מחלקים פה משהו בחינם?

לפני ארבעה חודשים הוציא אתר "השרת העיוור" את "פולארויד", אוסף שירים להורדה חופשית, שצייר מהזווית שלו תמונת מצב רגעית של מוזיקת האינדי בישראל. השבוע יצא האוסף השני בסדרה, גם הוא חינם אין כסף להורדה, ואם לשפוט לפיו אז הקיץ עשה טוב לכל אנשי המחתרת. החדש אחיד יותר ברמה ובסאונד, עם מיקוד רב יותר ברוק שקט עד רועש, וגם ערוך טוב יותר מבחינת ההתפתחות שלו לאורך שעת ההאזנה. בגלל זה, וגם בגלל שהפעם אפשר להוריד אותו בזיפ אחד (ולא שיר שיר), שווה לשמוע אותו כחתיכה אחת. אני גם מעריך את האיפוק שהשאיר אותם על 65 דקות טובות במקום 80 מתלהבות (אם למישהו עוד אכפת מאורך של אלבום).

האלבום מכיל הרבה פחות סינגר-סונגרייטרז ממה שניתן לצפות מאינדי ישראלי בכלל ומהשרת בפרט, ובהתאם, הקטעים החזקים יותר הם כשהגיטרה מנסרת. פליינג בייבי נותנים סשן גיטרות ניל יאנגי (של תחילת שנות ה-70) מלא חיים ונוסטלגיה; ישר אחריהם לבנון מתפוצצים עם קטע אינסטרומנטלי פוסט-רוקי; וחאלס חותמים את האלבום עם ביצוע אינסטרומנטלי ל"אינתא עומרי", שהוא אמנם בדיוק מה שניתן לצפות מגרסת רוק לשיר הזה, אבל עדיין סוחף וחזק. הדבר הכי קרוב להיפ-הופ באלבום הוא "בין קהיר לבין דמשק" של רזי בן עזר, שמספר על ביט מכוסח איך איזראל נראית ממקום מושבו באמריקה. ברגע הראשון זה נשמע טיפשי עד כדי קלישאה, אבל לאורך השיר הכמו-קלישאות נהיות שנונות, כשהן מתארות את התאונה החזיתית בין החלום הישראלי והחלום האמריקאי.

שתי הפנינים של האלבום כל כך ייחודיות באלבום ובכלל, שגם עיוורים ייראו אותן מקילומטרים. Her Highness נשמעים כמו טריפ הופ בסגנון אמון טובין, עם תופים/ באס רזים ורפטטיביים, נגיעות סקסופון קלות ושירה מיושנת באנגלית. הופתעתי לגלות שהמוזיקה לא סומפלה מתקליטים שרוטים אלא מגיעה מהדס חינקיס ואייל תלמודי. היציאה השניה היא "נוער" הגאוני של גלעד כהנא. על רקע מוזיקלי נקי נשמעים במעומעם קולות של ילדים שצועקים, עד כמה שאפשר להבין דרך כל האפקטים, מנטרות כמו "אל תפסיק לעשן". הרפטטיביות של המקצב והריחוק של הילדים יוצרים הזיה פסיכדלית חזקה שמצליחה לעורר את אותם רגשות ומחשבות כמו סצינת חלום (או סאטלה) בסרט עצמאי. מה שנקרא אינדי.

אמנים שונים, "פולארויד 02" (השרת העיוור)

כשקיבלתי את האוסף של Misc, ארגון שמאגד כ-30 להקות ומקדם יצירה של מוזיקה מקומית באנגלית, ציפיתי פחות או יותר להמשך של פולארויד. אבל אם האלבום של השרת הוא אוסף אינדי, אז Miscollection הוא אוסף אלטרנטיב, במובן הכי תשעים ושתיים של המילה – דיסטורשן, סולו, וכל הכבודה. לא שהם מסתירים את זה, עם שם אלבום שהוא הומאז' לקאנון של האלטרנטיב ("Come as You Are"), שלא לדבר על זה שהאוסף נפתח בכיסוי של מיטב אומני לאותו שיר ממש.

כמעט כל אחד מ-17 האמנים באלבום נשמע כמו חיקוי (סליחה, מחווה) ללהקה אחרת – Behind The Sun הם פרל ג'אם, The Carsitters מזכירים את שריל קרואו, Sidefields משלבים סמיתס וקיור – רק פחות טוב ועם מבטא ישראלי. יש גם יוצאי דופן, למשל לילה מביאה באקוסטי, Solstice Coil מוזגים במיוז שלהם את הקלידים של ג'ון לורד מדיפ פרפל, ו-Bedtime Story ממש מפתיעים עם שילוב של פולק, רוק מתקדם ופסיכדליה קלה. אמנם אלה וגם אלה נשמעים נורא רציניים במוזיקה שלהם, אבל האזנה לאלבום תביא מעט מאוד חידושים לאזניים שלכם, גם אם מדי פעם נתקלים ברגע נחת, כמו למשל חיקוי הרדיוהד (סליחה, השפעה) של Music For People In Trouble.

הסלוגן של מיסק הוא "שפה אחרת, אותה מוזיקה", והם עומדים בו יפה – זה אמנם באנגלית, אבל זה בעצם "רוק ישראלי". מי שבקטע של הז'אנר הייחודי הזה יוכל ליהנות ממופע ה"מיסק-פסט" בשבת הקרובה בג'ה-פן, שם יושק האוסף לצלילי הלהקות שיופיעו על שתי במות נפרדות. אני אפרגן להם להתבגר ולהתבשל קצת לפני זה.

אמנים שונים, "Miscollection – Come As You Are" (מיסק)