אופי זה המצאה של מכוערות

שבת יפה. את השבת היפה הזו אני מעבירה בניקיון שביל הכניסה המשותף לדירתי, לקיוסק הסמוך ולכל בעלי העסקים הזעירים שבבלוק. ידי האחת עטויה שקית סופרפארם על תקן כפפה, השניה אוחזת שקית נוספת המתמלאת בזבל: בדלים, כרטיסי לוטו, עטיפות ארטיק, פחיות של משקאות אנרגיה. הלוואי שהיה לי דוקרן אשפה. מי היה מאמין שאגיע לרגע בו אשתוקק לדוקרן אשפה. ההנאה בניקיון הולכת ונמהלת בזעם לא בודהיסטי. מיהם האנשים שבאמת משליכים את הזוהמה שלהם בשביל? עם כזה אטיטיוד, איך הם בכלל רוצים לזכות בלוטו? האם הם מודעים לתנועת ההשלכה הקטנה, או שבכלל אינה עוברת להם בצנרת המוחית הזערורית שלהם? האם הם מפנימים את הקשר בין הזבל שלהם לבין עצמם? האם יש להם בכלל יכולת הפנמה? האם הזוהמה החיצונית היא למעשה הזוהמה הפנימית שבנפשם... ושאר שטויות צדקניות הצפות בראשו של פינוקי כשהוא צריך, מסכן קטן, לאסוף קצת זבל.

איפה הקמפיינים הטובים של פעם שחינכו פה את כל הבבונים כולל אותי כל כך יפה? מה קורה עם הסלוגן המנצח "הפסולת לסל וחסל"? בכלל, מה נסגר עם "המועצה לישראל יפה"? מיד לאחר שנטלתי ידיים החלטתי לצ'פר את עצמי ולבדוק מה לוהט ובועט במועצה.

אתר "המועצה לישראל יפה" מנפנף לנו בשמאל ובימין לוחץ יד חמה על הארנק היהודי העולמי. תחת הלשונית "פעילות בינלאומית", מופיעים הזוג הנשיאותי גילה ומשה קצב, מעניקים בכבוד אות של כבוד; בין חמשת הפרויקטים המוצגים לראווה עליהם שקדה המועצה בעשור האחרון, מופיעים לא פחות משני אתרי פולחן צדיקים: קבר רבן גמליאל ביבנה ומקווה האר"י בצפת. הגיוני: מי שנותן כסף צריך לראות תוצאות ואין קברי צדיקים חשובים פחות מטיילת סתם.

בין הפרויקטים שאין חולק על ישרותם ויופיים - כגון "ריפוי בגינון" ופרס הגינה הנאה בחולון - נמצאות גם תחרויות שונות, כשהמרכזית ועתירת המזומנים ביניהן היא "פרס עזריאלי". מטרותיה של התחרות שמנהיגה המועצה הותיקה כמוצהר: "פיתוח אורבני בר קיימא תוך שימור נכסי סביבה". תענוג צרוף לדורות. על האדריכל דוד עזריאלי, מקים הקניון הראשון במדינה (איילון) והקניון הנורא במדינה (מרכז עזריאלי) נכתב שם: "זה למעלה משלושה עשורים מוביל האדריכל דוד עזריאלי מהפכה אורבאנית בישראל. מפעלי היזמות המקומיים של מר עזריאלי...מטביעים חותם של ממש על חיינו: דפוסי הצריכה, הבילוי והפנאי של מרבית שכבות הציבור בישראל מקבילות כיום לאלו שנהוגות במפותחות שבמדינות העולם בזכות מפעליו החלוציים של מר עזריאלי".

זה נכון, עזריאלי אכן מוביל מהפכה אורבאנית בישראל. מפעליו אכן הטביעו חותם של ממש על החיים בישראל ודפוסי חיינו אכן מקבילים עד שכמעט אין להבדיל בינינו לבין אחינו שבארצות המפותחות – לא רק בזכותו של עזריאלי, אבל בהחלט, אין להכחיש, גם. אם כן, "המועצה לישראל יפה" רואה בחזון-עזריאלי את דמותה של ישראל היפה.

ניגשתי לבדוק את ועדת השופטים של פרס עזריאלי. בין ששת השופטים גיליתי את האדירכלית אורנה אנג'ל, מנכ"ל חברת "אוצר מפעלי ים בע"מ" המחזיקה בנמל תל אביב מ-1936 ואחראית לפיתוחו. להלן ציטוטים מתוך "חזון הנמל":

"ייעוד:
נמל תל אביב ההיסטורי מעוצב מחדש, תוך שמירה על האותנטיות והייחודיות של מקום מפגש מרגש בין אנשים, כרך וים, עיצוב שיש בו פתיחות, אינטנסיביות מתמדת, אינטימיות, רומנטיקה, פלורליזם, ידידותיות ורגישות כלפי הסביבה.

חזון:
נמל תל אביב המעוצב מחדש, כאכסניה למגוון פעילויות- פנאי, בילוי, תרבות, ספורט, מוסיקה, קניות, אוכל ויצירה - אשר יהפכו את הנמל למקום של הנאה ורוגע מתמשכים, מפלט מהמולת הכרך בכל שעות היממה ובכל ימות השנה. "

על איזו אותנטיות מדובר? האותנטיות של ACE ? הייחודיות של "ארומה"? הרוגע של לי קופר? היצירה של ג. יפית? הפלורליזם של הקפוצ'ינו? וואט דה פאק? הרומנטיות היחידה שם כנראה נמצאת ב"פוסיקט", שמשום מה לא מוזכר באתר הנמל המפורט לעילא. מילא שאנשים רוצים לקחת מתחם "אותנטי" (מילה בעייתית גם כשמדובר בשדה חוביזה) ולהפוך אותו לקניון פרוס המותאם לכל אדם עם כרטיס אשראי ושלושה ילדים מעצבנים – אבל למה לנסח הכל בשפה כל כך אורווליאנית?

חביירים - השנה היא 2007. פשוט תגידו שאתם רוצים להשכיר שטחים בהמון כסף לסניפי רשתות שיכולות לשלם יותר מעסקים פרטיים-לוקאליים, שאתם רוצים למכור עסקיות ב- 120 שקל ושרוואלים של מעצבים ב- 1000 שקל וכל זה באוויר הים הנקי של כולם ותעזבו אותנו בשקט. אנחנו נמצא לאיפה ללכת או שנשרוף ת'מועדון. מה הבעיה? מדוע מכסה סומק המלים היפות את ערוות היזמות? הבעיה היא שעדיין, כשאתה משתמש בכספי ציבור אז צריך שיהיה לך "חזון" ו"תרבות" על הנייר.

השפה, אפילו יותר מהנמל ומהארכיטקטורה, היא המפלט הלוקאלי האחרון. אולי ראוי ש"המועצה לישראל יפה" תדאג שלפחות בחצריה לא ישליכו טינופת משמעותית. ואם צריך – אני מוכנה לבוא לנקות שם, אני בגרוב.