וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עיין ערך: פשיזם

24.3.2003 / 10:21

עידו הררי קורא לחרם ציבורי על סאבלימינל והצל

"התקווה", הסינגל החדש של סאבלימינל והצל, הוא חרא מוזיקה. הלחן שלו לא אינטליגנטי, הטקסט שלו עילג, העיבוד שלו משלב חיקוי של קשיחות גנגסטא-ראפית עם סכריניות אירוויזיונית מהסוג הכי גרוע, והסך הכל לא שווה 50 סנט. זכותם. אם יש לזה קהל, כנראה זה מה שמגיע לו. אבל אצל סאבלימינל, המוזיקה היא הדבר האחרון שמזיז לי.

סאבלימינל והצל הם פשיסטים. פשיסטים לא כמילת גנאי, אלא במובן האקדמי היבש של המילה. בספרו "יסודות הפשיזם" טוען זאב שטרנהל כי לפני שהיה לכוח פוליטי, היה הפשיזם תופעה תרבותית. הרעיונות שקידמו התנועות הפשיסטיות השונות זכו לביטוי גם בתחומי התרבות והאמנות על רבדיהם השונים. חלק משורשיו של הפשיזם צמחו בתנועות הסוציאליסטיות והמרקסיסטיות של זמנו, תנועות ששאפו לקדם סולידריות חברתית ומאבק למען החלשים. אלא שבעוד שהסוציאליסטים דיברו על סולידריות מעמדית, בלי קשר ללאום, הפכו הפשיסטים את הסולידריות הלאומית לערך הבסיסי של המדינה ואת המדינה הפשיסטית לערך העליון של הלאום. הסמל של המפלגה הפשיסטית האיטלקית היה אגודת זרדים קשורה בחוט. זרד בודד קל לשבור; אגודת זרדים קשה הרבה יותר. יחד נשרוד - לחוד ניפול.

כמו הסוציאליזם, גם ההיפ-הופ הוא זרם של הדפוקים והזרוקים. זאת מוזיקה שרוב מי שעוסק בה צמח מהמקומות הכי נמוכים שיש, וחלק גדול מהם מסתכל עד היום מעבר לכתף לבדוק אם בא מישהו לשלוח אותו אל רחבות החישגוזים של נוטוריוס ביג וטופאק שאקור. הדבר האחרון שאנשי ההיפ-הופ מאמינים בו הוא המדינה שלהם; מבחינתה, הם יכולים לחסל אחד את השני במלחמת כנופיות וזה לא יזיז כלום לאף אחד מהראמספלדים. אם סולידריות, יש בהיפ-הופ סולידריות של הדפוקים. אבל נראה שסאבלימינל והצל עושים להיפ-הופ את מה שהפשיזם עשה לסוציאליזם: לוקחים ערך אחד, מנתקים אותו מההקשר המקורי שלו ושותלים אותו בעולם ערכים אחר לגמרי. יכול להיות שזו גם הסיבה שהמוזיקה שלהם נשמעת כמו שהיא נשמעת: היפ-הופ לא אמור לרצות שיאהבו אותו. סאבלימינל והצל כל כך רוצים לדבר בשם העם, שזה נתקע להם בגרון.

הסינגל החדש שלהם, "התקווה", ממחיש את ההוויה הפשיסטית הזו. הוא מתחיל מהומאז' להרוגים (היהודים) של התקופה האחרונה, ששיאו במשפט "עוד חייל חוזר עטוף במה? בדגל המדינה/ דם ודמעה נספגים באדמה" וכולי. להגיד שאחד המושגים המרכזיים בגרמניה הנאצית היה "דם ואדמה" והקשר ביניהם? להגיד שהמלחמה, והחיילים כמבצעיה, היו הערך העליון במדינה הפשיסטית האיטלקית? מספיק להצביע על השדה הסמנטי שסאבלימינל והצל פועלים בו. את המסקנות תסיקו לבד.

החבר'ה עוצרים רגע להזיל דם ודמעה, וישר ממשיכים הלאה: "ת'תקווה בלב נועל, עם חזק, לא נתקפל/ כי לא נולד הבן זונה שיעצור את ישראל". מתוך תמונת המצור שהם מנסים לצייר, זו שכמו בתיבת פנדורה משאירה אותנו בסוף כל הצרות רק עם התקווה, עולה לפתע נימת "ופרצת" הזכורה מימי סבסטיה. לא "עוד לא נולד הבן זונה שישבור את ישראל", או אפילו ימכור אותה; עוד לא נולד זה שיעצור אותנו. אנחנו דוהרים קדימה, ולחיי המתים שבדרך. קצת אחר כך הם עוברים לטפל באלו שמפריעים לנו במשימה: "בעולם של פיגועים אנשים תמימים עוד מדברים/ חיים באשליית הצדק/ הם מרחיבים בעם ת'סדק". בהקשר של אגודת הזרדים האיטלקית, המשפט הזה די ברור. הדבר היחיד שקצת מערפל אותו זה העברית שבה הוא כתוב. רבאק, אנשים, אם אתם כאלה לאומנים לפחות תשתמשו כמו שצריך בשפה שלכם.

אפשר עוד להמשיך אבל אין טעם. יש רק דבר אחד שבאמת חשוב להגיד בהקשר של סאבלימינל והצל: תחרימו אותם. אל תקנו את הדיסקים שלהם, אל תלכו להופעות שלהם, אל תהיו חברים שלהם, כשאתם רואים אותם ברחוב תעברו לצד השני. רק ככה נלחמים בפשיזם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully