ישראל מחכה

אישה עטוית שחורים נכנסת לחדר ריק, אשר בפינתו יושב מצונף גבר נמוך קומה, שחום עור, גופו רזה וזווית פיו מעוגלת כלפי מעלה בחיוך קטן של ניצחון. הוא קם לכבודה ומתקדם לעברה, בעוד היא, עם כל צעד, מסירה פריט לבוש אחר ממנה. ראשית היא מורידה את כיסוי הראש, המאפשר לראות את פניה הכעורות; אחר, היא חולצת את נעלי העקב שלה ונותרת בגרבונים שקופים, המחוברים לתחתוניה בקרסים מיושנים – מתנה שקיבלה מאמה בברית המועצות - אותם היא מקלפת מעצמה באיטיות. מבעד לשמלתה השומרת על צנעתה - ארוגה מבד דקיק במיוחד - היא מוציאה זוג תחתוני תחרה שחורים. היא מניחה אותם מתחת לאפו של אישה, נותנת לו להריח אותם ומבקשת ממנו להפשיל את שולי שמלתה ולהושיט את ידו במגע קל בין רגליה. אצבעותיו, שניגשות למשימה בחשש בתולי, חשות בלחות שמנונית זרה ומסקרנת, כזו שטרם הצליח לגעת בה קודם לכן. גם לא אצל יפת התלתלים, שהבטיחה שתיתן לאצבעותיו לנוע על חמוקיה. בעוד ידה הימנית מלווה את תנועותיו ומכתיבה להן קצב סיבובי, איטי ורך, שהופך את הלחות לרטיבות של ממש, נוגעת ידה השניה קלות בקצה אשכיו ומלטפת בעדינות עם קצות ציפורניה את פי הטבעת שלו. תוך אנקת עונג בלתי מוסברת הוא נרתע בתחילה, אולם בעקבות התחושה הנעימה המתפזרת בגופו הוא גומר בלבו לא להדוף את ידה, ומתמסר לה.

מה קורה מכאן? תנו לדמיון וכפתור הטוקבק שלכם להשלים את המלאכה.