שנת 2011 היתה טובה לנבו קמחי. איכשהו מצא את עצמו השחקן המגוון הזה מבצע תפקידים מרשימים בשניים מהסרטים המדוברים (והמעוטרים) של השנה "הערת שוליים" ו"בוקר טוב, אדון פילדמן" שעולה ביום חמישי לאקרנים. בכל אחד מהם שיחק טיפוס שונה לגמרי. ב"הערת שוליים" הוא היה איש אקדמיה דתי נעבעך, הסטאז'ר של ליאור אשכנזי. ב"בוקר טוב, אדון פידלמן" שיחק את האיש הרע של הסרט, בנו חסר הנשמה של ששון גבאי.
המצחיק הוא, שלמרות ההבדלים בין הדמויות, בשני הסרטים מצא את עצמו קמחי משתתף בסצנה של משחק סקווש. "מישהו אמר לי שזה יכול להיות תרגיל טוב לבתי ספר למשחק", אומר קמחי. "לראות את אותו השחקן משחק שתי דמויות שונות בסיטואציה דומה. ב'פידלמן', המשחק הוא אילוץ שנכפה על הגיבור, שצריך לבקש טובה מחבר בשביל אבא שלו. למשחק עצמו אין משמעות בסיטואציה הזאת, הוא רק שלב שצריך לעבור לפני הבקשה הלא נעימה. ב'הערת שוליים', סצנת הסקווש היא סצנה כוחנית, שבה ליאור אשכנזי מוציא את הכעס שלו דרך המשחק, ומי שאוכל אותה זאת הדמות שלי".
ב"פידלמן" אתה משחק את נח, האיש הרע של הסרט, עורך הדין חסר הנשמה, שלא מבין את הדמויות הרגישות והאמנותיות שמקיפות אותו. קשה לשחק דמות כזאת?
"על פניו נח הוא האיש הרע, אבל בסופו של דבר הוא לא יוצא האנטגוניסט הקלאסי, הוא מישהו שאתה קצת הולך איתו בתור צופה. אני כשחקן מחויב לאהוב אותו מהרגע הראשון, ולא היה לי קשה לעשות את זה במקרה של נח. בסך הכל, המניעים שלו טהורים: הוא רוצה לעזור לאבא שלו. העסק של אבא שלו הוא קאפוט, אז הוא רוצה לבנות במקום שלו בניין של ארבע קומות ולעשות כסף עבור המשפחה. הבן אדם מדבר בהגיון, הוא פועל מכוונות טובות. כל בר דעת היה אומר שהוא צודק. לעומת זאת, אבא שלו עקשן כמו פרד, הוא נוהג בלי הגיון. אז באיזשהו מקום, למה להגיד שהבן אדם הוא רע?"
לשאלה מה מניע את תפקידו המורכב, והפחות אהוד שהוא מגלם ב"בוקר טוב, אדון פידלמן", יש לקמחי תשובה בעלת ממדים פסיכולוגיים ואפילו מיתולוגיים: "לאורך כל הסרט נח רוצה אהבה מאבא שלו ולא מקבל אותה. הוא פשוט אומלל. ככה אני רואה אותו. ובסרט הוא גם רואה פתאום את אבא שלו הולך עם מישהו אחר, עם הדמות של הנרי דוד, ומעניק לו את מה שהוא מנע ממנו כל החיים. בעצם כולם בוגדים בו בסרט, גם אבא שלו וגם אשתו. כולם נגדו, אבל הוא לא נשבר וממשיך את הקו שלו. אני חושב שבזכות זה שהוא לא נשבר, בסופו של דבר גם אבא שלו וגם אשתו חוזרים אליו. בסוף הוא יוצא הכי אמיתי".
יש הבדל בין ההכנה שעשית לתפקיד ב"הערת שוליים", שהוא יותר 'טיפוס', לבין התפקיד ב"פידלמן", שהוא של איש לכאורה רגיל ונטול סממנים חיצוניים מובהקים?
