וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דקה של אירוניה

גדי להב

20.5.2005 / 9:29

המפכ"ל במועדון שחיתות, דוד אבידן ב"כוכב נולד" והאירוניה של "עקרות בית". עשירים וטמבלים על המרקע של גדי להב

המבלים במועדון "שחיתות" לא ממש התרשמו מקצין המשטרה שעמד והביט עליהם, אם כי ניכר בו שהוא לא באמת רואה אותם. חלקם היו אדישים לגמרי. מקצתם עברו והבעת תמיהה קלה על פניהם, אם כי לא ברור אם זה היה בגלל הקצין או בגלל מצלמת הטלוויזיה. דבר אחד בטוח – הם לא זיהו אותו. האמת, גם אני לא בטוח שהייתי מזהה את רב ניצב משה קראדי אם היה עובר מולי ברחוב, בטח ובטח במועדון. במקום סוכן סמוי קיבלנו מפכ"ל סמוי. וכצופה במהדורת החדשות של ערוץ 2 במוצאי שבת, אתה מנסה להבין – מה היתה מטרת "סיור המפכ"ל במועדונים בעקבות האירועים בסוף השבוע שעבר"? מהלך יחצ"ני? הרי השבלוניות השקופה המגולמת בסיטואציה אמורה לפסול מראש את הרעיון. ואולי זה מהלך מחוכם, מן תרגיל עוקץ משטרתי נשגב מבינתנו? אבל קשה לצפות להברקה בלתי ידועה שכזו ממוח שהגה את הרעיון הבנאלי של קיום סיור מפכ"ל במועדון בשם "שחיתות" - ועוד רואה בכך אירוניה דקה.

נותרנו, אם כן, עם הבנאליה. יחצ"נות רעה במיוחד. וכך עמד לו המפכ"ל בלב האומצה-אומצה, בוהה בקהל ומחפש תובנות. לא היה בכך שום דבר סוריאליסטי. גם לא אלמנט דרמטי. זה סתם היה מגוחך. וכששאל קראדי את בעל המועדון "יש לך אישור לעד 200 איש, איך אתה שומר שלא ייכנסו יותר?" הזכירה לי הסיטואציה יותר מכל את סיורו של מנחם בגין בלבנון לאחר הקרב על הבופור. "היו להם מכונות יריה?", שאל ראש הממשלה את שר הביטחון אריאל שרון, והוכיח לעם בציון את אשר חשש ממנו – שאין לו מושג על מה הוא מדבר. וכך גם המפכ"ל, או המשטרה כולה, לגבי "הנוער" או "תרבות המועדונים". אין להם מושג על מה הם מדברים. כפי שנאמר בסדרה שמייד נדון בה: הם היו רואים הרבה יותר, לו רק היו טורחים להסתכל. ואם היה קראדי מנחם בגין, היה שואל "היו להם מכונות יריה?". לא, היו עונים לו הבליינים, אבל יש מלא כדורים.

טמבלים יותר

היו הרבה רגעים טובים בשני הפרקים הראשונים של "עקרות בית נואשות", אבל היה רגע אחד מופלא בדיוקו. היה זה כשקרלוס חוזר הביתה מעט קודם ומפתיע את הכוסית המכונה אשתו, גבריאל, בדיוק כשהיא יוצאת מהמקלחת עם ג'ון, הגנן בן ה-17, לאחר – יש להניח – עוד משגל סוער על השולחן האיטלקי ב-23 אלף דולר. ג'ון מוגנב מהחלון, גבי משליכה אליו את הבגדים, ומסתירה ברגע האחרון את מכנסיו ששכחה על הספה. "איפה ג'ון?", שואל קרלוס. עד כה – עוד סיטואציה בנאלית, תחילתן של אינספור בדיחות נדושות. ואז מגיח ג'ון מהחלון, לבוש חולצה וגוזם את השיחים. קרלוס שוקע באיזה נייר חסר חשיבות, והמצלמה מגלה לנו את ג'ון עומד בגינה ללא מכנסיים. מישהו נתפס עם המכנסיים למטה. בניגוד למתח הבנאלי "מועדון שחיתות-סיור מפכ"ל", פה האירוניה דווקא עובדת.

אבל לא בכך כוחו של הרגע. "עקרות בית" היא רמיקס של סרטים כמו "אמריקן ביוטי" או סדרות כמו "טווין פיקס". הטיפול בחלום הזעיר-בורגני האמריקאי אינו חדש. והנבואה תמיד זהה: מתחת לפני השטח, מתחת למושלמות של חיי היומיום, מוחבאים יצרים לא מטופלים. קטסטרופה ממשמשת ובאה. אבל במציאות, לא תמיד מגיעה קטסטרופה. וגם לא צריך קטסטרופה כדי לחרבן לך את החיים. מספיק שהגנן בן ה-17 ידפוק את אשתך על השולחן ב-23 אלף דולר כדי להוציא אותך טמבל עשיר. הוא היה רואה הרבה יותר, אומר קולה המספר של מרי אליס יאנג (שהתאבדה ומחביאה את "הקטסטרופה"), אם רק היה טורח להסתכל. ואם היה קרלוס מנחם בגין, היה שואל "היו להם מכונות יריה?". לא, היתה עונה לו גבי, אבל יש לו וואחד תותח.

עניים יותר

העובדה שהסרט על דוד אבידן שודר בערוץ 1 ביום שני במקביל ל"כוכב נולד" היא תוצאה בנאלית של לוח השידורים. אבל זפזופ ביניהם יוצר אירוניה דקה מופלאה. הרצינות הישובה של נתן זך מול הקלילות הקופצנית של צביקה הדר. החולצה הכסופה הפוטוריסטית של אבידן מול החולצה הכסופה הטראשית של צביקה פיק. הדירה ברחוב שמשון בתל אביב מול היכל התרבות באשקלון. האיטיות שבה מקריא אבידן "הדבר ... הראשון... שיקרא.. לי... אבא... אני... בועט... בו..." מול הזריזות שבה נכתב השלט "הראל מויאל תעשה לי ילד!!". המקוריות שבה כותב אבידן "הוא מיוחד במינה, והיא מיוחדת במינו.... שניהם מיומחדים". מול הניסיון להיות מקורי בעזרת גרסאות כיסוי, שלא יוצא מהם שום דבר מיוחד. ישראל של כוכב נולד 3 דוחה בשאט נפש את התל אביביות השינקינאית, ובלא מעט צדק. האליטיזם, ההתנשאות... אבל היא גם דוחה, כתופעת לוואי, את שאר הרוח. כותרת כמו "הייתי אשתו של דוד אבידן" אין לה מקום היום ב"שבעה ימים". ולשירים של דוד אבידן איש לא יעשה גרסאות כיסוי. אי אפשר לעשות מהם רינגטונים. ואין באירוניה הזו שום מוסר השכל או הטפה. שום קטסטרופה לא ממשמשת ובאה. רק העובדה שאבידן, אחרי הכל, מת מעוני. ואנחנו הפכנו עניים יותר, או יותר נכון טמבלים עשירים. היינו רואים הרבה יותר, לו רק היינו טורחים להסתכל. ואם היה אבידן מנחם בגין והיה נקרה להיכל התרבות באשקלון בשני בערב, היה שואל "היו להם מכונות יריה?". לא, היה עונה לו אחד המועמדים, לא מכיר את השיר הזה. אתה יכול לזמזם לי אותו?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully