שחר מרקוס

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה?

מכיוון שלא היתה לנו אפשרות להקשיב למוזיקה, בעיקר שרנו. אני תמיד שר במהלך העבודה. הפעם שרתי רוב הזמן שורה מתוך השיר "משחק כלבים" של אביתר בנאי - "נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת". הבחירה בשורה הזו לא מקרית. העבודה הפיזית על התערוכה היתה מאוד קשה וסוחפת. לפעמים צריך לקחת צעד אחורה ולראות את המכלול ולהיזכר ברעיון המקורי ולהצליח ליצור מתוכו מופע קוהרנטי. השורה הזו הזכירה לי את מה שרציתי ליצור באמת. לפעמים, ברגעי מצוקה, אני שר את "The End", אבל זה קורה רק במצבים ממש קשים; ב-23:30 בלילה, כשאני כבר מת מעייפות ועדיין עומד על פיגומים.

מה מזין אותך יותר, טלוויזיה, ספר או סרט?

סרטים, בעיקר של פיטר גרינאווי. כאמן, הראייה שלו מאוד פלסטית והסרטים שלו מורכבים מדימויים מדהימים. אני מקבל רעיונות מצפייה בסרטים שלו. פתאום אני מוצא את עצמי חושב איך הייתי עושה את זה. לאחרונה חזרתי גם לספרי שירה, לטקסט. התואר הראשון שלי הוא בספרות עברית, ובשנתיים האחרונות זנחתי קצת את המילה הכתובה. קראתי את יאיר הורוביץ. בעבודות שלי יש נטייה להגיע בד"כ למקום מתלהם ומתפרץ, לשם אני נמשך. בהורוביץ יש עדינות ורוגע שאני צריך כדי למשוך את העבודה שלי לכיוון אחר. יש בו משהו מאוד אישי, קונטמפלטיבי, שעומד בניגוד למגלומניות שמתפרצת בעבודה שלי.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גר ברחוב ביל"ו. באופן כללי, אני מאוד מרוצה מהרחוב, אבל הייתי משנה את שעות העבודה של האוטו-זבל. אפשר להעביר אותו אולי לעשר וחצי?

למי היית מכניס מכות?

לעצמי, ברור. מגיע לי. גם על כל מה שלא עשיתי וגם על כל מה שעשיתי, על הכול.

מה ההתמכרות שלך?

גלן גולד, פסנתרן שנפטר לפני 20 שנה. מבחינתי ומבחינת רבים אחרים, הוא נחשב לגדול הפרשנים של באך. הוא היה סכיזופרן ונפטר בגיל 40 ומשהו. יש לי אינספור דיסקים שלו. אם אני נכנס לחנות ורואה דיסק שלו, אני עלול למצוא את עצמי רוכש אותו שוב. הכל התחיל לפני עשר שנים. הייתי בבית של חבר, והוא השמיע לי את "וריאציות גולדברג" של באך בביצוע גולד. השם גולדברג הצחיק אותי בהקשר לבאך. הקשבתי ליצירה ומאותו הרגע התחיל סיפור אהבה.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

את ניק קייב, בלי ספק. יש לי תחושה שאחרי כמה כוסות היתה מתפתחת בינינו שיחה מעניינת על אקזיסטנציאליזם. נראה לי שניק קייב הוא הבנאדם שהכי כיף לשבת איתו לדרינקים, גם יודע לשתות וגם נראה כמו אדם מעניין.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

דני זקהיים, זכרונו לברכה, מיצגן ואחיה של אסתי זקהיים. אני לא בטוח שאני רוצה לפרט את הסיבה. בואי נאמר שיש בינינו קשר.

www.Maarav.org.il - לא מספיק אנשים מכירים את האתר הזה. אתר שעוסק באמנות ובתרבות, אתר שעשוי טוב ומתעדכן כל הזמן.

www.king.org - אתר של מוזיקה קלאסית, כדאי להיכנס אליו כדי לשמוע מוזיקה קלאסית ללא הפרעות.

www.one.co.il - אתר הספורט שאני תמיד מגיע אליו, בסופו של דבר.

כששחר מרקוס (33) מתחיל לעבוד על מיצב-מיצג, נקודת המוצא הראשונית שלו היא החלל עצמו. "אומרים לי שיש מקום, דד ליין ושרוצים עבודה", הוא אומר. העבודות שלו מושפעות מהחלל, ובמקביל מתערבות בו ומשנות אותו. ביריד אמנות הארץ האחרון, שנערך ברידינג, העבודה נולדה מקורת הברזל שהיתה תלויה מהתקרה. קורת הברזל הזו הולידה ללא ידיעתה מיצגנים מוסבים לשולחן שניצב תלוי בחלל האוויר. לרגע הם נדמו כדמויות הנידחות ביותר של ארץ הפלאות, החתרניות, אלה שלא רואים בפריים טיים. המיצגנים היו עסוקים בסילוק עטיפות זהב משוקולד, ומדי פרק זמן קבוע נשמעה צפירה והשולחן התהפך. הם נותרו, כמעט חסרי אונים ובעלי כל הכוח שבעולם, להיתלות הפוכים באוויר ולהמשיך בפעילותם האובססיבית.

בחיי היומיום שלו מרקוס עוסק במקצוע בעל הטאץ' הסקסי ביותר בעולם - מלטש יהלומים. ההשכלה הפורמלית שלו כוללת תואר שני בתולדות האמנות וההשכלה האינסטליישנית שלו כוללת לימודים אצל תמר רבן, אשת "במת-מיצג" ומהדמויות המובילות בעולם המיצגים הישראלי. הפעם, במיצב-מיצג "אינסטלציה" שמעלה מרקוס בגלריה אבני ביפו, מקור ההשפעה הוא הצינור האימתני שניצב בשדרות ירושלים (אני יורד בסוף יוני, נשמע מוכר?). המיצב עצמו בנוי מאקססוריז שונים של צנרת - צינורות, אמבטיות, כיורים ואסלות, אליהם מצטרפות גם צפרדעים. על אמת. מי שפספס את מיצג הפתיחה יזכה לראות אותו רק בווידאו שמוצג בתערוכה, אך ב-9.5 בשעה 20:00, תוכלו לראות את מופע הפרפורמנס המתארח של "להקת המכון לחקר שועלים".