"במקרה של 'הערת שוליים' היה חשוב לי ללכת ולפגוש חוקרי תלמוד ירושלמים, כמו הבן אדם שאני משחק בסרט, כי לא הכרתי את העולם הזה. האנשים האלה עזרו לי לעצב את הדמות באופן פיזי. הדבר שנאחזתי בו שם הוא אחיזת הגוף; היה משהו באנשים שפגשתי שנתן תחושה, כאילו אין להם גוף, רק המוח שלהם עובד כל הזמן. יש להם מבוכה קיומית מול הסובבים, שנעלמת רק כשהם יושבים מול טקסטים. אם הם היו יכולים, הם היו מניחים את הגוף בצד ונשארים רק עם המוח".
"ב'פידלמן' העבודה היתה שונה. במקרה של נח, העובדה שהוא עורך דין היתה פחות חשובה, למרות שגם לעורכי דין יש מאפיינים פיזיים מובהקים. מה שהיה יותר חשוב זאת הכמיהה שלו לאהבה, זה מה שמגדיר אותו כדמות. כאן אין אפיון פיזי מובהק, ולכן עבדתי דרך הטקסט. מה שנותן לי את האחיזה זה הרצון של הדמות, הפעולות שלה. דרך זה אני מנסה להגיע לאמת של הדמות, זה הדבר שאני תמיד מחפש בכל מה שאני עושה; המילה אמן באה מהמילה אמונה. התפקיד שלו לחפש אמת, לא משנה אם זה במשחק, בציור או בריקוד. חשוב לי להרגיש שנגעתי באמת של הדמות בכל רגע ורגע בתסריט לפני שאני מגיע לצילומים".
לכל אורך הראיון, משתקפת העובדה שקמחי הוא שחקן שלוקח את המקצוע שלו מאוד ברצינות וגם מהרהר בו לא מעט. כמי שהמשחק היה חלום שלו מילדות, מה שמעניין אותו מעל לכל היא האפשרות לגעת בעומק של המקצוע ופחות שאלות של כוכבו?ת או משכורות שמגיעות בזמן. זאת כנראה אחת הסיבות, שבגללן קמחי לא נרתע גם מהעבודה הפחות מתגמלת בתיאטרון הפרינג'.
הצגת היחיד המהוללת שלו "שעתו האחרונה של קול", לפי מחזה של יהושע סובול, רצה כבר כמה שנים טובות בתיאטרון תמונע. בתקופה האחרונה, הוא שיחק גם בהצגות הפרינג' "אבא שלי לא ציפור" וב"בשר, גבירותיי ורבותיי".
מה בעצם גורם לך להסתער על תפקיד שאין בצדו שכר הולם? מה מדליק אותך שם?
"החידוש. זה מה שאפיין את התפקידים ששיחקתי בפרינג' בשנים האחרונות. כשאני קורא טקסט ולא כל-כך מבין אותו, אני נדלק. זה גורם לי להרגיש שיש בטקסט סודות, ואני צריך לעבוד עכשיו מאוד קשה, כדי לחצוב בסלע ולחשוף אותם. אני חושב ששחקן אמיתי צריך לחקור, הוא צריך לשלם מחיר כדי להגיע למקומות גבוהים. זה לא אומר שאני לא נהנה מלעשות קומדיה תוך שבועיים, כי אלה הן האתנחתות של המקצוע."
עם גישה רעננה שכזאת, לא פלא שהקארמה של נבו קמחי מנווטת אותו בזמן האחרון למקומות טובים. הטקטיקה שבחר בה של שילוב בין הפקות מיינסטרים לפרינג' בועט מוכיחה את עצמה כמשתלמת. סביר מאוד להניח, שאחרי ששיחק סקווש בשני הסרטים הישראליים המובילים של השנה, אנחנו נראה עוד הרבה מקמחי על המסך ועל הבמה. וטוב שכך.
"בוקר טוב אדון פידלמן" - ראיון עם כוכבי הסרט
"בוקר טוב, אדון פידלמן" זכה בפרס ראשון בפסטיבל ירושלים
"בוקר טוב, אדון פידלמן" מועמד לפרסי אופיר
"הערת שוליים" - מצוין, גם אם לא נטול פגמים