עם העלמותם ההדרגתית של הטוענים שהאינטרנט "משטח" את התרבות, מתרבים הקולות האמנותיים שנולדו אל תוך עולם הרשת ומוצאים בה לא רק עושר של מידע אלא גם עומק רגשי. כשג'ניפר אבסירה מדברת על עבודותיה היא מדגישה את האינטואיטיביות ואת האינסטינקטים שמנחים אותה, אך ניכר שהחושניות והרגישות שביצירתה נובעות מתוך ידע רב בעולמות הקולנוע, המוזיקה, הספרות והאמנות. יחד עם זאת, ריבוי ההשפעות הנגישות הותך אצלה, כמו אצל אחרים בני דורה, לכדי סגנון ייחודי.
כל יצירה מורכבת מצירוף של שני דימויים - דימוי שנלקח מרשת האינטרנט ועבר עיבוד (לרוב בחלק העליון) לצד צילום שצילמה האמנית במצלמה ביתית או במצלמפון. למעשה, תהליך היצירה ממלא שלושה תפקידים: יוצר (בצילום הדימויים), אוצר (בליקוט הדימוי מן הרשת ובעיבודו) וגם "מיקסר" - מערבל דימויים, שמצמיד ומעמת בין החלק "האנושי" לחלק "הממוחשב". התהליך הזה מייצג עידן אמנותי של אינטרנט, שבו הרשת מציפה את האמן בדימויים והקשב מחולק בין גירויים שונים ובין הניסיון הסיזיפי להתמודד עם השדר שממאן להיאלם.
הצילום מנסה לשלוף את האמת שמחוץ לבנאלי: תאורה שמתחמקת מלהיות "מושלמת מדי", החל מאור טבעי וכלה בפלאש של מצלמה ביתית בתוך חושך מוחלט. צילום האובייקטים בגובה העיניים או מלמעלה, קומפוזיציה שמדגישה את מרכז התמונה. הגוף האנושי תמיד חתוך, כמעט תמיד מתמקד בשפתיים או ברגליים. התוצר הקוהרנטי, הטרי והדינמי מתכתב עם קולנוע ה-"off beat" וה- "היפ-הופ מונטאז'". הדימוי האישי הייחודי לא נלחם בדימוי האוניברסלי המלא ברעשי הסחה אלא מתמקם בתוכו בטבעיות.
יש בתערוכה אלמנט של היזון חוזר. הדימוי הנכנס הוא אינטרנטי, אך כך גם הדימוי הסופי. אבסירה נמנית על קבוצה הולכת וגדלה של אמנים שיצירותיהם מוצגות באינטרנט, ושהצפייה המיטבית והטבעית בהן היא בגרסה מקוונת. ההשראה שמרגשת אותה חוזרת לרשת כהשראה שתרגש אחרים.
- ערן הדס
עוד בוואלה!
על ג'ניפר אבסירה
ג'ניפר אבסירה נולדה במנסי, כפר קטן צמוד לפריז, ובגיל 8 עלתה ארצה. כבר בבית הספר היסודי נחשפה רבות לתיאטרון ואמנות ובתיכון למדה במגמת תיאטרון שחשפה אותה לעולם תרבותי עשיר. בגיל 14 היא התאהבה במסך הגדול ובמשך שבע שנים העבירה כמעט כל לילה בסינמטק תל-אביב. היתה זו התשוקה הגדולה לקולנוע והצפת ההשראה מהסרטים שעוררו בג'ניפר את הרצון העז לצלם וללכוד בעצמה מציאות משלה. ג'ניפר החלה לצלם בגיל 16 עם מצלמה משנות ה-70 שביקשה מהוריה ליום הולדתה. היא למדה לפתח בעצמה צילומים בחדר חושך מאולתר על הגג של חברתה. הצילום הפך לחלק בלתי נפרד מחייה. כיום היא מצלמת בעזרת מצלמה דיגיטלית פשוטה ולעיתים גם ממצלמת הטלפון שלה. היא למדה תואר ראשון בהיסטוריה כללית וספרות צרפתית באוניברסיטת תל אביב וסיימה כעת תואר שני באמנות בינתחומית (גם באוניברסיטת תל אביב). בנוסף, ג'ניפר מתקלטת מדי חודש בברים תל אביביים כמו הפרוזדור וסלון ברלין.
פריצתה לתחום הצילום החלה כששלחה את צילומיה לעיתוני הצילום והאמנות האהובים עליה בעולם. הראשונים שחזרו אליה היו העיתון הבריטי הנחשב Dazed & Confused שכתבו עליה במדור Rise Photographer במסגרתו פעם בשבוע זוכה צלם לחשיפה באתר שלהם. יומיים לאחר מכן קבלה מייל ממחלקת המרקטינג של מעצבת האופנה החשובה Vivienne Westwood כדי לשתף פעולה עבור פרויקט בשם 100 Days of Active Resistance. הפרויקט נמשך 100 ימים ומטרתו היתה לבחור כל יום צילום אחד הקשור למודעות חברתית. עבודתה של ג'ניפר תוצג בתערוכה שתעלה במהלך השנה בלונדון וכמו כן בספר שיפורסם יחד עם התערוכה. בסיכום השנה של Dazed ג'ניפר נבחרה לאחת מעשרת הצלמים המבטיחים של השנה. לאחרונה השיקה ספר במסגרת הפרויקט Possibility of a book של גלריה זומר. את הספר יצרה בשיתוף פעולה עם הצייר גיא ינאי והוא ניקרא UNIVERSITY. כמו כן היא הוזמנה לקחת חלק בתערוכה אינטרנטית מתמשכת בשם 7000WORDS שבמסגרתה כל שבוע צלם אחר נבחר ובמהלך שבוע מועלית עבודה אחת ביום. עבודתה הראשונה פורסמה בגיליון השני של העיתון הישראלי לאמנות "החדש והרע".