(באדיבות yes)
כדי להבין מה עומד מאחורי "חתונה ישראלית", סדרת התעודה של הבמאי נפתלי גליקסברג, צריך לחזור אחורה. חמש שנים אחורה, אל ה-4 בנובמבר 2005, אל סרטו של גליקסברג "תיק לא סגור" שחשף פרטים חדשים על רצח ראש הממשלה יצחק רבין ובראשם העובדה שבבדיקת הבגדים שלבש רבין בליל הירצחו נמצא חור בצדן הקדמי של החולצה ושל הגופיה. ועדת שמגר קבעה שרבין נורה מאחור וכי נפגע משני קליעים. גליקסברג טען כי מדובר ב"חור שלישי". ראש המכון לרפואה משפטית, הד"ר יהודה היס, שבדק את גופתו של רבין, טען מצדו כי מדובר בקרע בלבד. התחקיר של גליקסברג לא הצליח לעורר את ההד הציבורי שלו הוא קיווה, והכישלון הביא אותו להחלטה להפסיק לעשות תחקירים ולהתמקד בקולנוע תיעודי מהסוג של "חתונה הישראלית", שביום ראשון תעלה העונה השנייה שלה ב- yes דוקו.
"אני חושב שהחברה הישראלית עדיין לא מוכנה לבדוק עובדתית את הרצח", אומר גליקסברג בראיון לוואלה! תרבות. "כפי שכבר ציינתי בסרט, יגאל עמיר הוא זה שרצח את רבין. הכדור השלישי לא הרג את רבין, וכפי שרמזתי כנראה מדובר בפאשלה של המאבטח שניסה לירות בעמיר".
הטענות שהועלו בסרט לא זכו כאמור לאוזן קשבת, ובטח לא לפתיחה מחדש של תיק הרצח. גליקסברג נותר מאוכזב. "אני יכול להגיד לך שעבור מי שעשה כבר כמה סרטי תחקיר היה לי מאוד קשה עם הכישלון הזה. למרות שהסרט שודר כבר ארבע פעמים ועשה את הבאזז שלו, הוא לא עשה את מה שחשבתי שיעשה: יגרום לנו לדבר על מה שבאמת קרה באותו לילה".
בינתיים הצליח התחקיר של גליקסברג לעורר דווקא את זעמם של חובבי תיאוריית הקונספירציה שטענו שגליקסברג מסתיר את האמת ולפיה "החור השלישי" הוא הכדור שהרג את רבין. גליקסברג מגחך למשמע הטענות הללו, שמוכיחות לדבריו שההתעלמות התקשורתית מהתחקיר שלו רק מחזקת אותן. "בעיני, האמת היא הכלי הכי טוב להילחם בקונספירציה. ברגע שאתה לא מוכן לדבר על הדברים כפי שהם, מתפתחות תיאוריות קונספירציה מבחילות".
בשנת 2006 שודר סרט נוסף של גליקסברג "אזעקת אמת" שעסק בכשלים של הדרג הפיקודי במלחמת לבנון השנייה. ארבע שנים מאוחר יותר רואה גליקסברג כיצד הרמטכ"ל דאז דן חלוץ מודיע על הצטרפותו לפולטיקה למרות כשליו במלחמה ההיא, כשלים שהוצגו בצורה מפורטת בסרטו. "הבנתי שלסרט התיעודי הבודד אין כוח עיתונאי ציבורי", הוא אומר. "בישראל של היום הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
מאז, כאמור, גליקסברג נטש את התחקירים ופנה לאפיקים חדשים. בשנת 2008 עלתה לשידור הסדרה התיעודית שלו "חתונה ישראלית" שתיארה את תהליך ההליכה לחופה של שישה זוגות ישראלים. הסדרה זכתה להצלחה וביום ראשון תעלה כאמור העונה השנייה שלה. בין הזוגות שיוצגו בעונה החדשה נמצאים אורנה ויעל, זוג לסביות המגדלות שני ילדים במשותף ובחרו להינשא דווקא במהלך מצעד הגאווה; שרון ואבישי, שביניהם פער גילאים של עשר שנים; והזוג האתיופי תקדם והבטו.
הסדרה עולה בעיצומו של גל תוכניות חתונה ששוטף את מסכי הטלוויזיה: העונה השנייה של "עונת החתונות", תוכניתם של דנה מודן ורועי לוי, שתשודר במסגרת הערוץ קומדי סנטרל החדש של HOT, והסדרה הדוקומנטרית החדשה של גלית גוטמן, "בטבעת זו - סודות מחיי הנישואים" שמשודרת בערוץ 10, שגם ישיק בקרוב את השעשועון "אלבום חתונה" בהנחיית טל ברמן ואביעד קיסוס.
"בוא נעשה סדר", מבהיר גליקסברג. "אני הייתי הראשון. הסדרה הראשונה שנעשתה על חתונות בישראל היתה שלי. היא נעשתה מתוך ניסיון לחפש איזון אחרי ההחלטה שלי לא לעשות יותר תחקירים. מה שתמיד עניין אותי היה בני אדם וחתונה מביאה רגעים מרתקים על בני אדם, על הניסיון להבין אותם. זה שיא הדרמה, שיא הקונפליקט ואני הייתי הראשון שעשה מזה סדרה תיעודית".
אני חושב שהעבודה שלי על 'חתונה ישראלית' והפרויקטים הנוספים שאני עובד עליהם ושיעלו השנה הם אמנם לא סרטי תחקיר במובן העיתונאי של תחקיר אבל הם תחקירים על בני אדם, על זהות. מה שבאמת מעניין אותי זה זהות. בתור מי שהתעסק עם זהות כל חייו והפך מחרדי לאדם שאינו שומר מצוות, שאלת הזהות ה"מי אני?" תמיד העסיקה אותי. אני חושב שחתונה היא אחד מרגעי בדיקת הזהות הכי משמעותיים שלך".
שמו של גליקסברג מוכר לא רק מהעשייה הדוקומנטרית אלא גם מהיותו אחד הפעילים המרכזים במטה המאבק של פורום יוצרי הטלוויזיה. גליקסברג כיהן בין 2005 ל- 2008 כיו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים וריכז את הפעילות ההסברתית של המאבק. גם כשנה לאחר שפרש עוד המשיך לקחת חלק במאבק בתפקיד לא רשמי עד שקצו כוחותיו והוא הודיע על פרישה סופית.
"לפרוש ממאבק ציבורי שאתה מאמין בו זו החלטה לא פשוטה", הוא אומר, "אבל זה גבה ממני מחירים אישיים נפשיים מאוד קשים. נתתי את שירותי במשך ארבע שנים ואז החלטתי לפרוש. זה כואב לי שאני לא שם. אני מניח שאם אעבור שלב ביצירה שלי אני אולי עוד אחזור".
מה אתה רואה כהישג הגדול ביותר של מאבק היוצרים?
"ההישג הכי חשוב ומרגש הוא העובדה ששבעה ארגונים, ביניהם איגוד התסריטאים, המפיקים, הבמאים וכו', שיש ביניהם ניגודי אינטרסים, הפכו לכוח אחד. לגרום לאנשים להתאחד זה הישג אדיר. זה מה שהפך אותנו לשחקנים חשובים בדיון".
נדמה שהיוצרים הדוקומנטריים זקוקים יותר מתמיד להגנה. בתקופה האחרונה אנחנו עדים ליותר ויותר מוצרים נחותים שמתחפשים ליצירות דוקומנטריות ומשתלטות על המסך שלנו.
"אתה שואל אותי האם זה מפחית משעות הדוקומנטריים האחרים על המסך? כן. במקום לשים דוקומנטרי שמאתגר את הצופים אתה מקבל מוצר בידורי. מוצרים בידוריים זה על הכיפאק, בשביל זה יש טלוויזיה, הבעיה מתחילה כשמקטלגים את המוצרים הבידוריים האלו כיצירות דוקומנטריות. בעצם מפרקים דברים ממשמעותם וזהו בעיני מהלך ציני.
מה אומר דוקומנטרי? זה מותג שאומר אני איכותי, אני אמיץ, אני מאתגר. זה המיתוג הדוקומנטרי. ברגע שאתה לוקח את המיתוג הזה ומייחס אותו למשהו אחר אתה מנצל בציניות את המיתוג הזה".
בגלל זה כל כך זעמתם שאבי ניר אמר שהוא מציע להסתכל על "האח הגדול" כתוכנית דוקומנטרית?
"יצירה דוקומנטרית מאתגרת את הצופה. אתה לא יכול להביא 34 אחוז רייטינג למסך בלאתגר את הצופה. בשביל כזה רייטינג אתה צריך לפתות אותם. אגב, גם בתחום הפיתוי יש גבוה ויש נמוך".
עוד בוואלה!
מהי הסכנה הכי גדולה היום לעתיד היצירה?
"הסכנה הכי גדולה היום נובעת מריכוזיות בתחום המדיה. כמו שאנחנו מדברים על תהליכים של ריכוזיות במשק, ככה אנו גם הולכים לריכוזיות במדיה. אנחנו רואים את הקשיים של מעריב שכמעט נסגר, את עיתון העיר שנסגר, לאט לאט האלטרנטיבות הולכות ונעלמות, בין אם אהבנו אותן ובין אם לא. הבעיה היא שליוצר העצמאי אין אפשרות להשמיע קול אלטרנטיבי ומי שנפגע הוא הצופה שמקבל עוד מאותו דבר".
"יתרה מזאת", ממשיך גליקסברג, "היצירה הדוקומנטרית העצמאית נמצאת היום בסכנה גדולה מאוד. יש הפחתה ניכרת בתקציבים שנובעת מאותה השתלטות של הקול הדומיננטי. קשה מאוד היום להשמיע קול אחר, קול אותנטי".
לא רק ביצירה. גם בתחומים אחרים ובעיקר בפוליטיקה אי אפשר בישראל של היום להשמיע קול אחר.
"תראה, מעולם לא הייתי איש שמאל, אולם אני חושב שאנחנו בסכנת פאשיזם נוראית. כבר ראינו בעבר שדיקטטור עולה לשלטון בדרכים דמוקרטיות ואני חושש שאנחנו עלולים להגיע לשם. אם אתה שואל אותי אם יש משהו שאני מוכן לצאת עבורו לרחובות, זה המאבק נגד הפאשיזם שהחברה הישראלית צועדת אליו."