יומיים לפני הפצת "בלתי נשכחים 2" בישראל, הגענו לשלב חצי הגמר בטורניר גיבור האקשן הגדול בכל הזמנים. אלפי הגולשים שהשתתפו בשלב הקודם הכריעו כי ברוס וויליס, סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר וז'אן קלוד ואן דאם יעפילו למשוכה הלפני-אחרונה, ועשו זאת באופן נחרץ מכפי שאפשר היה לחשוב: כל אחד מן הארבעה קיבל לפחות שני-שליש מן הקולות, ובדרך כלל יותר מזה.
הפעם, לעומת זאת, נראה שהקרב יהיה שקול יותר: ואן דאם ניצח את רבע הגמר ברוב הגדול ביותר וינסה להשתמש בגדודי המעריצים שלו כדי להפתיע את שוורצנגר. בעימות בין וויליס וסטאלון, לעומת זאת, קשה לדבר על הפתעות אפשריות, כי כל תוצאה תהיה מתקבלת על הדעת.
אז מי ייצאו בשלום מקרבות הענקים הללו? ההצבעה תימשך עד יום רביעי (14.8) בשעה 18:00, ואז נדע את התשובה ונגלה מי השניים שיתייצבו לגמר הגדול ביום חמישי.
תזכורת: זה מה שקרה בסיבוב הקודם
סילבסטר סטאלון או ברוס וויליס?
שלושה טיעונים בעד ברוס וויליס
1. אמנם השניים נלחמים בעבודותיהם על ערכי הכבוד והמורשת, אבל יש גבול עד כמה אפשר לתת כבוד לעבר, ואם מסתכלים על ההווה נטו, וויליס מנצח את סטאלון בהליכה: בשעה שיריבו הדרדר לשוליים של הוליווד ואף החוצה ממנה, וזכה בשנת 2000 בראזי לשחקן הגרוע של העשור, הוא המשיך בהצלחה את סדרת "מת לחיות", התניע סדרת פעולה חדשה בסדר הגודל של "Red", והשתתף בעוד כמה להיטי פעולה. אז נכון, גם השחקן הקירח כבר לא בשיאו, אבל הוא הרבה יותר רלוונטי מזה שמנגד.
2. כי עד כמה שטורניר כזה מתייחס במהותו ליכולותיהם הפיזיות של המתחרים, יהיה זה לא אנושי מצדנו לא לקחת בחשבון תכונות כמו אופי, תבונה, עומק וכיוצא בזה. בדברים האלה, וויליס עולה על סטאלון עשרות מונים, גם אם לא לוקחים בחשבון את מכלול יצירתו אלא רק את סרטי הפעולה שלו. העמידו למשל את ג'ון מקליין שלו לעומת ג'ון רמבו של יריבו: האחד אדם חריף שכל ולשון, והשני סתם חיית פרא. אז תמיד טוב שיהיה את השור האיטלקי בסביבה, אבל אם צריך להפקיד את שלומנו בידי אחד מהשניים, ברור שעדיף לעשות זאת בידי כוכב "מת לחיות".
3. בהמשך לדברים שנאמרו קודם, וויליס טבע בתרבות הפופולרית את "יפי קאי איי". לעומת זאת, איזה קריאות כבר רשומות על שמו של סטאלון "יו, אדריאן"?. בהבדל הזה מתומצת כל הפער בין כוכב הפעולה מלא הביטחון שתמיד יודע איך לחגוג את ניצחונותיו, ובין זה שתמיד קיימת בו התבוסתנות, ונשאר אנדרדוג לאורך כל הדרך.
מה קורה כשוויליס וסטאלון נפגשים (וגם שוורצנגר נדחף)?
שלושה טיעונים בעד סילבסטר סטאלון
1. בלי לפרט יותר מדי, אף שתפקידו של וויליס בפרק השני גדול יותר לעומת זה הראשון, הנפח של סטאלון עצום בהרבה תרתי משמע.
למעשה, יש לנו כאן עימות בין מישהו שהוא לא רק הכוכב הראשי של הסרט אלא גם הרוח החיה מאחוריו, ובין חבר משכבר הימים שהוא הזמין להתארח בו, ולא יותר. לכן, לאפשר לוויליס להעפיל לגמר על חשבון סטאלון זה כמו לתת לשושבין לברוח עם הכלה בתום החתונה, ולהשאיר את החתן בידיים ריקות. מובן שזה בלתי מתקבל על הדעת.
2. כי חוץ מהנקודה הנ"ל, יש משהו נוסף שאינו הוגן בהשוואה בין השניים בהקשר הזה: וויליס התקבע בתודעה כגיבור פעולה, אבל אם מסתכלים במכלול היצירה שלו, מגלים שברוב תהילתו זכה על סרטים שבקושי אפשר לשייך לז'אנר האקשן, אם בכלל. אכן, להיטי "מת לחיות" למיניהם הם אבני דרך, וגם כבודו של "בכוננות מתמדת" במקומו מונח, אבל אם נוציא אותם מן המשוואה, עם מה נישאר "החוש השישי"? "ספרות זולה"? "ללכת עד הסוף"? למען השם, בכל הקשור לקאנון האקשן, וויליס אפילו לא ראוי לעמוד בשורה אחת עם סטאלון, לא כן שכן לגבור עליו.
3.כי גם מה שנחשב היתרון המרכזי של וויליס היכולת לעצב דמות מתבטל בסופו של דבר. אז נכון, יש לו יותר תחכום דרמטי, אבל דווקא הבסיסיות של סטאלון עומדת לזכותו, שכן היא מאפשרת לו להביע הרבה יותר רגש וחמלה אותנטיים, ולממש את הקלישאה על הבריון עם הלב הרחב. הביטו בעיניים מלאות האמונה והאנושיות שלו, והבינו למה אתם חייבים להקליק על שמו.
ארנולד שוורצנגר או ז'אן קלוד ואן דאם?
שלושה טיעונים בעד ארנולד שוורצנגר
1. נו באמת, לא חבל על האנרגיות? ברור שבהצבעה דמוקרטית מגיע לכל צד להציג את טיעוניו ולזכות במשפט צדק, ועדיין האם יש ספק בכלל שהשרירן האוסטרי עושה מיריבו וופל בלגי?
אחרי הכל, התחרות ביניהם מייצגת הרבה יותר מאשר את שניהם בלבד. ההבדל שבין שוורצנגר ליריבו הוא הפער שבין סרטי פעולה סוג א' וכאלה סוג ב', שבין מוצרי אקשן שמוצגים בחזית חלון הראווה של אמנות הקולנוע וכאלה שמוקרנים בערוצי הסרטים בשעות הקטנות של הלילה, בין "שליחות קטלנית" ל"חייל אוניברסלי". מותר להזכיר את שניהם באותו משפט, אבל לא באותה נשימה: ארני הוא המושל, ואן דאם בקושי חבר מועצה.
2. נוסף לזאת, שוורצנגר מגיע לתחרות הזו במצב אידיאלי. בעת שוואן דאם ושאר החברים התעקשו להמשיך לאמץ את גופם המזדקן במציאות הקולנועית המשתנה והלא מחמיאה להם, הוא לקח פסק זמן בדיוק ברגע הנכון, נטש את המסך הגדול לטובת הפוליטיקה, וכך גם צבר כוחות מחודשים וגם יצר תיאבון בקרב הקהל. בשעה שהמתחרים שלו כבר לאים ומעייפים למדי, הוא גם רעב וגם, למרות גילו המתקדם, טרי מאי פעם. השרירן הוותיק זינק לתחרות הזו בתנופה, ורק מתבקש לתת לו להמשיך אותה.
3. חוץ מזה, צריך כבר לחשוב על הגמר. אם וויליס יעפיל לשם, זה סיפור אחר, אבל בהנחה שסטאלון יעשה זאת, אסור להפסיד את ההזדמנות לסדר לו סופר-קלאסיקו מול שוורצנגר. אם יש מישהו שלא חפץ בכך, הוא בוודאי מאותם אנשים משונים שהעדיפו את צ'לסי ובאיירן בגמר מאשר את ריאל ובארסה, ומשוטים שכאלה צריך לשלול את זכות ההצבעה כדי שלא יהרסו לכולם.
מישהו כבר דאג ליצור המחשה ספוקלטיבית לעימות בין ואן דאם לשוורצנגר:
שלושה טיעונים בעד ז'אן קלוד ואן דאם
1. את הטיעונים לזכותו של הכוכב הבלגי צריך להתחיל במילה טובה לשוורצנגר: כן, הסרטים שלו כשלעצמם מורכבים יותר. אבל דווקא העובדה הזו, בהקשר הנוכחי, עומדת לו לרועץ הרי הטורניר הזה לא נועד לקבוע מי אחראי לתוצרים עשירים יותר. השאלה היא מי כוכב האקשן הגדול, ובהכרעה המסוימת הזאת, ידו של ואן דאם על העליונה.
אז נכון, שוורצנגר מצטיין בכל מה שסביב לאקשן, אבל אם מתייחסים לתכלס, לפעולה נטו, הרי שוואן דאם מציג חוויית צפייה אפקטיבית יותר, בלי קישוטים, אבל עם דקירות בדיוק במקומות הנכונים.
בסיכומו של דבר, בוא נגיד את זה כך. אם אתם חוזרים הביתה בלילה ורוצים להירגע מול סרט פעולה מספק ומהנה, מה תעדיפו: עוד איזה אפוס פומפוזי, יומרני ועתיר מודעות עצמית של שוורצנגר, או שמא מותחן אקשן נקי וקצבי של ואן דאם? התשובה ברורה, ולכן גם ההכרעה בהצבעה.
2. ועתה, לאחר המחמאה היחסית לשוורצנגר, הגיע הזמן להוריד את הכפפות ולשפוך עליו את האמת המלוכלכת: מי שטוען כי הוא מייצג סוגה עילית ולכן ואן דאם נחות ממנו, פשוט ממשיך לנפח בלוף ארוך שנים, שהגיע הזמן לפוצץ.
רבותיי יכולות המשחק של שוורצנגר נלעגות, והוא זכה לתהילה רק כי החל לפעול בעידן שבו תצוגות שכאלה נחשבות אמנות, ומפני שלוהק לתפקידים ההולמים בסרטים המתאימים. לעומת זאת, וגם אם התקציבים הגדולים פחות של הפקותיו מקשים להבחין בכך, ואן דאם אינו לורנס אוליבייה אבל כן שולט ברזי הדרמה, ומפגין את השליטה הזו באיפוק ובחוסר יומרה.
לכן, אל לכם להקשיב גם למי שאומר כי שוורצנגר אולי כוכב אקשן מובהק פחות אבל שחקן טוב יותר זהו שקר. האמת ניצבת בצדו של ואן דאם, וגם הקול שלכם צריך להיות שם.
3. לסיכום, מי שבכל זאת מצדד בשוורצנגר כיוון שלכאורה הוא מגיע רענן יותר, שכח ככל הנראה מה קורה לברזל שמשאירים במחסן במשך עשר שנים. ובכן, חברים, הוא מחליד, וגם אם יש למושל לשעבר רצח בעיניים וקהל מעריצים שמחכה לו בקוצר רוח, קשה להאמין כי הידיים שבמשך עשר שנים התעסקו בעיקר בחתימה על הצעות חוק יוכלו תכף ומיד לכסח באמצעותם כמו פעם. ואן דאם, לעומת זאת, המשיך לעמול במרץ בעשור האחרון, והוא בכושר בדיוק כפי שהיה, אם לא יותר.
לכן, בהנחה שהטורניר אינו מתייחס לשנת 1992 אלא מתרחש ב-2012, ברור כי ואן דאם רלוונטי כרגע הרבה יותר מאשר שוורצנגר. אולי בעוד שנתיים-שלוש המצב ישתנה, אבל כרגע, מאזן הכוחות ביניהם נחרץ, וכך צריכה להיות גם ההכרעה בין השניים.