משלי שועלים

החינוך האנגלי הנוקשה, כפי שמצטייר מבעד עשרות סיפורים וספרי הילדים שקראתי בצעירותי, הוא בין הסיבות הבודדות לתובנה שלי כי עדיף לגדול בפרבר באזור השרון מאשר באנגליה. שם אמנם מגלים ארצות קסומות מאחורי ארון הבגדים, עוזרים לסקוטלנד יארד לפתור תעלומות, מדברים עם חיות, מצילים את המלכה וזה עוד לפני מנחת התה של חמש אחר הצהריים וכריכי המלפפונים (הו, כריכי המלפפונים). אבל לפחות בממלכתי ב' ברעננה לא הלקו אף אחד עם סרגל, או סגרו אותו בחדר המטאטאים. מצד שני, עבר עגום וזיכרונות לא נעימים מתקופת בית הספר הם גם זרזים משמעותיים בדרך לאסקפיזם, מיסודות ספרות ההרפתקה והפנטזיה, וגם והמאפיין הבולט בספרות הילדים הבריטית לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה.

רואלד דאל עבר בילדותו בין כמה מוסדות חינוך באנגליה ובוולש ולא זכר את הימים ההם בחיבה יתרה. אדרבא, בספרו "ילד" (1984), אוטוביוגרפיה של ילדותו, הוא מספר על בדידות, אלימות וניכור מתמשך מצד ילדים אחרים ובעיקר מצד סגל המורים והמנהלים. "הורים ומורים הם האויבים. המבוגר הוא אויב הילד משום הציביליזציה האיומה של החייתיות שלו". הסלידה של דאל למורות, הביאה אותו בהמשך לכתוב סיפורים נהדרים על מלחמות וניצחונות של ילדים מול מבוגרים מפלצתיים, והיא גם זו שעומדת מאחורי ההבחנה העיקרית בינו ובין סופרים אחרים - היכולת לזכור באמת איך זה להיות צעיר; "אם רוצים לדעת מה המשמעות של להיות ילד", אמר, "צריך לרדת על ארבע ולהסתובב כך במשך שבוע, כשמסביבך ענקים שאומרים לך כל הזמן מה לעשות ומה לא לעשות".

מקובל להתייחס לסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 כאלה תור הזהב בעולם ספרות הילדים. בשנים אלו פורסמו הקלאסיקות הגדולות בתחום וניתן לזהות את הדומיננטיות האנגלית לעומת זו האמריקאית; ביניהן "אליס בארץ הפלאות" (1865) ו"מבעד למראה" (1871) של לואיס קרול, "ספר הג'ונגל" (1894) של ר. קיפלינג, "הקוסם מארץ עוץ" (1900) של ל. פרנק באום, סיפורי "פיטר ראביט" (1902) של ביאטריקס פוטר, סיפורי "המלך ארתור ואבירי השולחן העגול" (1902-1903) של הווארד פייל, "פיטר פן" (1904) של ג'.אם בארי ו"הרוח בערבי הנחל" (1908) של קנת' גראהם. זה האחרון, הניח את היסודות החשובים למוטיב אזור הכפר האנגלי, לא רק כמתנה את תוואי הנוף, אלא כמאפיין סגנון חיים. ודאי אל מול האנגליות כפי שמתקבלת מסיפורים שעלילתם מתרחשת בסביבות אורבניות (כמו אצל דיקנס, או לפרקים ארתור קונן דויל).

סיפורי "פו הדוב" (1926) ו"הבית בקרן פו" (1928) של א. א. מילן לא היו נכתבים לולא השפעתו של גראהם באופן בו השתמש בתכונות אנושיות המיוחסות לחיות והמשילן לכדי סיפורים מלאים תבונה ורגישות. סיפוריו של רואלד דאל, לבטח אחד מסופרי הילדים האהובים והפופולריים ביותר, הושפעו רבות משני האלמנטים הנ"ל. מחד, ילדות קשה בין בתי ספר ופנימיות, כעס וטינה למבוגרים בעלי שררה ודרכו לנקום בעולם ה"גדולים" דרך סיפורים שלא בחלו בדרכים ציוריות לעשות זאת (שני ספרי "צ'ארלי", "המכשפות", "העי"ג" ו"מטילדה" כדוגמאות מייצגות). מאידך, אזור הכפר בו גר רוב חייו כאדם בוגר וממנו שאב השראה וביטחון. "דני, אלוף העולם" ו"מר שועל המהולל" הם הבולטים בקבוצה זו.

