לקרוא את לוליטה בקריית מלאכי

בישראל, ראו מקרי החיסולים הממוקדים בעזה וכתישת תשתית הטרור בדרום לבנון, הולכים כמעט תמיד על כמות ולא על איכות. בשבועות האחרונים אפשר לראות את זה גם בנושא ההטרדות המיניות, אותה רעה חולה הפושה, לכאורה, בקרב נבחרי ארצנו. אז נכון, יש לנו נציגות די יפה של חשודים בהטרדה מינית בדרג המדיני הבכיר, אבל בעוד שבאוסטריה מביאים אותה באקסטרים עם קורבן לפדופיל שנכלאה למשך שמונה שנים, אצלנו המטרידים המפורסמים מסתפקים בגרסאות לבנטיניות חיוורות כמו נשיקה בכפייה וסתם אונס רגיל. מה אנחנו? פוריטנים במאה ה-17?

מכיוון שספרות היא לא רק מקור להנאה, אלא גם מקור ידע מעשיר ומרחיב אופקים, להלן מספר המלצות לחבר'ה המשעממים האלה. שליטה, החלק החשוב בהטרדה, שמופיע כמעט בכל הספרים הבאים, כבר יש להם. לנצל אותה הם כבר הראו שהם רוצים (חשד, רק חשד) – אז למה לא ללכת עד הסוף?

האמת היא, שזה לא יפה לרדת על בני המאה ה-17. הרי רק 40 שנה אחרי סיומה נולד אחד הבחורים שכל מטריד מינית, לכאורה, יכול וצריך ללמוד ממנו. המרקיז דה-סאד לא היה סתם ארחי-פרחי שכתב על עניינים שלא היה לו מושג בהם. לא, הבחור עבד קשה בשביל ליישם את הזוועות שתיאר בספריו – המפורסם בהם הוא "ז'וסטין (או ייסוריה של המידה הטובה)". והרי אין טוב מלצטט את הפילוסוף דה-סאד באוזני כל אותם יהודים טובים, שמנצלים את מעמדם כדי להרוויח טובות הנאה מיניות. גיבורת "ז'וסטין" נתקלת בשלל דמויות סמכותיות שמנצלות את חולשתה כדי להשתמש בה כבובת מין. "צדיק-רע-לו, ורשע-וטוב-לו, ושווים השניים באמצע היקום – האם לא מוטב להימנות עם הרשעים שדרכם צלחה?" שואל דה-סאד ושם את התשובה בפי אחת הדמויות: "יצור עלוב, מה את חושבת לעצמך, שהגברים הם טיפשים עד כדי כך שיעניק נדבה בלי לתבוע ריבית על כספם?". מנקודה זו הדרך קצרה מאד לעולם ומלואו של מרתפים אפלים, הצלפות, אזיקים ומעשי סדום וכל זאת לנערות שטרם מלאו להן 18.

עבור הומברט הומברט, גיבור הספר "לוליטה", נערות בנות 18 כבר מראות סימני רפיון בלתי נעימים. אכן, מהו כוח אם אינך יכול לנצלו כדי לקיים יחסי מין עם ילדה בת 12, מתוחה ורעננה? הומברט, אולי סוטה המין המפורסם בתולדות הספרות המודרנית, לא מתעלל בדולורס, חלילה. לא, הוא פדופיל אמיתי, שמאוהב בה ובגופה הקטן והשברירי, ומשכנע את עצמו שגם היא מאוהבת בו, על מנת שמעשה האונס שהוא עושה בה ייתפס בעיניו כאקט לגיטימי ומושכל של בני זוג הרוצים לממש את אהבתם. מכות, עינויים פיסיים וכיוצא באלה אינם מנת חלקה של דולורס, אלא עצם הפיכתה לבת 12 אשר מבינה כי הדרך היחידה בה יהיה לה סיכוי לשרוד בעולם היא להתמסר להומברט (ספוילר - גם זה לא יעזור לה).

אם סתם פדופיליה נראית לחבר'ה בבית המחוקקים כמו בזבוז של משאבים על חצי התועלת, אולי יותר יתאים להם גילוי עריות. בכך, בעצם, הם יעשו לקורבן שלהם טובה גדולה: ראו את קתרין הריסון, שהרומן שכפה עליה אביה הוא שהפך אותה לסופרת, עם המסמך האוטוביוגרפי המטריד והמטלטל, אף אם כפרוזה הוא בינוני מינוס, "הנשיקה". לכאורה, אכן, הריסון ואביה הם שני אנשים בוגרים ועצמאיים המחליטים לקיים מערכת יחסים מינית, אך למעשה האב מנצל את כל נקודות התורפה של הריסון, שילדות של מצוקה הפכה אותה לאישה נזקקת מבחינה רגשית, הרואה במין עם אביה את הדרך היחידה בה היא יכולה לקבל אהבה בעולם. וכך, בסופו של הספר, הריסון עצמה היא זו שמתאבלת על סיום מערכת היחסים.

אבל המופת של המדריך למתעלל לא טמון בדה סאד הפילוסופי, בהומברט המאופק והמהוגן או בהריסון המשתפכת. לא, בחינת הגמר של המתעלל היא ביכולת לאבד כל רסן, להתמכר באופן סופי, חסר רגש ושכל, לאיומים שבמאוויים האנושיים. להפוך, כמו התאומים הצעירים גיבורי "המחברת הגדולה", לחיות. התאומים, שנזנחים על ידי אמם בבית סבתם האכזרית בעת מלחמת העולם, עסוקים בדבר אחד ובדבר אחד בלבד: ההישרדות. הישרדות בזמנים כאוטיים היא קשה, וכשאתה בגיהנום מוטב לך להיות השטן. כך, משני מלאכים בלונדיניים ויפים הופכים התאומים לשני פסיכופטים צעירים שיעשו הכל כדי לשרוד: רצח, סחיטה, שוד וכמובן – שלל פעילויות מיניות מגוונות, מיחסי סאדו-מאזו עם קצין צבא בכיר, דרך קיום יחסי מין עם משרתת הכומר (שגם הוא לא בוחל בהטרדה מינית תמורת תרומה) וכלה במעשה סדום עם בעלי חיים. באמת, הכל מכל טוב, שלל מקורות להשראה ולספיגה.

יחד עם זאת, צריך לזכור, שלא המוח המפותח הוא המוביל גברים צעירים אל קריירה פוליטית, ולכן, ייתכן שהחומרים האלה יהיו מעט מורכבים בשביל החבורה העליזה בירושלים. בדיוק בשביל זה המציאה האנושות, וישראל בהחלט הביאה את העניין לכדי שלמות, את הסטאלגים. בהם ימצא המתעלל המתחיל את כל מה שצוין עד כה ועוד, עטוף בוויניל ובעור נאצי, עם מינימום מאמץ שכלי ועם כריכה רכה שמקלה על הקריאה ביד אחת. אין ספק, מושלם בשביל מי שמעוניין לברור את התבן המיני מהמוץ הספרותי, ולקבל רעיונות מבלי לאמץ את מוחו הפרלמנטרי הקטן. ואולי, אם הקריאה ביד אחת תעשה את שלה, הם יניחו סוף סוף לבנות ישראל. אמן.