וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חיות שחורות במרתף

20.10.2004 / 12:03

רביב גולן מביא אותה בפרגון מתבקש לאוסף של הסופר פרי אנימלז, לחדש של אינטרפול ולשוודי מטורף בשם דאנג'ן

כוכב הקופים

לפני עשור, באמצע הניינטיז, כשהמין האנושי היה פחות חולה אבל מספיק מטורף בשביל להאמין לנואל גאלגר, אנשים עוד לא ברחו ליערות ולא התעניינו בחיות השעירות מוויילס. כשאלן מקגי החתים את סופר פרי אנימלז בלייבל שלו קריאיישן, שנה אחרי שגילה את אואזיס, הם נדחקו הצידה. וזה בדיוק מה שהם היו צריכים. מקום שקט בצד כדי לשכלל את האהבה שלהם לביץ' בויז, לPאנק ולרובוטים. לחשוב על העתיד, לאהוב פסיכדליה מהעבר, ולהיענות לכל דחף יצירתי או קוסמי, שקורא להם להגיע להופעות לבושים כקוף אדם טיבטי (יטי, או ביג פוט תלוי איפה בעולם שאלתם), או לקרוא ל-EP הראשון שלהםLlanfairpwllgwyngyllgogerychwyndrobwllantysilio-gogogochynygofod (In Space). לכן, אין זה מפתיע שלמרות ש-17 מתוך 21 הסינגלים המצוינים המופיעים באוסף הנוכחי, נכנסו לטופ 40 הבריטי, הם גם היום להקה לא ממש ידועה.

אם נשים בצד את "Rings Around The World", אלבום שיכול להיחשב כשלעצמו כאוסף להיטים, שבו פול מקרתני לועס סלרי (אשכרה), וגורילה משובטת השתלטה על מכונת התופים, נגלה שהיו להם בכל אחד מחמשת האלבומים האחרים כמה סינגלים מצוינים. מה שמבטיח כעת אוסף כמעט מושלם, שמלבד בעיה של סדר כרונולוגי, מצליח להמחיש את ההתפתחות שעברו עם השנים, ואת מה שתמיד היה להם להציע. מ"God! Show Me Magic" הPאנקי מאלבום הבכורה, דרך "Herman Loves Pauline" הבלרי (על ההורים של אלברט איינשטיין) מ"רדיאטור", "Fire In My Heart" המרגש מ"גרילה","Ysbeidiau Heulog" הבועט מהאלבום בשפה הוולשית (שוב, אשכרה), "Juxtapozed With U” הענוג מ-"Rings Around The World" ועד "Slow Life" האלקטרוני לפרקים, מהאלבום האחרון. שיר חדש, קטעי בונוס, ייצוג מהפרוייקט המשותף שלהם עם פול מקרטני ("סאונד קולאג'"), או שיר מתוך פרוייקט הסולו שיוצא בקרוב ל-Gruff Rhys - גם בלי כל אלה, אוסף הסינגלים הראשון של סופר פרי, הוא לא פחות מאלבום חובה. בעשור הבא, כשיצא החלק השני שלו, ייתכן שכולנו כבר נראה כמו יטים.

סופר פרי אנימלז, "Songbook Volume 1" (אן.אם.סי)

שחור זה השחור החדש

תזמון זה דבר חשוב. לעיתים זה ההבדל הקטן בין הצלחה היסטרית לאנונימיות. בין לאהוב את רוברט סמית ובין לבדוק מקרוב מה מסתתר מאחורי המייק אפ שלו. בין להגיד לחברים שמייקל סטייפ גמר את הסוס, ובין זה שמייקל סטייפ שר שירים שלך בהופעות. אינטרפול הגיעו בזמן הנכון, ימי הרטרו לאייטיז הגדולים, והיה להם מה להציע: המנונים קיוריים-ג'וי דיוויז'ניים שהצליחו להישמע מקוריים, להיות כתובים היטב, ולקחת את הקופה. 300 אלף עותקים, ליתר דיוק.

