באחד הפרקים המדהימים אי פעם של קומדיה ישראלית, קיבלנו חיבוק מהעבר
"היהודים באים" רגילה להשתמש בעבר כדי לצחוק על ההווה. בשני מערכונים חריגים ומרגשים, היא עשתה בדיוק ההיפך
"היהודים באים" רגילה להשתמש בעבר כדי לצחוק על ההווה. בשני מערכונים חריגים ומרגשים, היא עשתה בדיוק ההיפך
נאום גנץ היה אמור להיות המנה העיקרית של הערב, אבל מי שחיכה לאנטריקוט משויש, קיבל במקום שניצל טבעול. מזל שנמצא צדיק אחד באולפן "פגוש את העיתונות" שהיטיב לסכם את הנאום עוד בטרם הושמע, למרות חוסר הזמינות החלקי של אחד ממגישיה
כל הערוצים נכשלו להיערך לפצצה שהטיל שר הביטחון, אבל בעוד במהדורת החדשות הנצפית ביותר חיפשו ניואנסים עדינים בדברים המפורשים, בערוץ של חסידי נתניהו הסירו את הכפפות
פרק סיום העונה של תכנית הסאטירה נתן תשובה מוצלחת במיוחד לשאלה הבוערת של השבוע: איך אפשר לצאת לחגוג כשהכול על הפנים. וגם: "היהודים באים" נכנסת לאירוע
"אסונטה" מגוללת סיפור אמיתי ומעלה מספר שאלות מעניינות, גם אם בצורה קצת פשטנית, כמו האם המערכת המשפטית בספרד משוחדת והאם פרקטיקת החקירה נאותה. וכמו בכל סרט או סדרה שבמרכזם פשע נגד ילדים, הנושא הרחב ביותר לדיון אינו הרצח עצמו אלא השאלות שעולות ממנו
החלטת הערוצים 11, 12 ו-13 לשדר את טקס המשואות הייתה החלטה רעה מיסודה. אמש הובהר כי לא מדובר בכלבי השמירה של הדמוקרטיה אלא במשרתי שלטון לכל דבר. הם ידעו בדיוק מה המשמעות של ההחלטה להעביר את השידור המהונדס והפחדני הזה - ובכל זאת בחרו בה
"הדברים שהלכו לאיבוד", הדרמה הראשונה לעבד את אירועי השבת השחורה, מציגה נערה ונער ממשפחות שכולות שלא מוצאים את עצמם בטקס יום הזיכרון של בית הספר, ומחליטים למרוד בו. המסר החשוב שלה רלוונטי גם, ואולי בעיקר, למבוגרים
יש לא מעט חסרונות לסדרה "גבר במלואו", אבל היא כיפית ומעניקה מנה גדושה של אסקפיזם, עם צוות שחקנים מצוין בראשות ג'ף דניאלס. אלא שאז היא מסתבכת עם עצמה ומגיעה לסיום מבולבל שמבזבז את כל הפוטנציאל
בזמן שריאל מדריד פירקה את באיירן מינכן, פירק גיא לרר את יאיר שרקי ואברי גלעד - אז איך קרה שמי ששיקף את הבעיה הגדולה של שידורי האקטואליה הוא דווקא שלום אסייג?
הדוקו שמציג את מעלליו של קווין ספייסי אמור להיות מסמך הופך קרביים: גברים שספייסי הטריד יושבים בפנים גלויות מול המצלמה ומבהירים - זיכויו של ספייסי לא בהכרח מצביע על חפותו. כמסמך עיתונאי "קווין ספייסי נחשף" עושה את העבודה. היא פשוט לא עושה אותה טוב במיוחד
יש לא מעט עיתונאים שעושים עבודה מדהימה במהלך המלחמה הזאת. במצב שבו הוותיקים נופלים מהרגליים, לא מעט עיתונאים צעירים מקבלים באופן טבעי את ההזדמנות להתקדם אל קרבת הבמה. אף אחד לא עשה את זה בחודשים האחרונים יותר טוב מעדי זריפי, וזה מעולה כי מדובר במקצוענית
קשה שלא להמליץ על הסדרה האיטלקית, שמספרת בצורה מבריקה את אחת מהיצירות היהודיות החשובות שנכתבו אי פעם - לצד מגילת רות, "המשפט" של קפקא ו"הכבש ה-16" של גפן - ואולי דווקא בגלל זה אי אפשר שלא לסייג ופשוט להמליץ על קריאת הספר במקום, בטח למי שטרם נחשף אליו
המעבר החדשותי מנוהל שבת למוצאיה, מתאפיין לרוב במעבר מטון שמתנגד לראש הממשלה לחדשות בניחוח ימין לייט, אבל אמש קרה דבר מוזר: הכתב המדיני של חדשות 12 החליט בשידור חי שנמאס לו
"שוגר", דרמת הפשע בכיכובו של קולין פארל, הציגה רגע WTF עם טוויסט שאינו רק עלילתי אלא סוגתי. בסדרה שיצאה מגדרה כדי להבהיר לנו באיזה ז'אנר היא פועלת, הטוויסט הזה גם חותר תחת מה שבא לפניו, גם מגוחך עד דמעות, וגם - וזו כנראה האירוניה הגדולה - לא מספיק מעניין
הז'קט של יונית לוי היה הצהרה אנושית בשידור חי, גיא פלג הבין מיד את הכזב בדיווח על אזרח שתקף את שיירת ראש הממשלה, והסרט של קושמרו היה בסדר גמור - עד שמשהו צורם מאוד נאמר. ארבע הערות על דברים שקרו אתמול במהדורות חדשות 12
עד שצפיתי בשתי הדקות של עמית סגל בפרויקט יום העצמאות של קשת 12, סברתי ששנינו אוחזים באותו הדגל והמחלוקת העיקרית בינינו היא מעל איזו גבעה להניף אותו, אבל אז הגיע הגדי
ההצלחה הפנומנלית של "אייל קטן" היא הפתעה מוחלטת, ראשית בגלל מה שאין בה: אין כוכבים, אין אקשן מפמפם-ורידים, היא לא סקסית והיא בפירוש לא צפייה מהנה. להפך. יש שם כמה סצנות שאני מתחרט שראיתי. אז מה גרם לכל העולם המערבי להידבק דווקא לסדרה הזאת של נטפליקס?
המשבצת החלשה של ימי חול המועד הפכה לחצי שעה מרתקת כשחתן פרס ישראל והאב השכול אייל וולדמן הגיע לתוכנית "אינטימי" עם רפי רשף, וחשפה הלך רוח של מחנה חשוב בציבוריות הישראלית
"רוח צפונית" (HOT) סובלת מתסמונת הבופה המפורסמת - סדרה ששואפת להציע הכל לכולם אבל עושה את זה בצורה כל כך מגושמת עד שלצופים לא בא לקחת כלום. כבר בפרק הראשון יש חיסולים, בגידות וקליף האנגר רציני אבל אפס הצלחה ליצור חיבור רגשי למי מהדמויות
"הבוגדים" עובדת כל כך טוב כי היא משכילה להגדיל את החלק הכי מעניין בכל תחרות ריאליטי - האסטרטגיה. בכל פרק הצופים זוכים לראות שתי הדחות: הראשונה היא ההחלטה של הבוגדים את מי מחבריהם "לרצוח", והשנייה היא ההדחה הגדולה שבה כל המשתתפים מנסים לנחש מי הבוגד
כמו סדרות גדולות באמת, "שוגון", הדרמה ההיסטורית המפוארת של רשת FX, החביאה את התשובה לשאלה הגדולה ביותר שלה כבר בתחילתה, אבל הצליחה לשטות ולהתל בצופיה כמו יושי טורנגה עצמו
פרשן חדשות 12 עמית סגל ניסה להחמיא ב"פגוש את העיתונות" בכל דרך אפשרית לתגובה הרפה באיראן, אבל אז הגיע הריאיון במהדורת השבת שלא השאיר אף עין יבשה וריסק את הגאווה הלאומית על קרקע המציאות
הבעיה עם חטיפות מטוסים במציאות היא הקלות שבה הן מאבדות כיוון ומשתבשות. באופן מפתיע, זו גם החולשה הגדולה של "החטיפה של טיסה 601". למרות התחלה מצוינת, בשלב מסוים הסדרה של נטפליקס תופסת כיוון אחר - פחות טוב, פחות נהיר ופחות מעניין
הסדרה של חנן סביון וגיא עמיר מגוללת את העלילות המופרעות של שני אוהדים בישראל ובפולין סביב מוקדמות ליגת האלופות. מה שנראה כקומדיית פשע חביבה אך סטנדרטית, מתגלה בהמשך כסדרה קודרת על הפחד ממוות, עם ניסיון מקורי לעסוק בזכרון השואה. הביקורת כוללת ספוילרים
"מרי וג'ורג'", הדרמה התקופתית החדשה שעלתה בהוט וביס, מגוללת את דרכה ההיסטורית מלאת התככים והמין של אם ובנה אל לב חצר המלוכה הבריטית. ג'וליאן מור בתפקיד הראשי מציגה אישה מניפולטיבית שמסרסרת בבנה כדי להגיע למעמד ושררה, וסוחפת את הצופים לתוך שעות של אסקפיזם
לאוהד חמו היה אמש את המסגור הראוי לשני סרטונים שהיו צריכים לזעזע כל צופה חדשות בישראל, חבל רק שהעורכים שלו שכחו את האמרה לפיה תמונה אחת שווה אלף מילים והעדיפו לקדם נושאים אחרים, על פני וידאו שהיה זמין גם למתחרים. וגם: האיומים של דבורי שהרגיזו את קושמרו
מסתבר שהעייפות הלאומית הורגשה היטב גם בחדר הכותבים של "ארץ" והתוכנית אמש הייתה החלשה ביותר שלה מתחילת העונה
הסיפור של "אייל קטן" על קומיקאי כושל המתמודד עם מעריצה אובססיבית, היה יכול לעבוד גם בתור מותחן מלחיץ בשלושה-ארבעה פרקים. אבל הסדרה של נטפליקס עושה משהו גדול הרבה יותר, שהופך אותה מסדרה מפחידה וזהו ליצירה מורכבת, קשה לצפייה, מרתקת ולרגעים מפעימה באמת
החששות מפני הספיישל הארוך במיוחד (באורך של ארבעה פרקים רגילים) של סדרת האנימציה האהובה התבדו. "השלט" הוא אחד מהרגעים הטלוויזיוניים העמוקים, המורכבים והחכמים שהיו על המסך שלנו השנה. וכן, גם ילדים עדיין יכולים ליהנות ממנו, למרות שלא בטוח שהם באמת קהל היעד
יצירות פוסט-אפוקליפטיות כבר נחרשו בכל דרך אפשרית, או כך לפחות חשבנו. "פולאאוט" אולי לא ממציאה את הז'אנר מחדש, אבל מצליחה להפוך אותו למרענן וממכר בזכות דמויות ראשיות נפלאות, כתיבה חכמה ומסקרנת ובניית עולם מבריקה