וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תבוסה על אדמת גרמניה

רונן ארבל

8.5.2006 / 12:04

העובדה שלא נוכל לראות בחינם את המונדיאל היא אחד הכישלונות הגדולים של הציבור הישראלי, מקונן רונן ארבל

לפני שבועיים חזרתי מלונדון אחרי שהות קצרה. תאמינו לי שאין מה לקנא – מזג האוויר עדיין מחורבן, הבחורות כונפות מחץ, נוהגים שם נגד כיוון התנועה ואפילו לנשום עולה לך חמישה פאונדים (ומשם מכפילים הכל בשמונה). מה שכן, הביקור הזה היה סטירת לחי מצלצלת בכל הנוגע לאיזה אירוע ספורטיבי-תרבותי-גלובאלי קטנטן, שיתרחש בעוד חודש בגרמניה. מונדיאל קוראים לו. הליכה ברחובות, עלעול במגזינים, צפייה בטלוויזיה ושיטוטים חסרי תכלית בשווקים או בחנויות כלבו, מובילים כולם להיסטריה שאופפת את אליפות העולם הקרובה בכדורגל ומטריפה את הציבור. מרשימות במיוחד הן הפרסומות של נייקי, שלקחה חסות על נבחרת ברזיל (בשילוב אריק "המלך" קנטונה) ואדידס, עם פרסומת רומנטית מאין כמותה (בה מגיח לפתע פרנץ בקנבאואר הוותיק), שעושות שימוש בהילה של כוכבי הכדורגל ומציגות מימד פנטסטי שקיים בו.

ניתן לחשוב כי התנהלותו של הרחוב האנגלי לעומת האדישות הישראלית נובעת מהשתתפותה של נבחרת אנגליה במונדיאל, אולם לא כך הם פני הדברים. מזה שמונה מונדיאלים שישראל אינה מנפקת נבחרת שמצליחה להגיע לטורניר החשוב בעולם, ועדיין, הציבור הישראלי היה אחוז דיבוק כאשר הגיעה שעתו של חג הכדורגל. הכיצד ייתכן שבמדינה שכל כך אוהבת כדורגל, עדיין לא נכנסה לפעולה קדחת המונדיאל? הסיבה היא, אם כן, העובדה שלאף אחד אין מושג ירוק איפה ואיך הוא בדיוק אמור לראות את הדבר הארור הזה. האם נשלם, ואם כן אז כמה? מה עם לעשות מגבית ולראות את אצל חבר עם טלוויזיה גדולה? אולי ללכת לפאב? ואולי בכלל גאיידמק יציל את המצב.

האנומליה הציבורית הזו, המתאפיינת בתקיעות, עצירות וחוסר בהירות לגבי העתיד (ונפוצה בעיקר במדינות עולם שלישי), היא מהחמורות שנראו בישראל. כולם עדיין מחכים לנס שיאפשר לנו לראות את המונדיאל בחינם, אבל נדמה שהוא מבושש להגיע, כשההכרה בתבוסת הציבור לחברת צ'רלטון, כבר כמעט והופנמה.

לא רק עניין של קו העוני

תסלחו על הצרפתית שלי, אבל העובדה ששיטת השלם וצפה נהוגה בכל העולם, וחברת צ'רלטון רכשה את זכויות השידור על המונדיאל באופן כשר מעניינת לי את הביצה. העובדה שלא נוכל לראות בחינם את המונדיאל היא אחד הכישלונות הגדולים של הציבור הישראלי כחברה. ישנם קהלים גדולים בישראל שכדורגל נמצא בנימי נפשם ולא יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס הזה. כדורגל הוא ספורט עממי, לא במובן המתנשא של המלה, ומתוקף היותו כזה, ההפקרות בה נהגו גופי השידור הישראלים ובראשם רשות השידור היא מחפירה. זה ממש לא לעניין, שכספים עצומים מועברים על ידי רשות השידור למכבי תל אביב כדורסל, קבוצה פרטית להזכירכם, על מנת לרכוש את זכויות השידור של משחקיה, ואילו למונדיאל אין תקציב. זה לא אנטי-מכביזם, זה הכרה פשוטה בצורך של הציבור הישראלי שעכשיו צריך לגרד פתאום סכום לא מבוטל (בנוסף כמובן לסכומים שהוא משלם גם ככה לכבלים, ללוויין, לצפייה במשחקי הליגה האנגלית, הליגה הישראלית ובקרוב גם בטח לצפייה בתמונות של הילדים שלו שגם הן ירכשו על ידי חברת צ'רלטון) כדי לצפות במשהו שהוא חיכה ארבע שנים לראות אותו. לא לכולם, ואני לא מתכוון רק למי שנמצא באופן מובהק מתחת לקו העוני, אלא לצורך העניין גם סטודנטים, צעירים עם מקג'ובס או כל מי שנאבק גם ככה בבירוקרטיה הישראלית כדי לגמור את החודש, יש את הכסף הזה.

הבעיה היותר גדולה לדעתי, היא המצב אליו הגענו (וסליחה על רוח הצו פיוס שגועה בי), בו הסיכוי להתאגדות כלשהי, שתוביל לאיזשהו חרם צרכני, הוא אפסי. החברה הישראלית כל כך משוסעת ומפוררת והסולידריות כמעט ואינה מתקיימת בתוכה. כל אחד עושה לביתו, ולא מעניין אותו מה שמתרחש אצל שכנו. המניפולציות הפוליטיות-תקשורתיות המאסיביות שעברנו בשנים האחרונות, על מנת לזכות בקולנו בקלפי, עשו את שלהן והגבירו את הסקטוריאליות והקיטוב בעם. מי שיש לו את הכסף ירכוש את חבילת המונדיאל ויצפה בשידורים בכיף תוך שימת זין על אלו שאין להם ומי שלא ימשכן את הבית, ימכור את האוטו, יסרסר את הבת שלו או פשוט לא יצפה. מרד צרכני רחב מימדים, או הפגנת ענק למען שידור המונדיאל הם עניינים שלא קשורים להתנתקות, דו"ח דוברת או תקציב המדינה. זהו אינטרס ציבורי וכדאי שמישהו ירים כבר את הכפפה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully