הון ושלטון, אוויטה פרון

באופן מקרי לחלוטין, מיד עם ירידתה של התוכנית "ארץ נהדרת 2", עלתה אמש (יום א') למסכים התוכנית "ג'ודי בדרכים". נהדרת ירדה מהמסך, אך ג'ודי נשארה. גם כן סוג של נהדרת. "ארץ נהדרת 2" המוצלחת ביותר, מכל בחינה שהיא, הודתה בראיונות החג, שנכשלה במלחמתה בתופעת ה"עוזי כהן" והבבונים של מרכז הליכוד. לרגע היה נדמה, שלכל הפחות היא ניצחה במלחמתה בתופעת הג'ודי. "נו לאק", ככל הנראה. עלייתה של התוכנית החדשה, נעשתה גם לאחר שהתפרסמו תוצאות המכרז של ערוץ 2 – מעניין האם התוכנית ומגישתה הוצגו כחלק מהאג'נדה של רשת.

כצפוי, התוכנית עצמה הייתה משמימה. מה ניתן לצפות מתוכנית, המתיימרת לערוך ששה תחקירים בשבוע? התחקירים הספיקו בקושי לפתיחה עבור "סמולטוק", שהיה ללא המשך וללא מטרה. פרט לכמה דאחקות בסבבה, לא היה שם דבר. ג'ודי שתקה לרוב (תכונה מקורית למראיין, אולי בהשפעת "ארץ נהדרת"). מתברר שג'ודי קבלה יעוץ טוב - בניגוד לדרכה בקודש, היא שתקה גם בכל התקופה בה הוצגה דמותה הנלעגת ע"י אורנה בנאי. בראיון בעיתון מעריב, מלפני כמה שבועות, נשאלה ג'ודי על דמותה ב"ארץ נהדרת", וכך ענתה: "ג'ודי של בנאי נהדרת, מצחיקה, אולי קצת דומה, אבל זו לא ג'ודי האמיתית". אותם דברים ממש נאמרו גם בראיון בוויינט. ג'ודי האמיתית, כמובן, הרבה יותר מגוחכת.

אמש בתוכניתה הפגינה עניינים כרגיל, מבחינתה "ארץ נהדרת" זו הצגת ילדים פופולארית, ממש כמו "טיף וטף" של חברתה אורנה דץ או "טרזן וג'ין" של חברתה יעל בר זוהר. בתחפושתה הרגילה של פומיקי במצוקה, עלתה לשידור, קשקשה כמה ראיונות נבובים, מזוינת בשאלות מטופשות: "עפר מה אתה חושב על היציאה מהארון של אסי עזר?"; "יעל (יב"ז) את יכולה לדבר עכשיו חופשי רק אני ואת פה". כמו התוכנית כך גם סגנונה האישי, גובל בהעלבת הקהל, היא לא רואה אף אחד ממטר. פעמיים בשבוע, השם ירחם.

ברור שלא מדובר בעיתונאות במיטבה, וגם לא בפורמט החדש והמנצח שהגתה. היא אומנם משעשעת בתור ליצן חצר, אך היא אינה רואה זאת. כל בר דעת יבחין שאין לה את הכישורים המינימליים לעשות טלוויזיה מכל סוג שהוא. למה בכל זאת היא מקבלת תוכנית בערוץ 2 זה ברור, השאלה היא למה היא עושה את זה לעצמה ולנו. גם "גוד טיים" זה לא. ג'ודי ניר מוזס שלום פשוט רוצה צו?מי, ברמת האובססיה. כמו כולנו, אבל בהבדל משמעותי: אנחנו נפנה לקרובינו ואהובנו, אנשי בידור יפנו לקהל המעריצים, וג'ודי, כבעלת אמצעי הון שלטון ותקשורת, פונה לכל אזרחי ישראל.

והאמת, מגיע לה ולנו תוכנית ראיונות בדרכים. אם פיני גרשון הופך לרועה רוחני של עם ישראל ומטיף ל"ואהבת לרעך כמוך", כמו רבי עקיבא בזמנו, ואם הנשיא "מושקו" קופץ על המאמן, ואם השרה לבנת קופצת ליוון ולפודיום, ואם פנינה רוזנבלום בקרוב תהיה מחוקקת, ותצטרף לגלריה של מחוקקים ומחוקקות בדמותה, אז נראה שהתוכנית של ג'ודי, זה אולי הרע במיעוטו.

נהוג להשתלח במבקרי התרבות הצעירים של השבועונים ושל פורטלי האינטרנט בשל חוסר ניסיון, חוסר אתיקה ורדידות תרבותית. אולם, האם יש סיכוי שנקרא ביקורת נוקבת ואמיתית של ה"תותח" מידיעות אחרונות, רענן שקד, על התוכנית של ג'ודי, או שהוא ידחה אותה לתוכנית הסיום כפי שעשה עם חברו למערכת, יאיר לפיד? האם הגברת הזקנה והנשכנית, סילבי קשת, תתייחס לג'ודי התופעה והתוכנית? ניתן להבין את המבקרים של "ידיעות" שאינם מקיימים את סיסמתו של אורי אבנרי "ללא מורא, ללא משוא פנים", שהרי, אם ג'ודי דואגת לפטר מזכיר בשגרירות ארה"ב שאינה שלה, מה ייעשה לכתבים בכירים בעיתון שכן שלה? אם התוכנית של ג'ודי תזכה להצלחה ולרייטינג גבוה, אין מנוס מלהכיר בכך שבישראל של 2005, יש שני זרמים תרבותיים (לפחות), שלעולם לא נגשר ביניהן.