ויותר. כשסיימנו את הצילומים היה לי קשה מאוד להיפרד ממנה. אגב, יש גם קווים מקבילים בינינו: שתינו שרוטות. יש קו של שיגעון שמחבר ביני לבינה".

"אחרי המון שנים של כעס שלי על ההורים שלי, היחסים שלי איתם מאוד השתפרו בתקופה האחרונה. במשך שנים שפטתי אותם וביקרתי אותם. הייתי ילדה מרדנית ובעייתית. אבל בעקבות תהליך הלימוד של כיבוד הורים, למדתי לכבד אותם. יש לי הרבה משקעים, אבל למדתי שאני חייבת כילדה שלהם לבטל את עצמי, לסתום את הפה ולומר 'תודה'. יש עדיין מצבים לא קלים, כי זה לא קל להיות עם המשפחה".

ואיזו אמא את?

"יש לי שני בנים, הגדול בן שבע והקטן בן שלוש וחצי. אני משתדלת לעשות הכי טוב שאפשר. אני קשובה ומאפשרת. הייתי אמא חרדתית, הנקתי אותם עד גיל שנתיים. כשאני איתם, אני משתדלת לתת חופש אבל עניין הגבולות מאוד חשוב לי. אני משתדלת כמה שפחות לדפוק את הילדים שלי".

אני מרגישה שבמשך שנים ויתרתי לעצמי בין אם זה מבחירה ובין אם לא. עברתי תהליך מתחרד, כך שוויתרתי על הרבה תפקידים. אני גם לא עובדת בשבת. ויתרתי גם על הרבה מהסצנה, העוואנטה, השואו וההשקות. בחרתי במשהו אחר".

את לא מגיעה להשקות?

"נדיר מאוד לראות אותי בהשקות. זה מרגיש לי מוזר".

את חושבת שיש קווי אופי דומים בין שחקנים?

"שחקנים לרוב מאוד מרוכזים בעצמם ומאוד רגישים, ממש כמו ילד קטן שרק רוצה שיאהבו אותו. בעיני, לאמנים יש פשוט נשמות מאוד גדולות ובתוך כל אחד מהם יש ילד קטן. יש כאלה שמצליחים להתעלם מכך ויש כאלה שצריכים להיות בקשר עם הילד הזה כי זו האמנות שלהם. אלא שהילד לפעמים גם נפגע כשמדברים עליו ופוגעים בו. לפעמים זה לא פרופרציונלי בעליל, ולכן שחקנים הם אנשים שצריכים הרבה מאד טיפול. לא סתם בחרתי בתחום הטיפול כענף משלים. זה היה ברור שאם לא אהיה מטופלת, אהיה מטפלת".

"אני ובעלי ביחד כבר 13 שנים ביחד, מגיל 22. איזה מתוק הוא, כמה סבלנות יש לו אלי".

הוא לא חשש באיזשהו שלב להיות עם שחקנית?

"הוא העלה את זה רק פעם אחת. אמרתי לו, 'זה מה שאני ואתה צריך להיות חזק בתוך הדבר הזה'. הוא יודע שאני צריכה את החופש - חופש ליצור, להתבטא, להתבונן. הוא אף פעם לא עצר אותי. צריך להיות גבר אמיתי בשביל זה. אני זוכרת את עצמי במצבים בסצנות אינטימיות. צלצלתי אליו בוכה, 'אני לא רוצה להתנשק', ודווקא הוא זה שאמר לי 'תיכנסי לסצנה ותעשי את זה!'".

"אני ממש חולמת ומתפללת שאהיה כמה שיותר קשובה להשראה. כשאני מנסה להבין את ההשראה, אני קוטעת אותה. אבל כשהיא מגיעה אלי, אני כותבת".

מה עם חלום מקצועי? לשחק בסרט של טרנטינו למשל?

"אני לא פוסלת לעבוד עם טרנטינו (צוחקת). קשה לי להגיד שם ספציפי. אני רוצה לעבוד עם האנשים הכי מדויקים עבורי ולגעת בפוטנציאלים שלי. לגעת, להשפיע, להתנסות, ולא להגביל את זה עם 'אני רוצה לעבוד עם במאי איקס'. יש אנשים בתעשייה שאפילו בפגישה איתם אתה מרגיש את האלוהות. אני רוצה להיות מוקפת באנשים כאלו. אני רוצה להפרות ושיפרו אותי, וכמובן לגוון את עצמי עם מגוון דמויות ולעשות דברים שעוד לא עשיתי".

"אני מטורפת על הסדרה של ויל סמית' בנשיונל ג'יאוגרפיק ('כוכב אחד לבד', נ"י). מצד אחד אני אוהבת קומדיות מופרעות של ויל פארל ו'ג'קאס', ומצד שני הרצאות רבנים (צוחקת). אני אוהבת את 'ארץ נהדרת', 'נחמה', 'פאודה', 'על הספקטרום'. אבל האמת היא שאני לא רואה הרבה טלוויזיה, ולפעמים מבאס אותי לראות את בעלי עושה את זה. אני בעד לנצל כל רגע פנוי שיש לך בשביל ללמוד".

הציעו לך להשתתף בריאליטי?

"כן, כל הזמן מציעים לי אבל לא היה פורמט שתואם אותי כל כך. אם יש דבר שמשלב בתוכו איזשהו אספקט של התפתחות, משהו שמשלב דוקו, אז אשקול. בנקודה הרגשית שאני נמצאת בה כרגע, זה גדול עלי. כשאתה עושה דברים שלא תואמים אותך, זה יכול להיות מסוכן. לא יודעת מה יהיה בעתיד".

"ישראל זה בעצם הלחם המילים ישר-אל. המדינה שלנו היא ריכוז גבוה אנרגטי שיש בו המון מגבלות, קשיים, כמו בתעלה של לפני הלידה. אני מאוהבת במדינה הזו".

ומה מפריע לך במדינה?

"שנאת החינם. אנשים נופלים לתוך המקום של האגו. ככל שהנשמה גדולה יותר, כך גם האגו. כל אחד בטוח שרק הוא יודע. נורא בקלות נכנסים למצב של שנאה פה בארץ".

פוליטיקה מעניינת אותך?

"אני חיה פה, אני ערה לכל מה שקורה".

ומה הדעה הפוליטית שלך?

"הדעה שלי היא שהפוליטיקה זה חרא. זו פלטפורמה שמוכיחה את עצמה כלא אפקטיבית. כיום כל אחד רק מטנף אחד על השני. אני מצביעה בבחירות אבל שואפת לחלופה אחרת".

ומה דעתך על נתניהו?

"אני לא מחסידיו של נתניהו, אבל אני עושה מדיטציות כל יום ושולחת לו מלא אהבה. אתה קולט כמה זה מעוות שהוא ראש הממשלה וכמה שנאה נשלחת לבן אדם הזה? זה נראה לי מטומטם".

"אני כותבת כרגע סדרת דרמה עם ליאור כפיר-רפאל. זו סדרה שהרבה ממנה מבוסס על הסיפור האישי שלי ומתוך זה אפשרתי לעצמי לעוף למחוזות שלא הייתי מרשה לעצמי לעוף אליהם במציאות. לקחתי את הסיפור כהשראה והעפנו אותו למקומות הרבה יותר עסיסיים. זה נוגע בכל מה שקשור ללדעת את עצמך באמת, ברמות הכי עמוקות שיש".

"בעיני הרבה אנשים אנחנו נחשבים דוסים. אנחנו שומרים שבת, כשרות, שומרים טהרה, הילדים בחינוך ממלכתי דתי. יש ערכים בעולם היהודי שהם עמוד תווך מאוד משמעותי עבורי. אבל אני נמנעת מהגדרות".

