וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נתפס ברשת

רותם רוזנטל

21.6.2005 / 9:25

לך ברחוב או גלוש באינטרנט, בתערוכה הווירטואלית "נטאופטיקון" תהיה תמיד תחת מעקב. רותם רוזנטל יורדת למחתרת

ככל שעובר הזמן ומדיית האינטרנט משתרשת בלבבותינו, מחשבינו ועכברנו, נדמה שהטווח והמרחק שמפריד בין חיי היומיום המוכרים לנו מהמציאות ה"ממשית" לבין המציאות הווירטואלית הולך ומצטמצם. במרחבי האינטרנט נוכל למצוא כללי התנהגות שמושפעים מתבניות ההתנהגות האנושית, כללים שנחשפים אט אט תחת זהויות בדויות ושאולות - ובראשם ה"ניק" הכל יכול.

השימוש בניקים הוא הקוד הידוע של העולם הווירטואלי, אך אותו ניק מסתיר תחתיו את האדם האמיתי, חולשותיו, רצונותיו ודרכי פועלו. חולשות והמאווים הנסתרים ביותר שלעיתים הופכים לקו שמנחה את דרך ההתנהגות של האדם הקטן ברשת. וכשבני אדם נכנסים לתמונה, בזהות בדויה או לא, נכנס לו לפריים מיד גם הצורך האנושי לשלוט, להסדיר, לעקוב ולוודא שאיש לא חורג מהנורמות המותרות. זהו המקום שבו מתנגשת המציאות היומיומית במציאות הווירטואלית באופן חזיתי וכואב. הרשת, שהיתה אמורה להיות מקום חופשי, שיוויוני, פרוץ ודיסקרטי שבו ניתן להשיג מידע על כל דבר בכל זמן, הופכת עם הזמן גם היא לכר מרעה נוסף לצנזורה, סירוס ומעקב בהתאם לצורכי התפיסה השלטת.

אם רק יורשה לי להעיר

אנשי "הערת שוליים", דייגו ולאה וקבוצת סלמנקה הם האחראים לאירועי אמנות רב-תחומיים שנערכו בלוקיישנים יוצאי דופן (דוגמת המנהל הקהילתי בלב העיר, מגדל דוד, מוזיאון אסירי המחתרת במגרש הרוסים ועוד) ובנו להם שם של מבשרי אמנות לא מתפשרת, מסקרנת, מקומית ועכשווית. לאחרונה הקימה הקבוצה אתר בשם No-org.net המפלרטט עם היומיום והווירטואליות מעצם הגדרתו כ"רשת אמנות ירושלמית שמשמשת כבמה לאמנות אקספרימנטלית". המיקום והאוריינטציה של חיי היומיום ברורים - עולם האמנות המחתרתית הירושלמית, אבל דרך הביטוי שבה עסקינן היא וירטואלית. חלק מתפקידו של האתר הוא לשמש כשלוחה וירטואלית של פעילותם ולאכלס בתוכו טקסטים וקישורים למגזינים של הקבוצה, העונים לשם "הערה" וליוו את האירועים השונים שהפיקו. אך יותר מהיותו המשך למה שקורה במציאות הממשית, האתר מתפקד בעצמו כאירוע אמנותי ביקורתי ובועט.

אותו אירוע אחרון, העונה לשם "נטאופטיקון", יצא לדרכו הרשתית בסוף חודש מאי. הפעם הם מנסים לבדוק עבודות המתרחשות במרחב הווירטואלי, תוך התייחסות לאספקטים שלא ניתן להתעלם מהם במציאות ה"ממשית"; קרי, הלחימה בטרור שמובילה לתחושת לוחמה בלתי נגמרת בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו. הם מציינים את תחושת המעקב הקיימת בחיינו, את העובדה שבכל רגע נתון אנו נדרשים לפתוח את התיק, להזדהות, להתקיים תחת אוזניהן ועיניהן הפקוחות של החלטות השלטון. אותם חיים תחת מעקב, הופכים גם לחלק בלתי נפרד מהסייבר ספייס, בין אם דרך פרסומות, רישומי מיילים, קבצי קוקיז, מעקב של גופי שלטון על המתרחש באתרים שנחשבים ל"מסוכנים מבחינה ביטחונית", או דרך מספרי האשראי של כולנו שמסתובבים להם און-ליין ונהנים משופינג דרך העכבר.

שם התערוכה עצמה מתייחס לתיאוריה של ג'רמי בנתהאם, ה"פן-אופטיקון". הפן-אופטיקון הוא כלא שעיצב הפילוסוף, שבו כולם נתונים להשגחה תמידית בשל המבנה הארכיטקטוני המיוחד של הכלא, המאפשר צפייה מתמדת באסירים. פוקו, שהושפע מרעיון זה, הפך את הפן-אופטיקון לאחד ממושגי היסוד בתורתו הפילוסופית. הוא ראה את הכלא של בנתהאם כמטאפורה לדרך שבה נוהגת החברה המודרנית באזרחיה ולאופנים בהם היא מייצרת וממשמעת אותם. השיוך שעושים אנשי הערת שוליים - מהכלא והחיים אמיתיים לרשת, לנטאופטיקון, רק מחדד את תחושת המעקב וחוסר האונים העולה מהפרויקט כולו.

יש לך נשק?

האתר מציע טקסט המפרט את העומד מאחורי התערוכה ובתוכו קישור לעבודות השונות של האמנים. ניתן למצוא בו קישור שמספר את קורותיה של watchman, עבודת הווידאו של ג'ק פאבר וגדי ספרוקט, שצולמה בתוך מוזיאון תל אביב, שלא בידיעת ההנהלה, ונידונה להחרמה עקב הצעדים המשפטיים שנקטו בהם אנשי המוזיאון. מעניין שאת אליעזר זוננשיין, שהגניב עבודות שלו לתוך כתלי המוזיאון, בחרו דווקא להפוך לכוכב ואת שני אמני הווידאו הפכו לנרדפים. מעניין לראות גם את עבודתם של צוות אמני הווידאו, אפי ואמיר, שעשו מעין הומאז' למעקב הבסיסי ביותר שאנו חווים בחיי היומיום - למאבטחים העומדים בפתחו של כל שער. הם הגניבו מצלמת וידאו לתיק ותיעדו מגוון שומרים ופרצופים, כשאת העבודה מלווה פס קול סקרצ'י של קולות רוכסן התיק שנפתח ונסגר לפי דרישה. דרך האתר אפשר גם לדגום את מיצב הווידאו של הגר גורן, שעבדה בעצמה כשומרת במרכז קניות. היא תיעדה את הנבדקים, ולצד התוצאות מוצגות במסך נפרד בדיקות עיניים. השילוב של שני סוגי הבדיקות הללו מציע מבט פולשני על התהליכים הפשוטים ביותר שאנו עוברים במהלך היום.

הפעילות האמנותית והאקטיביסטית של חברי "הערת שוליים" כמעט הכרחית. קשה אמנם לצפות שהשינוי יתחיל דווקא מתוך האמנות האלטרנטיבית, אבל עצם השימוש במדיום בכדי לעורר דיון על הבעיות הנפוצות בו עשוי לפתוח פתח לצורות חשיבה קצת אחרות. לא נראה שיש כאן תקווה לעתיד ורוד ופתוח יותר, חשוב רק לשמור על מודעות ולפקוח את העיניים. אל תתנו למרחבי הרשת להטעות אתכם - האח הגדול מפקח גם כאן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully