פח דאדי

האמרה הידועה ביותר של נוטוריוס ב.י.ג. גורסת כי ישנן שלוש דרכים לצאת מהגטו: למכור סמים, לעשות ראפ או לנצל את הג'אמפ-שוט המצוין שלך. ביגי, שלא ראה מטר מעבר לפינה שלו בברוקלין, הוא אחד הראפרים הטובים אי פעם, אך הסביבה הקרובה שלו הכילה בעיקר נוכלים, עבריינים קשיי שפה ובנות עם בוטי גדול מדי, ולכן הוא פספס את השיטה הרביעית איתה ניתן לברוח מהפרוג'קטס: הדרך של ה-Intellectual Nigga.
נכון כשרואים בית כלא בקולנוע או בטלוויזיה תמיד יש את הבחור השחור עם המשקפיים והחולצה המכופתרת? בדיוק עליו אני מדבר. בין אם הוא עובד את ישו או את אללה, האינטלקטואל ניגה תמיד יהיה איש דת. הוא יאמין במילים ולא ברובים וכל מה שייצא לו מהפה יהיה ציטוט. הוא שונא את שם התואר ניגה וכועס על קיפוח בין 500 שנה, אך הוא נלחם בשלטון דרך הבירוקרטיה ולא כפורע חוק חיצוני. האינטלקטואל ניגה חושב שתרבות הבלינג-בלינג הורסת את האיש השחור ואין בכלל מה לדבר איתו על סמים. נראה אתכם מציעים לו שאכטה מג'ויינט – תקבלו כזו הרצאה ארוכה שכבר תעדיפו למות ממנת יתר של קראק.

בעולם ההיפ-הופ יש לא מעט אינטלקטואל ניגאז שכאלו – צ'אק די, מייקל פרנטה והחברה מדד פרז הן דוגמאות טובות - אך הגיע הזמן להגיד את האמת: קניה ווסט לא היה ולא יהיה אחד כזה, וזה בכלל לא משנה כמה שהוא ירצה למכור לנו את פוזת הגאון. בינינו, הוא לא הכלי הכי חד במחסן.

מבחינה שיווקית קניה בהחלט יודע מה הוא עושה, אבל בדיוק בגלל זה הוא הצליח למסחר את כל מה שהיה אמיתי בפוזה של האינטלקטואל ניגה. שימו לב לשמות האלבומים שלו: "הנושר מהקולג'", "הרשמה מאוחרת" ו-"בוגר הקולג'". עכשיו תנסו להיזכר במיליוני הפעמים ששמעתם ווריאציות שונות של המילה "גאון" ואת השילוב "היפ-הופ אינטילגנטי" בהקשר של קנייה – אם יש וויגר תל-אביבי בסביבתכם הקרובה סביר שזה קרה לא מעט. אבל מה, בניגוד לאינטלקטואל ניגה המקורי, ורסצ'ה, מרצדס ולואי ויטון הם חלק עצום מעולמו הפנימי של קניה, שלא לדבר על יוהרה, אגו שמן וחוסר מודעות עצמית. דברים שהם לגמרי בסדר מבחינתי – אני הראשון שיעדיף גנגסטה ראפ על כל היפ-הופ אחר, אבל קניה גם מנסה להיות חכם, וזה פשוט לא הולך ביחד.

אתה לא יכול להיות מוס דף ומאסטר פי באותו הזמן. אין בכך שום הגיון. בדיוק כמו במלחמה בטרור של בוש יש כאן שני צדדים, ואו שאתה בצד הזה או שאתה בצד ההוא. אי אפשר לקנות קלמר ודפדפות בימים, ולעשות גאנג בנגס עם הקריפס בלילה, מצטער.

אולי זה היה עובר אם קניה היה ראפר סביר, אבל הפלואו שלו באמת גרוע – ונכון, גם 50 סנט, היריב המובס של קניה, לא נולד עם קול שמתאים למיקרופון, אבל לפחות ממנו אף אחד לא מצפה לכלום, ובכל זאת הוא מפגיז כל פעם עם להיט חדש. אצל קניה שום דבר לא נון שלנטי; הכל מגיע מתוך איזושהי הצהרה של "תראו אותי, אין גדול ממני", ובגלל שהוא לא 100 אחוז גנגסטה, זה יוצא קצת מגוחך.

אל תבינו אותי לא נכון, הקריירה שלו כלל אינה ריקה מהברקות. “Gold Digger” הוא קטע מצוין (למרות שהרימיקס של דיפלו מתעלה על המקור) ובתחילת הדרך היו לקניה לא מעט הפקות מעולות (ונכון, זה לא חוכמה להוציא את ג'יי-זי לוהט, אבל חייבים להודות שקניה עלה על משהו במשחקי הפיץ' האלו). אך למרות כל אלו, קניה הוא אחד מהאומנים הכי אובר-רייטד במשחק, והסינגל האחרון שלו, “Stronger”, מוכיח כמה שזו האמת.

נתחיל בזה ש-“Stronger” הוא בכלל שיר של דאפט פאנק שנקרא “Harder, Better, Faster, Stronger”. אי אפשר לטעון שזה סימפול, זה א-ו-ת-ו השיר עם קצת יותר באסים. מפיק העל קניה ווסט פשוט לקח שיר של דאפט פאנק וזרק עליו את הליריקה הצולעת שלו, ואם זה לא מספיק, אז הוא גם קרא לטימבלנד – מפיק שאני דווקא מאוד מעריך – בכדי שיילטש קצת. אז מה בעצם קניה עשה? הוא כתב בקרדיטים “Featuring Daft Punk”, כאילו שזה אמור לחפות על כך שהוא גנב מהם שיר. לפחות הוא שדד הרכב משובח.

בחיי שאין לי בעיה עם סימפולים, ההיפך הוא הנכון. אבל קניה לקח את זה צעד אחד יותר מדי. מישהו זוכר שפעם היו יורדים על פאף דאדי שכל מה שהוא עושה זה לקחת להיטים משנות ה-80 ומעדכן אותם לתקופה הנוכחית? אז ההבדל הוא שפאפי לקח איזה סימפול קטן ושיחק עם הביט. טוב או לא, הוא יצר פופ שמתכתב עם העבר – קניה ווסט לא מתכתב עם כלום, הוא סתם עושה קופה על חשבונכם, ואז מחייך למצלמה כשהוא מתארח ב"הפמליה". האמת? חי ת'חיים.