דאל נולד ב-1916 להורים ממוצא נורווגי. הוא התייתם מאביו בגיל 4 ומאחת מאחיותיו בשנה שלפני, אבל אימו החליטה שלא לחזור לנורווגיה ושילדיה יזכו לחינוך אנגלי, אותו החשיבה לטוב בעולם. כאמור, את שנות בית הספר שלו זכר דאל לרעה, במיוחד את אלו שבילה ברפטון, דרבישייר. השגרה המדכאת בפנימייה האפרורית הזו, הופרעה לטובה מידי פעם על ידי עובדי מפעל השוקולד קאדברי בסביבה. אלה היו מביאים לתלמידים קופסאות שוקולד בטעמים חדשים ובודקים את תגובתם. דאל הצעיר היה מפנטז על טעמים ופיתוחים אישיים בתחום השוקולד, ועל התשבחות שיקבל ממנהל המפעל כשיציגן לפניו. חלומות שיהפכו אחרי שנים לספרו המצליח ביותר.

אחרי הלימודים, תקופת מסעות ועבודה, ובפרוץ מלחמת העולם השנייה, הצטרף דאל לכוחות הצבא האנגלי. לדאל הייתה קריירה מרשימה ובעלת הישגים בצבא אך נאלץ לפרוש ממנה אחרי פציעה חמורה. לאחר שיקומו, ובעידוד ידידו הסופר סי.אס. פורסטר ("מלכה אפריקאית"), החל לכתוב. פרסומו הראשון היה טקסט עבור הסאטרדיי איבנינג פוסט, ועסק במלחמה. לאחריו בילה כ-13 שנה בכתיבה של סיפורים קצרים, תסריטים וספרים למבוגרים. סגנונו המתגבש הכיל תמיד מידה הגונה של מורבידיות, חוש הומור וציניות.

רק אחרי שהפך לאב והחל לספר לבנותיו סיפורים לפני השינה, התחיל דאל לכתוב גם לילדים. ב-61' פרסם את "ג'יימס והאפרסק הענקי" ושלוש שנים אחרי את "צ'ארלי בממלכת השוקולד". הספר האהוב, שגם עובד (פעמיים) לקולנוע, זכה לביקורות מהללות כמו גם להצלחה כלכלית. הוא תורגם ליותר מ-30 שפות ונחשב כמובן לקלאסיקה בכל אספקט.

הסיפורים של דאל, בשני הספרים הללו ובאלה שיצאו אחריהם, לרבות "מר שועל המהולל" (1970), הם תמיד בעלי עלילה מפתיעה ושזורה בה מה ש"לא היה אמור לקרות" קורה ועוד איך. הדרך בה הוא מחצין סיטואציות שהילד הקורא יכול רק לחלום עליהן - בהן אכזריות וחוצפה לצד מקאבריות ציורית וקומית הן עניין של מה בכך - היא זו שהפכה אותו לאהוב במיוחד על ילדים כשם שסבל מהאשמות בהסתה ל"חינוך רע" מצד מבקרים מבוגרים.

הסוד, הוא אומר, טמון בהקצנה. הדמויות שלו מעניינות משום ההגזמה של התכונות הרעות או הטובות שלהן. כשדמות טובה, היא הכי טובה שיש, וכשאחת מכוערת - אז היא איומה ממש, וכשאחת רעה - אז היא מרושעת מהיסוד. שלושת החוואים שממררים את חייו של מר שועל, משום שהוא גונב מהם תוצרת על בסיס קבוע, הם בדיוק כאלה; בוגי, בונצי ובוני (שמותיהם המתורגמים מבוגי, באוונס ובין) היו "שמן, רזה ופצפוני. שלושתם רשעים, ממש פושעים, וכולם כה שפלים רק במראה הם שונים" (פזמון מתוך הספר).

מר שועל בעצמו, כל כך מוצלח עד שאפשר לחשוב שהוא גיבור-על, פנטסטי, ומובן שהוא בהחלט כזה. על פניו, מעשיו של מר שועל פסולים בעיניי החברה המערבית. הוא גנב ערמומי וחכם. חכם בהרבה משלושת החוואים המושחתים. אבל מר שועל של דאל, הוא גנב "טוב". משום שהוא גונב על מנת להאכיל את משפחתו ולא מתוך יצר חמדני פר סה. להפך, החוואים הם בעלי התכונות הרעות - קמצנים, כעורים וגרגרנים. החוואים של דאל הם בעלי הממון והשררה שאינם קשובים לצרכים של הטבע (משל על דורסנות הקפיטליזם? כנראה שכן), ולכן מר שועל בזכות היותו כה פנטסטי מוצא איך להתנקם בהם.

במיתולוגיות רבות ושונות השועל הוא סמל לערמומיות וחמקמקות. הוא נבל, אבל נבל שקל לחבב, ובגלל שהוא חכם הוא יודע איך לצאת מהצרות באלגנטיות. לא במקרה בחרו באולפני דיסני להשתמש בשועל לתפקיד רובין הוד רב הגנבים, כשעיבדו את סיפורו לסרט מצויר. בהתאמה אפשר להבין את הבחירה של ווס אנדרסון בג'ורג' קלוני לדבב את מר שועל בעיבוד הקולנועי. מאחורי קלוני שלושה סרטי עוקץ בהם שיחק את דני אושן, מאסטר-גנב מלא כריזמה ושארם, שגם מנהיג חבורה משל עצמו בדרך לג'וב המושלם.

זוהי לא הפעם הראשונה שאנדרסון נוגע באנימציה. ב"עמוק במים" (2004) הוא שיתף פעולה עם גאון האנימציה הנרי סליק, במאי "הסיוט שלפני חג המולד", "קורליין" (המבוסס על ספרו של ניל גיימן) ו"ג'ימס והאפרסק הענקי" לפי ספרו של דאל. סליק גם היה מעורב בתחילת העבודה על מר שועל, אבל פרש לטובת "קורליין".

העושר הצורני, ההומור, הדמויות הססגוניות וכל שאר האלמנטים שעושים את סיפוריו של דאל לכל כך מוצלחים, הם גם מה שהביא יוצרים שונים לעבדם לקולנוע. "צ'ארלי והשוקולדה" זכה כאמור פעמיים בכבוד; ב-1971 עם ג'ין ווילדר בתפקיד ווילי וונקה וב-2005 עם ג'וני דאפ בסרט של טים ברטון. זה אולי ענין דורי, אבל למרות הקובלנות שיש לי על ברטון בשנים האחרונות, העיבוד שלו לדאל הוא לא פחות ממבריק. גם "מטילדה" ו"המכשפות" קיבלו טיפולים מוצלחים. הראשון על ידי דני דה-ויטו ב-1996 והשני ב-1990, עם אנג'ליקה יוסטון בתפקיד המכשפה. האחרון השתמש בשירותי הסטודיו של ג'ים הנסון יוצר "החבובות".

סרטי אנימציה לפי ספרים של דאל כוללים את "ג'יימס והאפרסק" הנהדר של סליק ועיבוד טלוויזיוני ל"העי"ג". מלבד סרטי הילדים הללו, דאל גם כתב את התסריט ל"אתה חי רק פעמיים" בסדרת ג'יימס בונד, וגם את התסריט ל"צ'יטי צ'יטי בנג בנג", המבוסס על ספרו של איאן פלמינג, יוצרו המקורי של בונד.

כפי שפורסם זה מכבר באתר, סרטו של אנדרסון לא יזכה להפצה מסודרת בישראל. אריה ברק, דובר FOX בישראל מסר לוואלה! תרבות שמדובר בהחלטה מערכתית של האולפנים בחו"ל. החלטה מבאסת לכל הדעות אבל איך לומר, קטונו מלהבין. לשמחת אוהבי דאל ושוחרי האנימציה שם בחוץ (או לפחות אילו שמתגוררים באזור המרכז), סינמטק חולון עורך ביום ה' הקרוב הקרנה בודדת של "מר שועל המהולל", באנגלית ועם תרגום. למי שדואג, נשארו עוד כמה כרטיסים.

"מר שועל המהולל" בתרגום לעברית של בינה אופק, מסדרת מרגנית של זמורה-ביתן. ספרי דאל אחרים ב"מרגנית" - "ג'ימס והאפרסק הענקי", "צ'ארלי והשוקולדה", "צ'ארלי ומעופפלית הזכוכית", "מטילדה", "העי"ג", "דני אלוף העולם" ו"המכשפות".