"העניין הזה של ההטרדות מתקיים מהצד הנקבי לא פחות משהוא מתקיים מהצד הזכרי. בתור נקבה שאוהבת לאהוב ואוהבת חופש, אני ערה להמון דברים שנשים עושות שאם גברים היו עושים חצי מהם, היה חרב עולמם. זה לא שאני לא אומרת שאין חארות חרמנים שיכורים מעוצמה וזה לא לגיטימי מה שהם עושים - אני עצמי עברתי אינסוף הטרדות, תקיפות מיניות וניסיונות לשדל אותי לסקס תמורת כסף - אבל למדתי שהכוח שלנו נמצא בתוכנו, ואם נשים גבול אף מניאק לא יטריד אותנו. יש משהו צבוע אצל נשים שמשחקות את המשחק של MeToo אבל מצד שני כל היום הן מפלרטטות וגורמות לאחרים לפרש משהו אחר לגמרי. צריך לשמור על יושרה".

קצת מפתיע שאת יוצרת איזון בין הטרדות של גברים להטרדות של נשים.

"למה זה מפתיע אותך שנשים מטרידות גברים?"

כי זה לא ממש קיים.

"בטח שזה קיים. אפרופו פמיניזם, נשים הן חזקות ועוצמתיות ולנשים יש יכולת להטריד מינית לא פחות מגבר. יש גברים שזה יכול לפגוע בהם. אנחנו נמצאים בשלב כזה באבולוציה שהכול כל כך פרוץ ולגיטימי. לגיטימי שילדה בת 15 תצטלם עם חוט דנטלי בתחת וזה נחשב אאוטפיט לגיטימי שאפשר לפרסם. מאחורי הדברים האלו עומדים תאגידים שעובדים בהם גם נשים וגם גברים. הכול כל כך פרוץ, שבחוויה שלי האחריות היא שלך כפרט. שכל אחד ייקח אחריות על עצמו, מה לגיטימי ומה לא".

הארווי ויינשטיין ניצל נשים ואנס אותם. נשים לא ממש עושות את זה.

"סיפור כמו של ויינשטיין מחליא אותי. אגב, יש אנשים כאלה עד היום, כולל כאן בארץ, וגם בי ניסו לפגוע. ברור שמקרים כאלה הרבה יותר קיימים אצל גברים ולא אצל נשים. אני התכוונתי להטרדות קטנות יותר, למשל במקומות העבודה".

"כל כך נהניתי לעשות את 'נחמה' (משודרת בימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3 וב-NEXT TV). הייתה אווירה מצוינת על הסט. תומר שני הבמאי הוא פשוט מתנה. הוא כל כך רגיש, מוכשר וצנוע. אתה מרגיש שהוא בונה משהו אנרגטית. הוא לא עובד מהשכל, הוא מאוד רגשי. הוא היה מטעין אותי כמו סוללה לפני כל סצנה. הוא ורשף לוי הובילו תדר מאוד ספציפי של שילוב בין טרגי וקומי. אני גם ממש מטורפת על רשף, כאדם וכיוצר. עזוב את זה שהוא הוכיח שהוא שחקן אדיר, יש לו כישרון כתסריטאי להטעין את הטקסטים שלו בהמון כוונה. ואני קלטתי את זה".

"אני לומדת כבר 12 שנה. למדתי חסידות, קבלה ועוד הרבה דברים אחרים, כמו זן ובודהיזם. תמיד שאלתי הרבה שאלות. בשבע השנים האחרונות נחשפתי לשיטה בשם הו'אופונופונו, שיטת ריפוי שבאה מהוואי. העמקתי בשיטה הזו והיא שינתה לי את החיים בצורה קיצונית. כל הסיפור של ההרצאות הוא סיפור שהתחיל מוזר: ישבתי עם ליאור כפיר, שותפי לכתיבה, והוא אמר לי 'את מצחיקה, את צריכה לכתוב מופע'. התחלנו לכתוב, סיפרתי לו את סיפור חיי. לאט לאט ירדו דמעות במקום צחוקים. לא היה ווייב מצחיק, אבל לראשונה כתבתי על עצמי. פתאום שבועיים אחרי זה קיבלתי ארבע הזמנות להרצאות בלי שפרסמתי דבר. וכך התחלתי לספר על עצמי. התהוו מפגשים שבהם נוצרו חיבורים ממש חזקים. הקבוצה הזו הפכה לעוד קבוצה, ומפה לאוזן נוצר מעגל של סבבים של הרצאות וסדנאות וזה מה שאני עושה בשנתיים האחרונות. הסדנאות שלי כוללות נכון לעכשיו רק נשים".

