"וואו, השדיים שלה גדולים בהרבה משלי" אומרת לוואלה! תרבות השחקנית הבריטית ג'מה ארטרטון, כוכבת הפנטזיה עתירת התקציב "הנסיך הפרסי" (מה-19 במאי באקרנים בישראל), כשהיא מביטה בצעצוע שנעשה בדמותה. אמנם ארטרטון, בת 24, נחשבת אחת מכוכבות הקולנוע הלוהטות בעולם ואחת הנשים הסקסיות באי הבריטי, אבל זה לא מונע ממנה להתייחס למראה החיצוני שלה בתערובת של זלזול, המעטה ואירוניה עצמית. הגישה הזו נשארה אצלה מילדות, אז נולדה כברווזון מכוער עם אוזניים מקומטות ועם שש אצבעות בכפות ידיה, שגם היום יש בהן שרידים לניתוח שתיקן את העיוות הזה.
בהתאם לגישה הזו, בזמן שכוכבניות אחרות מסבירות איך הן מתאפרות וכיצד הן מתלבשות, ארטרטון מעדיפה דווקא לצחוק על גודל החזה שלה ולספר על מכתבי המחאה שטענו כי היא לא מספיק דומה לדמות המקורית במשחק המחשב שעליו מבוסס "הנסיך הפרסי". היא גם מדגישה כי במציאות העור שלה חיוור והעיניים שלה בהירות בהרבה מכפי שזה נראה במסך הגדול, ומתלוננת על הקלות שבה היא ודאי תעלה חזרה את הקילוגרמים שהשילה לצורך צילומי הסרט עתיר הפעולה.
ויש סיבה גם לפתיחות הכנה שבה מדברת ארטרטון על עצמה: "עוד לא התרגלתי למעמד שלי ככוכבת, כך שאני מפטפטת בלי שליטה ואומרת דברים שעלולים להזיק לי", היא מודה. ואכן, לצעירה הברונטית לא היה זמן להסתגל לסטטוס הנוצץ: היום היא מופיעה בעיבוד לאחד ממשחקי המחשב האהודים בכל הזמנים, שאמור לעזור למפיק-העל ג'רי ברוקהיימר ולאולפני דיסני לשחזר את ההצלחה הכלכלית של "שודדי הקריביים", אבל עד לא מזמן היא היתה לא יותר מסטודנטית אלמונית ודלפונית למשחק.
הנסיקה המטאורית של ארטרטון התחילה לפני שנתיים. לאחר שכיכבה במולדתה בכמה סרטי קולנוע וטלוויזיה, שרובם היו מבוססים על קלאסיקות ספרותיות, היא נבחרה לשמש נערת בונד ב"קוואנטום של נחמה". הדבר הביא אותה לתשומת לבה של הוליווד, וכך היא מצאה עצמה מככבת בשניים מהסרטים האמריקאים הגדולים של 2010: לפני כמה שבועות היא הופיעה בשובר הקופות "התנגשות הטיטאנים", ועכשיו היא זוהרת בצדו של ג'ייק ג'ילנהול ב"הנסיך הפרסי", שיגיע לאולמות הקולנוע בישראל ברביעי הבא, מוצאי שבועות. חוץ מזה, בפסטיבל קאן אפשר לחזות בה כעת מככבת ב" Tamara Drewe", ובקרוב אפשר יהיה לצפות בה בבתי הקולנוע בארץ גם ב"היעלמותה של אליס קריד", דרמת מתח בריטית שמעוררת כעת רעש רב במולדתה.
"זה הזוי לגמרי", אומרת ארטרטון על המסלול המסחרר שחוותה. "עדיין קשה לי לקלוט את מה שקרה לי ואת העובדה שאני חלק מאירוע ענק בסדר הגודל של 'הנסיך הפרסי'. לפני כמה ימים הלכתי עם אחותי לקולנוע כדי לראות את 'קיק אס', ופתאום קלטתי שאנשים בתור לקופה מזהים אותי מהפוסטרים שתלויים על הקירות במקום. זה היה הרגע הכי מביך ומשונה בחיי".
המעבר שלך באמת קצת מוקצן: עד לפני שנייה כיכבת בעיבודים למיטב הספרות באנגלית ופתאום את מככבת בעיבוד למשחק מחשב. את לא מרגישה שקצת מכרת את נשמתך?
"קודם כל, היה כיף מאוד לעשות את 'הנסיך הפרסי'. דבר שני, זה סרט שיש הרבה מה ללמוד ממנו. בניגוד לנערת בונד שגילמתי ובניגוד לדמויות קודמות של נסיכות, הנסיכה שאני משחקת כאן רחוקה מלהיות קישוט. להפך: היא דעתנית, לוחמנית ועצמאית, ולדעתי בהחלט כדאי שתשמש מודל לחיקוי לצופות הצעירות".
אפשר אולי לצפות לסרט המשך בכיכובך, נגיד "הנסיכה הפרסית"?
"אוי, זה לא רעיון כל כך טוב. קודם כל, זה יכעיס נורא את המעריצים של 'הנסיך הפרסי', כי הם מאוד לא אוהבים שמשחקים להם במותג. דבר שני, אני רוצה סרט משל עצמי ולא חיקוי של משהו אחר".
הופעת השנה בשני להיטים הוליוודיים האם הצעד הבא יהיה לעבור לגור בלוס אנג'לס כדי להיות קרובה יותר לסביבת העבודה החדשה שלך?
"אני לא רואה את זה קורה, ממש לא. קודם כל, לא חסר מה לעשות בבריטניה, אם זה במסך הגדול או במסך הקטן - יוצרים כאן דרמות טלוויזיה מעולות ללא הרף, ואני אשמח לקחת חלק באחת מהן, כפי שכבר עשיתי בעבר. דבר שני, כל החיים שלי כאן בן הזוג שלי, חבריי הטובים וגם המשפחה שלי, ואין לי שום רצון לעזוב אותם".
את עדיין הולכת עם אבא שלך לראות כדורגל כל שבת?
"האמת שכבר לא. אבא שלי הפך אותי בילדותי לאוהדת שרופה של צ'רלטון ותמיד שמחתי להתלוות אליו למשחקים, אבל זו היתה תקופה אחרת: בזמנו מחירי הכרטיסים היו שווים לכל נפש, אבל היום הכדורגל הוא עסק של עשירים, והמשפחה שלי משתייכת למעמד הפועלים. אז אני עדיין אוהבת את הספורט הזה, אבל לא בלהט של פעם".
אבל מעל הכדורגל והקולנוע, ארטרטון מודה כי האהבה האמיתית שלה היא מוזיקה "זו התשוקה הגדולה בחיי", היא אומרת בהתלהבות. "בתיכון ניגנתי בכמה להקות פאנק, אבל הייתי ממש גרועה. גיליתי שאני די מסריחה בנגינה ובשירה, אז ויתרתי על החלום להפוך לכוכבת רוק ואני מסתפקת בלהיות גרופית. יש עכשיו המון מוזיקאיות בריטיות מעולות שאני מקנאה בהן. נראה לי שהכי אני אוהבת את אלי גולדינג".
ויתרת על החלום להיות מוזיקאית בעצמך, אבל מה לגבי האפשרות לככב בביוגרפיה של מוזיקאית?
"זו באמת אחת הפנטזיות הגדולות שלי. הייתי רוצה לגלם את ג'ניס ג'ופלין, אבל גם חברה טובה שלי רוצה בכך, אז לא אתחרה בה על התפקיד, אם בכלל מישהו אי פעם יעשה סרט כזה. הייתי גם שמחה מאוד לגלם את קייט בוש. אני מתרגשת רק מלחשוב על האופציה".
אבל עושה רושם שבוש לא תזכה בקרוב בסרט ביוגרפי על דמותה. יש לך מחשבות פרקטיות יותר בכיוון?
"הבנתי שהולכים להפיק סרט על קורט קוביין והייתי מתה, פשוט מתה, לגלם את קורטני לאב, אבל שמעתי גם שסקרלט ג'והנסן מעוניינת בתפקיד, ואין שום סיכוי שבעולם שיבחרו בי על פניה. בכלל, הכי בא לי לגלם פאנקיסטית נרקומנית, אבל אחרי שהופעתי בסרט כמו 'הנסיך הפרסי' אני מניחה שאף מפיק לא יחשוב עליי בהקשר כזה. אז בבקשה, אני מתחננת שלא תשפטו אותי תאמינו לי, אני הרבה יותר פאנקיסטית נרקומנית מאשר נסיכה של דיסני!"