העמודים הראשונים ב"מבחר יצירותיו של טי אס ספיווט", ספר הביכורים של רייף לארסן שיצא ב-2009 ותורגם באחרונה לעברית, מייצרים הלם שגם הכריכה המזמינה לא מצליחה להקהות. זאת אומרת, נתקלנו כבר בעבר ברומנים מלווים באיורים, אבל במקרה הזה אפשר לומר רק שלוש מילים: What The Fuck.
ועל מה המהומה? לפני תמצית העלילה, "מבחר יצירותיו של טי אס ספיווט" הוא מקרה בו ראוי להסתכל תחילה בקנקן לפני שניגשים למה שיש בו, משום שכאמור, לא מדובר ברומן שגרתי. היטיבו להגדיר זאת מבקרים רבים בארצות הברית, ובמיוחד אלה של הוואניטי פייר, שאבחנו כי "הספר הזה לא דומה לשום דבר שהרמתם אי פעם מהמדף בחנות". זה מתחיל בכריכה הגדולה של הספר, שמשווה לו מראה של ספר עיון, בעוד התוכן כבר נראה כמו ספר הרפתקאות משולב במדריך מלחמה. עם איורים, שרטוטים ותרשימים קרטוגרפיים. יוצאות דופן הן הערות השוליים בספר, שמקבלות חיים משל עצמן ואם תחילה נראה שניתן לדלג עליהן, במהרה מבינים עד כמה חיוניות וחינניות הן לעלילה ולמעשה אפשר לראות בהן את עמוד התווך של העלילה.
אה,כן, העלילה: "מבחר יצירותיו של טי אס ספיווט" הוא רומן על נער אמריקאי בן 12, מאייר מפות אובססיבי עם יכולות של גאון מחור נידח במונטנה, המקבל בזכות יצירותיו הנדירות זימון מפתיע לוושינגטון לקבלת פרס ממוסד ה"סמיתסוניאן" היוקרתי. מנותק רגשית מהוריו המוזרים, מלאי הניגודים וחסרי התקשורת ביניהם, ועם רצון לפזר את מסך העשן האופף את נסיבות מותו המסתוריות של אחיו, טי אס הצעיר יוצא לדרכו מזרחה ומגלה שדווקא ככל שהוא מתרחק מהבית, כך הוא מצליח לחקור יותר את דפוסי ההתנהגות במשפחתו ובחיי החווה הפרובינציאליים ומכאן, זה רק הולך ומסתבך.
עוד בוואלה!
איך משלבים בין הארי פוטר להולדן קולפילד?
מודע לאופיים הגוזמאי של ספרי הפנטזיה וההרפתקאות, לארסן דאג כבר בספרו הראשון ליצור גיבור שאיש לא ייקח את דמותו ברצינות, אולם יתייחס לרעיונותיה בכובד ראש. אישיותו של ספיווט, או בשמו המלא טקמסה ספארו ספיווט, מעוררת בד בבד אנטגוניזם וחיבור; הוא שילוב של הארי פוטר, הולדן קולפילד וסטואי גריפין מ"פמילי גאי" סקרן, נלחם לבדו בכוחות הרשע, בעל מנת משכל גבוהה בצורה חולנית ואין בו שום מאפיין שמאפשר להאמין כי מדובר בנער בן 12 בסך הכל. לארסן מנסה במכוון לזרוע בלבול אצל הקורא, ואחת הדרכים שלו לגרום לכך היא להעביר את התחושה שהילד הזה לא גדול רק על בני גילו, אלא כמעט על כל אדם המהלך על פני כדור הארץ.
ניגודיות, כמו זו הקיימת בדמותו של ספיווט, היא מילת המפתח כאן. היא צצה לכל אורכו של הספר ברמה הרעיונית, כשלצד תרשימים כבדים של מערכי מלחמה ומפות מסובכות, ניתן למצוא שרטוט מדויק ומצחיק של מערכת ניתוב השיחות במרכזיה טלפונית, או הסבר מפורט על האבולוציה של המכנסיים הקצרים בעשורים האחרונים.
בפעמים אחרות, לארסן עובר להצגת הניגודים באופן מופשט יותר: כך, בעמוד 64, מאייר ספיווט תרשים שבו הוא מעמיד את אביו לצד אמו. "אבא שלי: איש המעשים השתקן בעל הציוד המינימלי והידיים הכבדות, המהדק את חברי האוכף של סוסי הפוני הפראיים ועיניו מביטות לעבר האופק, לעולם לא בך. אמא שלי: הרואה את העולם רק בחלקים, בחלקים זעירים, בחלקים הזעירים ביותר, בחלקים שאולי לא קיימים כלל".
אתה נורא נחמד, אבל
ההיגיון אומר שהשקעה גדולה כל כך במימד הוויזואלי ובניסיון ליצור משהו מקורי, תפגום ברבדים אחרים של הסיפור, בראשם העלילה. למרבה הצער, "טי אס ספיווט" אינו מצליח להראות שאפשר גם אחרת. יש הרבה חן בעודף האינפורמציה המכוון שמרעיף עלינו לארסן כשהוא מגיש את מאות הרעיונות, ההסברים והתיאוריות של גיבורו, אבל בשורה התחתונה גוד?ש הוא גוד?ש, ומסיבה זו קשה עד בלתי אפשרי לצרוך כמות נכבדת של עמודים בספר בקריאה רצופה ולפעמים גם כמויות לא רבות הן תיק כבד מדי. בנוסף, סיומו של הרומן נראה מאולץ, שלא לומר צפוי ובעל פיתרון קל מדי.
בסופו של עניין, גם לו היה מדובר בעוד ספר נטול אריזה ייחודית, היה קשה להביע על "מבחר יצירותיו של טי אס ספיווט" דעה נחרצת. מבחינה טקסטואלית, סגנון הכתיבה הרהוט והחד יוצר ציפיות גדולות שמנותצות על ידי עלילה בינונית. כשמוסיפים את המימד הוויזואלי המבריק, ההחלטה הופכת להיות קשה בהרבה וכך גם שולי הדפים, טומנים בחובם סיפורי לוואי מצחיקים ומהנים, אבל הם גם מאטים את הקצב בצורה משמעותית.
בנוסף, תרגומה המצוין של יעל אכמון, אולי המתרגמת הטובה ביותר בתחום בז'אנר הפנטזיה (ספרי "פרסי ג'קסון"), מאפשר לעבור את היצירה המוערכת הזו בעברית מבלי לאבד דבר מהמקור, אולם ההרפתקה הופכת למייגעת יותר ויותר ככל שנוקפים עמודי הספר. שורה תחתונה? יש אנשים שעבורם, שסגנון מסחרר שכזה הוא הבשורה הגדולה ביותר לספרות הצעירה בשנים האחרונות. אחרים יסתפקו בהמתנה לסרט.