והנה אנחנו באלבום מספר שתיים, ומה שאמור היה להוות מכשול לא מהוה שום בעיה ללהקה שהנשק העיקרי שלה הוא שירים מצוינים. בטח לא כשהיא מגיעה עם האנרגיה הנכונה כמו ב-"Slow Hands", אהבה לפיקסיז כמו ב-"Evil", וכבדות מקסימה ב-"Next Exit". בטח לא כשהיא מגיעה בשנה שבה להקה מלאס-וגאס מפתיעה עם כמה מהמנוני האייטיז הגדולים של השנה, ומוריסי חוזר אחרי שבע שנות שיזוף בסנסט ביץ' הישר לכס המלוכה. ואם אינטרפול הגיעו לרמה שבה הם כותבים שירים אפיים-גותיים ברמה של "Not Even Jail", מגיע להם כל קאבר ממייקל סטייפ. כל רגע שבו רוברט סמית מקשיב לאלבום הזה, מייד אחרי זה שהוא הביא בעצמו לעולם השנה, ורואה איך הוא מנוצח במגרש הביתי שלו. אין כאן ניסיונות מוזיקליים, כמו אצל סופר פרי אנימלז, גם לא שובבות או פוטוריזם. הבגדים הם שחורים, האווירה מעונבת, וכולם כאן ממהרים הביתה לראות את השידור החוזר של "אני והפיהרר".

אינטרפול, "Antics" (הליקון)

אלוהים ברצועה השביעית

אם נחזור חזרה לסוף הסיקסטיז, נגלה את אחת התקופות המשובחות ביותר במוזיקה הפופולרית, אבל נתקל בבעיה. כיצד מוצאים את כל אותם אלבומים שנעלמו כשם שבאו וכעת מעלים אבק, מה נעשה? סופר פרי אנימלז מצאו את הפנינה הנדירה של וונדי אנד בוני, וכל כך התלהבו עד שפתחו את האלבום האחרון שהוציאו עם כמעט דקה שלמה מקטע שלהם. בשנת 2004, שנה שבה השפע כמעט מסנוור וצריך רק להושיט את האצבע ולגעת, מסתבר שכל מה שצריך כדי לקבל מאסטרפיס, זה שוודי גאון אחד בן 24. דאנג'ן (Gustav Ejstes) מביא לכם את כל מה שאתם מבקשים במוזיקה. הוא פופי ומלודי מאוד, אך מגיע לרמות עליונות של טירוף. הוא ג'אזי, קלאסי, הנדריקסי, אמביינטי וקלאסי בשיר אחד. הבעיה היחידה היא שהוא שר בשבדית.

אם תתגברו על זה, מה שלא אמור להיות בעיה עבור חובבי סיגור רוס נניח, תמצאו את אחד האלבומים הכי מעוררי דמיון שכנראה תשמעו בחייכם. אלבום שהוא כל כך לא צפוי ויצירתי שנדמה לך שכל אותם מוזיקאים עבדו עלייך בכל השנים. בשמונה דקות תעברו בין מנגינה סיגור רוסית לפופ סיקסטיזי, תשתגרו לסולו הנדריקסי מחורע, תצללו עם קטע ג'אז נינוח, ותסיימו עם נגינת פסנתר מסרט מצויר.

בהתחשב בכך שתפגשו את אלוהים ברצועה השביעית, זה באמת שום דבר. האלבום השלישי של דאנג'ן, מזכיר לעיתים את סופר פרי אנימלז ואת סיגור רוס, ועובר בחדות בין סגנונות כמו מרס וולטה, אבל התוצאה הסופית לא מזכירה שום דבר אחר. הוא נשמע כמו קלאסיקה אבודה מסוף הסיקסטיז. עשיר בכל טוב, מעובד בצורה מעוררת השראה, ומכיל כמות אינסופית של רבדים ושל יופי טהור. כשמגיעים לסיומו, מבינים שמדובר במסע, ושבשביל כאלו מסעות שווה לנו לחיות.

דאנג'ן, "Ta Det Lugnt" (יבוא, Subliminal Sounds)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully