אז אומרים שרצית להופיע בישראל לכבוד יום הולדתך ה-70.
יורמה קאוקונאן: "לא בדיוק. רציתי לבוא לישראל הרבה זמן וזה פשוט לא הסתייע. עכשיו פשוט יצא שאהיה בישראל לכבוד יום הולדתי אז החלטתי שבעצם, למה לא להופיע".
לא היתה סיבה פוליטית שבגללה נמנעת להגיע לישראל קודם, או לחילופין שבגללה החלטת לבוא עכשיו?
"לא, עכשיו פשוט הסתדר לי".
הרבה אמנים אינם מגיעים לישראל מתוך מחאה פוליטית, והרבה מבטלים. היו הרבה דיונים כאן בישראל בין אוהבי מוזיקה לפעילי שלום - קבוצות חופפות, אגב - על האם, למען השלום, אמנים צריכים להופיע כאן או להימנע. מה עמדתך?
"עמדתי היא שזה שטויות. סבתי היתה ציונית, אני יהודי בעצמי ואני פרו-ישראל. אנשים שלא רוצים להופיע בישראל, לטעמי, פשוט לא אכפת להם".
הם דווקא אומרים שאכפת להם יותר מדי.
"אני לא כל כך רוצה להיכנס לדיון הזה כי אני מכבד עמדות של אחרים וברור שכולם מעדיפים שלום על מלחמה. אין לי תשובות, אני רק גיטריסט ואף פעם לא הייתי בישראל אז אני לא יכול באמת להגיב חוץ מאשר לומר שדבר לא ימנע ממני לנגן שם".
כמה תישאר?
"לרוע המזל, ארבעה או חמישה ימים. הייתי רוצה יותר. נחזור בזמן בו אין לי הופעה, יש לנו חברים רבים שגרים שם, ואני מחכה לראות את ארצכם היפה".
אני מקווה שאכן תחשוב שהיא יפה.
"אני בטוח שכן".
עוד בוואלה!
בראיון קודם כינית את ה"סן פרנסיסקו סאונד", שאתה אחד ממייסדיו ומייצגיו הבולטים, כ-Sloppy.
"זה היה 'כאוס מאורגן'. מה שהיה מעניין זה שהיו הרבה אנשים מוכשרים שעדיין לא היו חלק מתעשיית המוזיקה. העשייה היתה יותר... אורגנית מחלק מהלהקות שפעלו באותה התקופה בניו יורק, לונדון או אל.איי".
מה ההבדל העקרוני בין גישת הסיקסטיז לעשית מוזיקה לעומת עכשיו?
"הרבה דברים קרו מאז, הרף כל הזמן עולה. יש כל כך הרבה מוזיקאים מוכשרים וכותבים מחוננים ולכולם יש גישה גם למיינסטרים, גם לאינטרנט וגם לטכנולוגיה. עשיתי ראיון אונליין עם תיכוניסט ששאל את אותה השאלה וסיפרתי לו שכשהקלטנו את האלבום הראשון של ג'פרסון איירפליין ב-1965, זה היה על טייפ שלושה ערוצים בלי 'הורדת נויז'. זה היסטרי, זה מגוחך. בני בן ה-13 יכול להפיק אלבום באיכות טובה יותר בסלון שלו".
משהו מהוייב נהרס בגלל הגישה המיידית לטכנולוגיה?
"סן פרנסיסקו בתקופה ההיא היתה ממש עולם קטן. העולם היום הרבה יותר גדול, ובתוכו, אני מאמין, יש עדין אנשים שמשמרים את אותו הוייב בתהליך היצירה שלהם. ואני לא מדבר על ארגונים גדולים שמשפריצים אלבומים שמוכרים מיליונים על גבי מיליונים של עותקים. בתור הזהב של ג'פרסון, אם מכרת 500 אלף עותקים זה היה ביג דיל, אבל אם היום אתה אמן שורה ראשונה, נגיד ליידי גאגא, והיית מוכר ככה, היית חייב להתאבד. הרבה אנשים עדיין ניגשים לדברים כמו אז. ג'ק (קסידי - ש.ק.) ואני, למשל, עומדים להקליט אלבום חשמלי באולפן והגישה שלנו תהיה אותה הגישה".
עוד בוואלה!
למעריצי ג'פרסון שאינם מכירים את הוט טונה תוכל לעמוד על הדמיון והשוני?
"באיירפליין היו לנו כאלה כותבים מדהימים: מרטי, גרייס, פול. ג'ק ואני תמיד היינו יותר בעניין של פשוט לנגן. לכולנו יש עמדות פוליטיות כמובן, אבל ג'ק ואני לא כל כך מוחצנים. הוט טונה היא בפירוש לא להקה פוליטית וזה הבדל גדול. ברמת ההשפעות המוזיקליות: ג'ק ואני מאז ומעולם היינו בענין של רוטס מיוזיק (במובן של קאנטרי ובלוז - ש.ק.) הכותבים באיירפליין אף פעם לא היו בעניין של בלוז. קצת פולק אולי. אבל אין ספק שהבסיס המוזיקלי של הלהקות שונה".
לא הרבה אנשים עושים משהו עם מישהו יותר מ-50 שנה. איך אתם משמרים את התשוקה?
"53 שנים, זה באמת מגוחך. כשפוגשים את ג'ק ואותי מגלים שאנחנו אנשים מאוד מאוד שונים. אבל אנחנו חברים זמן רב מאוד. תמיד כיבדנו זה את זה כאדם וכאמן וזה הסוד לחיים אמנותיים ארוכים ביחד".
מה קורה אצלך באייפוד?
"מקשיב כרגע לדריל סקוט, לאודון ויינרייט (אביו של רופוס - ש.ק) ורברנד גארי דיוויס".
עוד בוואלה!
חייבים לדבר נדל"ן. למה אתה גר באוהיו?
"ג'ק ואני במקור מהחוף המזרחי, גדלנו באזור וושינגטון. עזבתי את קליפורניה ב-84 כשאשתי הקודמת ואני התגרשנו, חזרתי לאיסט קוסט. העונות כאן משתנות, לעלים יש צבעים. שום דבר מזה לא קורה בקליפורניה, התגעגעתי לזה. יש לי שטח גדול של 700 אקר (כ-28 אלף דונם) בדרום-מזרח אוהיו, קניתי את זה ב-1990 ולא היה שום מקום אחר שהייתי יכול לקנות בו כל כך בזול, אז".
אנשים שלא נולדו בסיקסטיז ועדיין יש להם הרגשות מסתובבים עם ההרגשה שהיה יותר כיף אז. זה נכון?
"באספקט מסוים אני חייב לומר שזה נכון. אלו היו זמנים יותר פשוטים, התקופה באופן עקרוני היתה יותר כיפית. יש לי שני ילדים: בני הבכור בן 13 והוא גר עם אמו, ובתי בת ה-4 וחצי גרה איתנו - שמה ישראל - ואני תמיד אומר שאני לא רוצה שהילדים שלי יעשו שום דבר ממה שאני עשיתי, חוץ מאולי לסיים את בית ספר וללמוד לנגן בכלי נגינה".
אז אתה לא ממליץ על אסיד?
"לא..."
זו הצהרה רשמית?
"טוב, אני לא ממליץ לילדים שלי. כל מה שאנחנו מדברים עליו היה חלק מהותי מהתרבות, מכל עניין וייטנאם והמחאה. קשה נורא להסביר לאנשים שלא היו שם. בסטנדרטים של היום זה אולי לא נראה טוב אבל לא הייתי עושה שום דבר אחרת. זו לא תשובה טובה, אבל אלו היו באמת זמנים שונים".
עוד בוואלה!
הזכרת את וייטנאם. אנשים רואים אותך כחלק מה"פיס-מובמנט", המחשבה המיידית היא שתהיה חלק מהמחנה שאינו מצדד בישראל.
"הם יטעו. אני חושש שאני הרבה יותר קונסרבטיבי משהייתי אז. אני אגיד משהו אחד שיסביר את עמדתי: הייתי שמח לו בנימין נתניהו היה אזרח אמריקאי והיה יכול לרוץ לנשיאות".
מה?
"בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלכם, מדבר הרבה כאן, ואני חושב שהוא היה הופך לנשיא אמריקאי נהדר. הרבה מהחברים שלי לא מסכימים איתי, אבל אלו החיים. אשתי התגיירה, בתי גודלה כיהודייה. יש לנו כאן קהילה יהודית קטנה ומוזרה עם מיני סוגים של יהודים. הרבי שלנו - לא רק שהוא אשה, יש לה גם קעקוע קטן על הקרסול".
לך יש פרח על יד ימין, זה מייצג משהו, חוץ מפרח?
"לא, זה רק פרח. יש לי המון קעקועים. לגבי מה שדיברנו על הסיקסטיז: הקעקועים שעשיתי בזמנו באמת היו חלק מלהיות פורע-חוק. הקעקוע הראשון שלי עשיתי בחנות קטנה מעל תחנת אוטובוס בסן פרנסיסקו, זה לא היה אמנות אז. לכל הילדים של החברים שלי יש היום קעקועים ואני אומר: אוקיי...."
תודה רבה על הראיון הזה ועל תרומתך למוזיקה ששינתה את חיי.
"בואי להגיד שלום, תפגשי גם את אשתי והילדה".