היה עצוב קצת לראות איך הבמאי המאגניב של "לוק סטוק" ו"סנאץ'" הידרדר בשנים האחרונות לכדי הפאפי של אשתו מדונה, הסתפק בכמה פרויקטים איתה וקיבל ביקורות זוועתיות על הסרט בכיכובה. השמועות העקשניות שאלילת הקבלה המזדקנת ממש לא יודעת לשחק לא הגיעו לאוזניו, או אולי בכלל היה מדובר בשלום בית, אבל הימצאותה בכל מקום הורידה קצת ממעמדו השולט בעסקי הפיצ'רים האנגליים-אלימים-אך-כיפיים.
לאחר שהאופניים שלו נגנבו מביתו בלונדון (ונתעלם מהפורשה שבוודאי חונה בחנייה) הוא החליט ללמד את העבריינים הקטנים לקח, משהו שכולנו היינו רוצים לעשות, ולבנות סביב הנושא תוכנית מתיחות. "העוקץ", מחזירה אותו להומור הלוק-סטוקי האנגלי, הטפשי למדי אבל חמוד. ישבו וחשבו ריצ'י וצוותו על כל הפשעים הקטנים והמעצבנים, מגניבת אופנוע ועד אכילת ממתקים בלי לשלם בדוכן פתוח בסופר, והחליטו ללמד את הפושעים הקטנים לקח. כל סוגי העבריינות הקטנה מקבלים תשומת לב, ומראים שלמרות שיש דבר כזה חוצפה אנגלית, הנימוס האנגלי הטיפוסי מגיע לעתים לשיאים חדשים.
קחו למשל אדם עם מדי אסיר ושלשלאות שקשורות לידיו ולרגליו. אם אדם כזה היה מסתובב בתל-אביב שלושה חיילים מהקרייה ושני אזרחים עם נשק היו מרתקים אותו לאספלט בתוך דקות. המטרה של התוכנית לבדוק כמה רחוק הוא יכול להגיע. ובכמה רחוק הכוונה היא לאיזו יבשת הוא יכול לברוח. סוכנת הנסיעות שלמשרדה הוא נכנס, אחרי שוטטות ברחובות, לא שאלה שאלות, רק קיבלה הבטחה שהוא ישיג דרכון בקרוב והזמינה לו כרטיס לריו דה ז'נרו. בניגוד לז'אנר השילוני, שמסתחבק ארוכות עם הקורבנות אחרי גילוי המזימה, ליוצרי התוכנית ממש לא אכפת מה הנ"ל חושבים עליהם. המטרה כאן היא לנקום, ואם אפשר תוך השפלה פומבית של העבריינים. אכלתם פעם ממתק בדוכן פתוח בסופר? בפעם הבאה שתעשו זאת חישבו על הבחורה המסכנה שהוקפה מיד בחוליית צבא חמושה ונדרשה להרים ידיים ולירוק את הסוכרייה. את העבריינים האמיתיים, לעומת זאת, קשה לבזות מול כולם, אבל גם הפחדה היא רעיון לא רע. כך למשל שני גנבי מכוניות ננעלו באוטו התורן ונדרשו על ידיו להתנצל ולהבטיח שלא יעשו זאת שוב.
מותחים את הסבלנות
טפשי? כן. מהנה? מאוד. אין דבר יותר נחמד מלראות אנשים עושים צחוק מעצמם, בייחוד כשזה מגיע להם. אמנם גם לסלבריטיז נמתחים יש אפיל שכזה, כיוון שמצליחים ומפורסמים שמתנהגים כאחד האדם הם תמיד מחזה משובב נפש. אבל מאשטון קוצ'ר ועד יגאל שילון, קצת נמאס מעשירים שמקבלים עוד פרסום, בנוסף לזה שכבר יש להם. מתיחות על עבריינים הן עניין אחר, ומתיחות על עבריינים שהאיי קיו שלהם לא נוסק לשמים הן מצווה יותר מאשר תירוץ לרייטינג. אם אישה עונה למודעת דרושים שמחפשת שודדי בנק, מגיע לה להיות מושפלת בטלוויזיה, ואנשים שמוכנים שזרים ברחוב יגנבו עבורם פריטים מהחנות הסמוכה ממש דורשים את החשיפה השלילית מול כל האומה הבריטית.
אם תוכניות מתיחות עושות לכם את זה, וצופים קבועים של ערוץ יס Y כנראה אוהבים את הז'אנר, מדובר בסדרה חמודה מאוד, שממש לא לוקחת את עצמה ברצינות ושופעת רעיונות מקוריים ומרושעים. הקושי העיקרי שהיא עלולה להיתקל בו הוא היעלמות בתוך בליל המתיחות שמציפות את הערוץ, למרות הניסיון המאומץ לחדש את לוח השידורים עם תוכניות מבית פליטי פרויקט Y ובידור מהסוג שמלחיץ את גיא פינס. האם מקריות גרמה לכך שפרויקט מבית גאי ריצ'י הוא גם מוצלח וגם נטול מדונה לחלוטין? נעים לחשוב כך, ולו רק כדי ש"הבעל של" יחזור למקומו הטבעי בז'אנר הפאן האלים הבריטי ויפסיק לככב במדורי הרכילות מאחורי אשתו.
"העוקץ", יום ד', 21:30, יס Y