נקמת הפוסטמות

בדי.וי.די של "לא רק בלונדינית" הראשון יש את אחת התוספות הכי מגניבות שנתקלתי בהן אי פעם - סרטון קצר שעוסק בעיצוב השיער בסרט. מסבירים שם על הקשת הרחבה של סוגי השיער הצהבהב (שמתחילה איפשהו ב"טריילר טראש בלונד"), מספרים איך לפני כל סצינה היו גוזרים דגימה מהשיער של ריס ויתרספון ומאכסנים בהקפאה למקרה ויצטרכו לשחזר את הגוון בעתיד, וגם על יום צילומים שהופסק באמצע כי השיער של ויתרספון נפל מרוב מאמץ, והיה חייב לנוח. עזבו את "לתפוס את הפרידמנים" - לזה אני קוראת דוקומנט.

ובעיני זה בדיוק גם מה שיפה בשני הסרטים. ההתעסקות הגאה והמתריסה במה שנקרא "שטויות של בנות" (הידעתם שהמעצב ג'ימי צ'ו הכין 63 זוגות נעליים במיוחד בשביל הסרט?), וההתעקשות על שמירת הבחורתיות בעולם שמנסה לדכא אותה, מעבירות מסר שהוא מאוד לרוחי. כמו בסרטי "המלאכיות של צ'רלי", גם כאן הרעיון הוא שנשים יכולות לעשות הכל כולל הכל, ואם מתחשק, הן גם יעשו את זה בדרך חזרה מהקוסמטיקאית.

ההברקה הגדולה של הסרט הראשון, ש-2 מתקשה להדביק, היתה חילוף התפקידים. כולנו מכירים את הסרטים בהם מגיע ילד מסכן לבית ספר חדש, מלא כולו מעודדות מרושעות ומטופחות, ולומד לאורך העלילה שהכי חשוב להיות אתה עצמך, ולא משנה מה המזויפות האלו חושבות, הן בעצם בכלל לא מאושרות. ב"לא רק בלונדינית" הגיעה אל וודס להארוורד, שם כולם אפלוליים ואפרוריים, והמאבק שלה הוא דווקא לשימור האיפור והמניירות אל מול חבריה העוינים לכיתה, שבכל סרט אחר כבר היו מושפטים להכין במקומה עבודות סמינריוניות. ב-2 לא מחדשים לנו הרבה מהבחינה הזו, ואנחנו לא ממש מקבלים רעיונות חתרניים, כמו שאנחנו מקבלים כל מיני חברי קונגרס שמשתטים בצורה לא כל כך מצחיקה.

"אף פעם אל תזלזל בבוגרת משפטים מהארוורד עם מניקור צרפתי", ממליצים לנו בתחילת הסרט, ואכן נראה שיש משהו בשילוב הזה של הישגים אקדמיים-קרייריסטיים והישגים קוסמטיים. אחרי הכל, משפט כמו "תמיד כיבדתי ג'ינג'יות. כמוני, הן קבוצת שיער הנמצאת במיעוט" לא גדל על העצים. הבדיחות החד-שורתיות הן צידו החזק של הסרט, ומצליחות לכפר על הקרטוע העלילתי ואיבוד הפוקוס מהם הוא סובל.

בדרך להשגת מטרותיה משתפת אל פעולה עם סנטור מפוקפק התומך במדיניות האקדח לכל ילד, מה שקצת מוזר בהתחשב בכך שהיא מנסה לקדם חוק הומאני להגנת בעלי חיים. אל תבינו לא נכון, אני מודעת לכך שאל ובני ביתה הצביעו לבוש בבחירות האחרונות, אבל מעניין לשים לב לתהליך המתרחש מול עינינו, בו נוטשות הקומדיות האמריקאיות את הדמוקרטים ומתחילות להתחנף לרפובליקנים (ע"ע "יפה במנהטן").

בסיכומו של עניין "לא רק בלונדינית 2" הוא סרט מאוד חמוד וכיפי. הוא אמנם לא עומד בציפיות הגבוהות של חובבי המקור, אבל הוא בהחלט שווה וחינני, ולו רק בשביל ההופעה המצוינת של ריס ויתרספון.