למה רק נשים?

"אולי בעתיד יהיו גם גברים, אבל משהו ברמה של החניכה האנרגטית של נשים שיושבות ונוגעות במידעים מהסוג הזה שנוגעים לנפש ונשמה והיזכרות, משהו בקדמוניות הזו מייצר אנרגיה מאוד חזקה".

את פמיניסטית?

"אני לא אוהבת את ההגדרה הזו. המילה הזו שמה עליה המון התניות. אני מטורפת על נשים, מעריצה נשים, חושבת שזה המין היפה, הנעלה והרגיש והמביא-חיים. אפליה מתקנת לעולם מרגיזה אותי".

את לא חושבת שצריך, לדוגמא, לקדם בפוליטיקה נשים?

"חד משמעית המצב מעוות אבל אני בעד איזון. אני בעד שנשים יידעו את מקומן. אני רואה בעצמי אישה עוצמתית וקרייריסטית, אבל אחד הדברים הכי חשובים לי זה לדאוג ולפנק את הגבר שלי".

"לא אעשה כיום תפקידים בוטים כי אני אמא".

כלומר, לא תתפשטי?

"אני לא יודעת אם לא אעשה כל עירום, זה תלוי. היו לי בעבר המון אישוז עם הגוף שלי, עם המראה שלי ועם השאלה אם אני סקסית או לא. זה ממש הפך לי את הראש. שינוי הצורה במהלך ההיריון, שעליתי בו 27 קילו, שיבש אותי לגמרי. לא עבדתי שנתיים ונעלמתי לחלוטין מהתודעה. אנשים שאלו אותי 'גאלה, לאן נעלמת?', ולך תסביר להם שילדתי ואיבדתי את עצמי".

המראה החיצוני שלך מעסיק אותך?

"אני אוהבת איך שאני נראית. כמובן שיש לי ביקורת, אבל דווקא אחרי שתי לידות ואחרי כל השינויים שעברתי, אני מחבקת את עצמי ואוהבת את עצמי. לפעמים אני רואה תמונות שלי ממזמן ואני רואה כמה פגזית הייתי. אבל אז לא ראיתי את זה. תמיד ראיתי בעצמי מישהי לא שווה".

אז מה קרה פתאום?

"ההיריון שינה המון. אמרתי לעצמי 'אל תהיי כל כך קשה עם עצמך'. כל הסיסמה שהמצאתי 'דברי אלייך יפה' זה לא רק דיבורים שטחיים מעל פני השטח. זה הרבה יותר עמוק מזה. לאהוב את עצמי ולהעריך את עצמי זו משימת חיים שלי. לא בקטע אגוצנטרי. אני פשוט מאמינה שזה מסע חיים של כל אחד".

"ישראל היא מדינה שלא פשוט להתכלכל בה, לא רק לשחקנים. לפעמים זה ממש מוציא את הרוח מהמפרשים. אני רוצה לשחק ולעשות דברים שאני אוהבת וכיף לי איתם. מאוד מאתגר להתפרנס רק מהמקצוע הזה ולכן היה לי מאוד חשוב לצאת כמה שאני יכולה מהמעגל התלותי הזה של שחקן שמחכה לתפקיד. יש בארץ שחקנים מוכשרים מאוד אבל התלות הזו מייצרת כעס, וכשאתה הופך להיות אדם כועס, לא רוצים לעבוד איתך. תודה לאל יוצא לי לעשות פרויקטים מאוד איכותיים עם אנשים שאני מאוד מעריכה".

לקחת פרויקטים נטו בשביל הפרנסה?

"ברור. יותר בתחילת הקריירה. לא הייתה לי מספיק זהות עצמית".

והיום לא תשקלי תפקיד שאת לא משתגעת עליו תמורת סכום גבוה?

"זה נורא תלוי. קשה לשמור על ערך במקום שתופסים אותך בביצים עם מחיר גבוה. זה תלוי עם מי זה ואיך זה. יש לא מעט דברים שאני אומרת להם 'לא' למרות שזה יכול לתת לי הקלה כלכלית".

אגב, את עושה טלוויזיה. מה עם תיאטרון וקולנוע?

"פשוט טלוויזיה אני הכי אוהבת, אבל אני פתוחה לדברים מעניינים בתיאטרון וקולנוע. פשוט לא יצא. אבל כן, אני רוצה".

"סגור אותי בחדר אחד עם ערן זרחוביץ' ורשף לוי, ששיחקתי איתם ב'נחמה', ולא אצא משם שבוע. וואו, אין לתאר כמה צחקתי בזכותם. זרחוביץ' מלך. כמה שהוא מוכשר - ככה הוא צנוע. איזה כיף היה איתו והוא גם אלתר המון על הסט. ורשף - כל כך מצחיק, כל כך מוכשר וכל כך מתוק".

"אחד הדברים שהיה לי הכי כיף לעשות זה התפקיד של קלאודיה ב'בית הכלבים'. הדמות הזו ריפאה אותי, היא הרימה לי את הצורה בתקופה לא קלה. היא האדם הכי שמח שפגשתי. ילדים באמת משוגעים עליה. הייתי בקמפינג עם הילדים שלי ואחד מהם סיפר לילדים אחרים שאני קלאודיה מבית הכלבים והפכתי לאטרקציה מהר מאוד".

"אני מתגעגעת אליה! זה היה מקור פרנסה עיקרי שלי במשך ארבע שנים, כשהייתי פרזנטורית של 'ג'יימס ריצ'רדסון'. מצחיק שמשהו קטן שאתה עושה תפס ברמה מטורפת כזו. אנשים עדיין זוכרים לי את הדבר הזה וברחוב קוראים לי 'את רותי מהדיוטי!'. הרבה פעמים אני מרגישה שאני כמו קרובת משפחה רחוקה של אנשים ברחוב".

את אוהבת שמסתכלים אליך?

"אני לא רואה את זה. הרבה פעמים הילדים שלי אומרים לי, אבל אני לא רואה את זה. אני משתדלת להיות לא עסוקה בזה".

זה לא מפריע לך?

"אם המבטים מחייכים, אז אני מחייכת חזרה".

הפרסום נחמד לך?

"כן, הוא נחמד לי ומאוזן לי. אני לא מרגישה מגה-סטאר. מי אני בכלל? שמע, לכל אדם יש שליחות. השליחות שלי היא לעורר אנשים ולחבר אותם".

"אני כמעט לא קונה בגדים בכסף שאני מרוויחה. אני בחורה מגניבה. בצילומים אני פוגשת מלבישה ואני קונה ממנה בגדים על הסט. אז אני לא שורפת את הזמן שלי על קניית בגדים. בכסף שלי אני משתמשת כדי לקנות דברים שקשורים ללימודים שלי - סדנאות, הרצאות, קורסים. אני אוהבת ללמוד דברים שמזינים את הנפש שלי. אני מוכנה להוציא על זה הרבה כסף".

"הייתה לי תקופה שאנשים ראו בי אוטוריטה דתית ואמרתי להם שאני לא כזאת. הבהרתי לכולם שאני במסע תודעתי ולא דתי. הייתי בלימודים שלא ביישו תלמיד כולל. למדתי ממש 12-13 שעות לימוד ביום. יושבת עם ספרים, בולעת אינפורמציה, הולכת ברחוב, בוכה, בוכה, בוכה".

למה?

"כי כשאתה עובר תהליך של ניקוי נפש אתה סובל ברמות, ואני סבלתי ברמות. גם היום יש לי קטעים שאני בוכה ברמות באמצע הרחוב כי אני רואה אנשים ומרגישה אותם".