וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סוף הפח

ניב הדס

20.9.2008 / 0:28

מערכת "שבוע סוף" חייבת להתאפס על עצמה ומהר. ניב הדס צפה בתכנית שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה

שתי שאלות הציקו לי לאורך התכנית הראשונה של "שבוע סוף". הראשונה היא עד מתי תמשיך רותם אבוהב לצרוח? לא חשוב אם היא משחקת בסרט, סדרה, תכנית מערכונים או עומדת על במה בהופעת סטנד אפ, האישה מגבירה אוטומטית את הווליום ברגע שהספוט מאיר עליה בלי שום קשר לטקסט שעומד לפניה. התשובה לשאלה הזו, חד משמעית, היא "לעולם לא". השאלה השנייה, והיותר מהותית, היא כמה תכניות תשרוד "שבוע סוף?". התשובה לשאלה הזו היא כבר קצת יותר מורכבת.

קשה לי להאמין שמישהו, כולל יוצרי התכנית, הכותבים, הזכיינים או השחקנים, לא כל שכן הקהל בבית, היה מרוצה מהתוצאות של התכנית הראשונה. למרות ההפקה המושקעת, מחיאות הכפיים והצחוקים הלא אמינים של הקהל באולפן וגלריית הטאלנטים, "שבוע סוף" בקושי הצליחה לגרד צחוקים. כי כשבקומדיה עסקינן, עם כל הכבוד לריבוי צילומי החוץ, הדבר הכי חשוב הוא ההשקעה בכתיבה, וזו לא ניכרה בשום שלב בתכנית. וכשאני אומר השקעה אני לא מתכוון שהכותבים של התכנית זרקו כאן זין, אלא שפשוט אי מספיק מהם. יתרה מזאת, אין ב"שבוע סוף" תחושה שמדובר בתכנית של תסריטאים (בעיקר יש תחושה של טאלנטים שמאלתרים ומנסים לסחוט את המקסימום מהקסם האישי שלהם). עזבו שנייה את "ארץ נהדרת", שלבטח עמדה לנגד עיניהם של יוצרי התכנית והחליפות ב"רשת", וקחו את "גם להם מגיע" של ערוץ 10, שהתחילה רע, השתפרה תוך כדי גסיסה ומתה לפני שבכלל הבינה מי היא (ונדמה לי שאם היתה מבינה היינו מרוויחים); עם כל הבעייתיות שהיתה שם, עדיין ניכר המגע של תסריטאים. של מחשבה מאחורי הכתיבה וראייה אל מעבר לפאנץ' על זה ששאול מופז הוא פרס; שזו אבחנה רבת שימושים לפי הכותבים של "שבוע סוף" כי אפשר לקרוא לו גם איראני, בהקשר של האיום האיראני, וגם שחור, בהקשר של גזענות מתנשאת. ואם כבר יורדים – שוב – על שאול מופז, לא כדאי לזרוק איזו מילה על הכישלון שלו בתור שר תחבורה, התפקוד הלוקה בחסר שלו כרמטכ"ל ושר ביטחון, המצב שבו השאיר את צה"ל והביטויים חסרי האחריות שלו על תקיפות ישראליות, במקום להיטפל למוצא האתני שלו?.

מכוונים לספינת הדגל

מעבר לכך, קיים ב"שבוע סוף" דיסוננס פורמטי. זה לא בדיוק "ארץ נהדרת", על אף שיש אולפן חדשות ומערכונים (כולל עידן אלתרמן בתפקיד פילוס); זה לא "מועדון לילה", למרות שהמגישים מרימים לעצמם להנחתות, יורדים אחד על השני ומגיבים האחד לשני. הגברים לבושים בחליפות, אבל לא מתפקדים כמגישי ופרשני חדשות; רותם אבוהב מצדה התלבשה כמו יושבת ראש מועדון המעריצים של "באפי" באלכסנדריה. המסקנה היא שב"שישי סוף" ויתרו מראש על מקוריות – בעוד ש"ארץ נהדרת" לקחה את סאטרדיי נייט לייב כהשראה ויצרה עליה פורמט מקורי ואחר, ב"שבוע סוף" פשוט לקחו את "ארץ נהדרת" וגרעו ממנה. אם לוקחים בחשבון ש"ארץ נהדרת" בעצמה היתה התשובה של "קשת" ל"המופע המרכזי", ואריאציה שלקחה את ס.נ.ל בצורה הרבה יותר מובנת מאליה, של רשת, מתקבל כאן סיפור עגום למדי: חוסר היכולת של הזכיינית לאגד את הטאלנטים שלה וליצור נבחרת נוצצת.

האירוניה היא שבפעמים שברשת הלכו בקטן – אסי וגורי, שי ודרור, אלתרמן וגרייניק - הם הצליחו הרבה יותר (ובוודאי אם גם כאן היו נותנים את המפתחות לאלתרמן וגוטליב, למשל, מקטינים את התקציב ומכוונים לתכנית הרבה יותר צנועה במקום לספינת הדגל של הזכיינית המתחרה, היינו מקבלים תוצאה הולמת הרבה יותר). לא כל המערכונים בתכניות הללו היו כמובן הצלחה, אבל היו שם אמירה מגובשת וחזון.

מערכת "שבוע סוף" חייבת להתאפס על עצמה ומהר. לקחת את נקודות האור מהתכנית הראשונה (אלופת הכדורסל היה מערכון לא רע בכלל למרות השימוש החוזר בקוטנו של עפר שכטר. גם הזמר המזרחי ששר על הדאו ג'ונס ויהיה בתכנית הבא נראה מצחיק), ולהחליט מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים. אחרת הם לא יהיו בכלל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully