לב אמריקאי

אפתח בהתנצלות לסיימון. הטלתי דופי בבחירת השיר "הללויה" של לאונרד כהן עבור לי דווייז (הפייבוריט שלו?), אבל יכול מאוד להיות שזה הביצוע שניצח את התחרות. שבוע החזרה הביתה של שלושת הפיינליסטים הסתיים באמירת שלום מרגשת וראויה לקייסי ג'יימס (הו, כמה מפתיע!), והנה אמריקה נשארה עם שני הגמריסטים שלה, לי דווייז וקריסטל באוורסוקס, אותם היא סימנה כבר מזמן.

קייסי אמנם כבר לא יהיה עמנו עוד, אבל מגיעה לו פסקת פרידה קולית, בדיוק כמוהו. כי קייסי היה המאגניב והצנוע שבחבורה. הוא היה מופתע ואסיר תודה על שבכלל הגיע כל כך רחוק בתחרות. כשהוא שר את "בנות", איתו הוא סגר את הפרידה מהתוכנית, הוא התהלך בקהל, חיבק את מעריצותיו ולקח ילדה קטנה ומרוגשת ושר לה את השיר. מישהו פה קיבל הדרכה אישית? אבל לפני שקייסי זמר לא רע, הוא גיטריסט מחונן. אולי הטוב שידעה "אמריקן איידול". גם בלונדיני (בבקשה, תחזור ללוק הטבעי שלך!), גם חתיך וגם לא מתבכיין. מי צריך יותר מזה?

מבחינתי הביצוע של קריסטל "Maybe I'm Amazed" של פול מקרטני, השיר שאלן בחרה עבורה בתבונה, היה הטוב והמדויק ביותר. מאיפה הבחורה הזאת מוציאה את הקולות האלה? שלא לדבר על זה שמדובר בשיר לא פחות ממדהים. אלא שאת התהילה קטף דווקא לי, לדעתי בגלל הסגנון הפומפוזי, בעוד קריסטל נצמדה למקור, אבל קריסטל נתנה את ההופעה המרשימה באמת.

אני לא יכולה לכתוב פעמיים על הביצוע של לי ל"הללויה" בלי להרחיב. יש מצב שלי זכה בתואר אמריקן איידול עם הביצוע שלו, וזה הדבר הטוב שאני יכולה להגיד על ההופעה שלו. לי יישם את כל מה שביקשו ממנו השופטים כל העונה - לצאת משריון הביישנות, להתחבר לשיר, להסתכל לקהל בעיניים, להתרגש ולרגש. הקהל והשופטים תגמלו אותו. יאללה, בכיף שיהיה לו.

טוב, עם הדברים שנכתבו לעיל, יהיה מוגזם לקרוא לביצוע של לי ל"הללויה" "רע", אבל סליחה, אני לא שותפה ללי-קוק. לא אהבתי את הסגנון הפומפוזי, גדול מהחיים, איצטדיוניסטי שלי הצמיד לשיר. נכון שגם במקור השיר מגיע לקליימקס, אבל בואו לא ניסחף, רק זיקוקים היו חסרים שם. אני מצטערת, אבל אני לא מאמינה שלי עומד מאחורי הביצוע הזה. לדעתי הוא ידע שלזה סיימון מצפה, והוא נתן לו מה שהוא רצה. אבל נאמר זאת שוב: יאללה, בכיף שיהיה לו.

ועוד משפט על קייסי. שנאתי את הבחירה של קארה ורנדי עבורו. "Daughters" של ג'ון מאייר הוא שיר משעמם וחסר קליימקס, שלא בנוי לרגש בתוכנית הצמאה לריגושים. קייסי נתקע עם שיר שאיש לא יזכור, וחבל, כי שני המתמודדים האחרים קיבלו שירים עם פוטנציאל ממשי. אולי שיחת תיאום בין השופטים היתה פותרת את העניין.

גם לג'סטין ביבר מגיעה שורה. ג'סטין הקטן עם קול המלאך ומיליון דולר לחיוך נתן שואו מתבקש. כרגיל הוא שר בפאתוס על דברים שהוא לא מבין, הביט למצלמה כמו מקצוען וחייך במידה הנכונה, כיאה לשיר האידיוטי שהוא שר. הרי השירים שלו הם קופי פייסט של עצמם, אז לא באמת משנה איך קוראים להם. חשבתי שאני הוזה, אבל היו בקהל בנות שגילן מכפלה של גילו של הנער תכול העיניים, שזימרו את השיר בעל פה ובכוונה אמיתית. האמת? זה מרגיז.

סיימון התארח בשבוע שעבר אצל אופרה ווינפרי והסביר את העובדה שהוא עוזב את "אמריקן איידול" מכיוון שהוא משועמם. משועמם עד כדי כך שהקהל ממש יכול לראות את זה עליו, וכבר לא נעים לו. אז סיימון, לא באנו לפה כדי ליהנות, כלומר הכל עניין של תזמון, והתזמון שלך לשפוך את הלב הוא חרא. שבוע לפני הגמר אתה מספר לאומה שאתה כבר לא יכול לזייף ולהסתיר את העובדה שמשעמם לך? איך זה תורם למתמודדים? אני באמת מאמינה שיש בו משהו, בסיימון, לא רק ציני אלא רע ומרושע. אבל גם לו מגיע איזה 'יאללה, בכיף שיהיה לו' ב-"X-Factor". נראה איך שם הוא לא ישתעמם.

אני רק יכולה לדמיין לעצמי את שלושת המתמודדים האנונימיים עד לפני כשלושה חודשים מגיעים בלימוזינה לעיר הולדתם וזוכים לכבוד מלכים. הם ודאי היו משוכנעים שמדובר בחלום הכי משובח שהם חלמו מעודם. ביוטיוב אתם יכולים לצפות בקטעים שלא שודרו בתוכנית עצמה. בסרטונים אלה, שהקהל צילם בטלפונים סלולרים, לי ממש ממרר בבכי מרוב התרגשות. אני יכולה להזדהות איתו.